עתירה נגד פסק דין בית הדין הארצי לעבודה בעניין השתתפות עובד בהפגנות

בית דין איזורי לעבודה בירושלים פ"ה 50278-06-14 לפני: כב' השופט רועי קרת נציג ציבור (עובדים) מר ביאליסטוק נציג ציבור (מעסיקים) גב אנג'ל התובע: ישראל לוי ת.ז 57803132 ע"י ב"כ: עו"ד אביגדור פלדמן הנתבעים: 1. מדינת ישראל 2. משרד החינוך התרבות והספורט ע"י ב"כ: עו"ד לינא סאלם פסק דין

בית הדין עיין בעבודת הגמר שהגיש התובע, ולאחר ששבנו וקראנו את תמליל הראיון שנערך עם התובע, אנו סבורים כי לו הכין התובע את עבודת הגמר בעצמו, היה עולה בידו להפגין בקיאות רבה יותר בתוכנה והליך הכנתה, אף לאחר מספר שנים.

בשונה מטענת התובע, המדינה לא נדרשה ולא התחייבה לערוך ראיון חוזר לכלל התובעים ונזכיר כי שאלת חיובה של המדינה לערוך ראיון נוסף כאמור כבר נדונה בעיניין מוסטקי השני ולעניין זה הטעים בית המשפט העליון כדלקמן- "לכלל הבוגרים נערך ראיון אישי, בו נבחן אופן השגת התואר האקדמי על-ידי הבוגר. העובדה שכמחצית מהבוגרים נימצאו זכאים לאישור שקילות, מבלי שעומדת כנגדם טענה פרטנית כלשהיא, מעידה על כך שאין בסיס לניסיונם של העותרים להציג את הראיונות כבלתי סבירים. זאת ועוד; גם לבוגרים אשר בקשותיהם נדחו בשל טענות פרטניות שונות עמדה האפשרות להשיג על ההחלטה, והשגות אלה נבחנו כולן על ידי המשיבים. מהדיון שנערך בפנינו עלה כי חלק מהשגות אלה היתקבל, עובדה אשר יש בה כדי להעיד על כך שההשגות נבחנו בכובד ראש ובלב פתוח, ולא על מנת לצאת ידי חובה. משהגיעו המשיבים למסקנה כי קיימות בעיניינם של חלק מהבוגרים ראיות מנהליות המצדיקות מסקנה כי תואריהם הושגו במירמה, וזאת חרף ההזדמנות שניתנה לבוגרים לשכנע את המשיבים כי התארים הושגו בדרכים כשרות, אין מקום לחייב את המשיבים לערוך ראיונות אלה פעם נוספת". אשר לטענת ההסתמכות של התובע, ובנוסף לדברים שצוטטו בעיניין זה מתוך פסקי הדין בעיניין עמר ובעניין דהרי, נציין כי במסמכים שצורפו על ידי התובע לסיכומיו לא מצאנו כל התחייבות לכך שאישור השקילות יינתן לו אוטומאטית בתום לימודיו.

התובע ישתתף בהוצאות המדינה בגין ניהול ההליך, בסך 3,000 ₪.

פסק דין זה ניתן לערעור בבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 30 יום.

...

סיכומו של דבר- מהחומר שהוצג בפנינו ניתן להסיק כי התובע לא עבר הליך מלא של לימוד אמיתי, כפי שדורשת תכליתה של ההטבה אותה מבקש התובע לקבל.

לטעמנו, העולה מכל האמור לעיל הוא כי החלטת הגף בעניינו של התובע הינה סבירה, ולכן לא נתערב בה. אחר הדברים האלה, אנו קובעים כי דינה של תביעה זו- להידחות.

סוף דבר- משקבענו כי עילת התביעה התיישנה וכי גם לגופו של עניין אין לקבלה– דין התביעה להידחות.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 42032-09-15 ניתנה ביום 03 נובמבר 2015 קפלן את לוי בע"מ המבקשת Legese Toklu המשיב בשם המבקשת: עו"ד ניקול יורק בשם המשיב: עו"ד אפרת מור מילמן ה ח ל ט ה

בתביעה שהגיש לבית הדין האיזורי, עתר המשיב לחייב את המבקשת לשלם לו שכר עבודה בגין חודש ינואר 2014; פצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת; פיצוי על פיטורים ללא שימוע וזכויות סוציאליות נוספות.

בית הדין ציין בקשר לכך כי על אף חובתה של המבקשת לערוך רשומי נוכחות – הציגה דו"חות נוכחות חלקיים בלבד; הדו"חות שהוגשו תומכים בגירסת המשיב לגבי עבודה 6 ימים בשבוע 8 שעות ביום ולעיתים גם בשעות אחה"צ; עדי המבקשת לא היו בעלי ידיעה אישית לגבי שעות העבודה; לא הוגשו תלושי השכר של המשיב, אלא מיסמך "רכוז שכר" שאינו עונה על דרישות החוק בכל הנוגע לפירוט שעות העבודה.

אשר לנסיבות סיום העבודה העדיף בית הדין את גירסתו של המשיב על פני גרסת המבקשת, וקבע כי המשיב פוטר מעבודתו לאחר ששב מחופשה שאושרה לו לצורך הישתתפות בהפגנת מבקשי המקלט.

עוד מציין המשיב כי המבקשת אינה תמת לב בשורה ארוכה של פסקי דין שניתנו נגדה, שכן היא לא נכונה להעביר את הכספים שהופקדו בנאמנות בקופת בית הדין, ובאת כוחם של התובעים נאלצה לנקוט כנגדה הליכי הוצאה לפועל.

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

אשר לסיכויי הערעור - לא שוכנעתי כי הם גבוהים באופן המצדיק עיכוב ביצוע.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

אכן, "כלל נקוט בידינו הוא כי אין להזקק לבירור סוגיה שהנה בבחינת 'תורה לשמה', ומשהופך העניין הקונקרטי נשוא ההיתדיינות לאקדמי [...] לא יידרש לו בית המשפט למעט במקרים חריגים" (עע"מ 5933/05 אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, אגף רכש והתקשרויות, פסקה 10 לפסק דיני (3.8.2006); בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הבטחון, פ"ד נג(5) 241, 250 (1999) (להלן: עניין צמח); בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד סד(3) 204, 232 (2011) (להלן: עניין בר-אילן)).

נוסחה זו, אשר עוגנה בפסיקה עוד בטרם חקיקת חוקי היסוד בדבר זכויות האדם (ראו למשל בג"ץ 153/83 לוי נ' המפקד הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח(2) 393, 408 (1984)), מישתלבת כיום במבחני המידתיות הקבועים בפסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו (עניין בית הנשיא, פסקה 26 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר; אהרן ברק "הזכות החוקתית והפגיעה בה: תורת שלושת השלבים" משפט וממשל יט 119, 177 (2018)).

ואילו באשר לתקנה 24(1) לתקנות אציע כי נעשה את הצוו על תנאי להחלטי במובן זה שייקבע כי היא בטלה מדעקרא בהיותה בלתי חוקתית, וכי כלל הקנסות שהוטלו מכוחה בתקופת תוקפה בטלים אף הם. עוד אציע שייקבע כי ככל שבתוך תשעים ימים ממועד מתן פסק דין זה לא יודיעו משיבי הממשלה שיש ביכולתם לאתר את הקנסות שהוטלו בימים 13.10.2020-1.10.2020 על אזרחים מכוח תקנה 24(1) בגין הישתתפות בהפגנות במרחק העולה על 1,000 מטרים ממקום מגוריהם וכן כי יש ביכולתם להשיבם למשלמים, יבוטלו כלל הקנסות שהוטלו מכוח חוק הסמכויות בגין הפרת הגבלת מרחק היציאה מהבית בתקופה האמורה, והכספים ששולמו בגין קנסות אלה יושבו למשלמים.

כדברים הללו אמרתי בבג"ץ 4244/17 הר שמש נ' מנהל רשות המיסים (12.4.2018): "העותר לא הצליח למצוא ולוּ עותר פרטי אחד – נישום הטוען שניפגע מהחלתו של הסדר הקבלנים לגביו. צודק ב"כ המשיבים בתגובתו לעתירה, כי אינה עניין לבג"ץ לענות בו, שהרי ממה נפשך: אילו הוגשה העתירה על-ידי עותר פרטי, כי אז היה על אותו עותר, כנישום ספציפי, לפנות להליכי המס הרגילים, קרי – השגה מינהלית וערעור לבית המשפט, ולא לבג"ץ; ואם נניח כי אין נפגע יחיד, אלא כמה וכמה נפגעים, ואֵלו נימנעו מהגשת עתירה – הרי שהעותר מתעבר על ריב לא לו, ואין לו זכות עמידה לעתור לבג"ץ. אכן, מוטב שלא נחרוג מן 'הכלל שלפיו לא ייעתר בית המשפט בדרך-כלל לעתירה ציבורית, מקום שברקע העניין מצוי נפגע פרטי אשר אינו פונה לבית המשפט בבקשת סעד על פגיעתו' [...]. עמדתי בעבר על הצורך למנוע מעותר להיתעבר על ריב לא לו, ולהקפיד בכגון דא על זכות העמידה, על מנת להבטיח דיון שפוטי יעיל והוגן [...]. אין תוחלת בדיון בעתירתו של עותר שכזה – כשעל-פי רוב אין לאל-ידו לפרושׂ את מלוא התשתית העובדתית הנחוצה לשם הכרעה, ונימצא הדיון בעתירה מיתקיים על כרעי-תרנגולת, מבלעדי בסיס ממשי כנדרש לצורך הסקת מסקנות; בדיון שכזה יכול שייפגעו אינטרסים של הנפגעים הרלבאנטיים עצמם, אשר אינם חפצים מטעמיהם בהתדיינות משפטית [...]; זמן שפוטי יקר יורד לטמיון, תוך מתן העדפה בהקצאת משאבים שפוטיים לעותר שרב את ריבו של האחר, על פני בעל דין שעניינו מוחשי ודוחק". זאת ועוד: גם אם היה בא לפנינו עותר שכזה, בעתירה נגד קנס שהושת עליו במהלך אותם 13 ימי ההגבלה – ספק אם עתירתו היתה מתבררת; הדעת נותנת שלא, משום שעומדת לו האפשרות לבקש לבטל את הקנס, ואף להשפט חלף תשלומו (ראו הוראות שנקבעו לעניין זה בחוק הסמכויות, בצרוף הוראות סעיפים 8 ו-8א לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985).

באותה פרשה הסביר חברי, המשנה לנשיאה א' ריבלין, את הבעיה שהולידה את הדוקטרינה כך: "לא פעם עולה שאלת הדיון בסוגיה תיאורטית במסגרת עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק. הכלל הוא שבית המשפט אינו נוהג לידון בסוגיה תיאורטית ומבכר להמתין בקביעת הילכות עד-בוא מקרה פרטני מתאים. אולם במקרים מסוימים ייזקק בית המשפט בכל זאת לעתירה בעלת אופי תאורטי. עמד על כך השופט י' זמיר ב[בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הבטחון, פ"ד נג](http://www.nevo.co.il/case/6047013)(5) 241 (1999) [...] באותו מקרה נדונה שאלת חוקתיותה של הוראה ב[חוק השיפוט הצבאי](http://www.nevo.co.il/law/4729), התשט"ו-1955, הקובעת את תקופת המעצר של חייל בידי שוטר צבאי עד שהוא מובא בפני שופט צבאי. נקבע כי חרף הפן התאורטי של העתירות יש לידון בהן לאור חשיבותה של השאלה הנוגעת לעקרונות היסוד של שילטון החוק, לאור השכיחות שבה מתעוררת השאלה ולאור "אורך החיים הקצר" שלה: "היא עולה כאשר חייל נעצר על ידי שוטר צבאי; היא קיימת במשך ימים ספורים בלבד, עד שהחייל מישתחרר או מובא בפני בית דין צבאי להארכת המעצר; ואז היא גוועת" (שם, בפסקה 9).

...

לסיכום, הדגש מושם על השילוב בין הפגם בהליך, הגורם המחליט, ונושא ההחלטה.

נראה לי כי הכרעה בעתירות נחוצה על מנת להתמודד עם סוגיית הקנסות.

בהינתן המרכיב הפלילי בהטלת קנס, להשקפתי אין להשאיר את התוצאה ליוזמה של היחיד, וראוי, לנוכח המסקנה, כי המדינה היא הגורם שיפעל לתת ביטוי לפגם שנפל בתקנות.

בית המשפט המחוזי בחיפה 30 מרץ 2021 עת"א 28304-03-21 מחאגנה נ' הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש צפון בפני כב' הנשיא רון שפירא העותר אברהים מחאגנה, ת"ז 315049288 ע"י ב"כ עו"ד פאיז יונס המשיב הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש צפון פסק דין

לעותר ניתנו הזדמנויות לרצות את עבודות השרות כראוי, אך הוא לא השכיל לנצל הזדמנויות אלה ולא ריצה את עבודות השרות כסדרן ואף הפגין זילזול בעונש שנפסק שעליו לרצות.

"זכות יסוד של האדם בישראל היא, כי רשות ציבורית, הפוגעת במעמדו של אדם, לא תעשה כן, בטרם תעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו. לעניין זכות יסוד זו, אין נפקא מינה, אם הרשות הציבורית פועלת מכוח חיקוק או מכוח הנחיה פנימית או מכוח הסכם. אין גם כל חשיבות לשאלה, אם הסמכות המופעלת היא שיפוטית, כעין שיפוטית או מינהלית ואם שיקול הדעת, הניתן לאותה רשות, הוא רחב או צר. בכל מקרה בו רשות ציבורית מבקשת לשנות את מעמדו של אדם, עליה לפעול כלפיו בהגינות, וחובה זו מטילה על הרשות את החובה להעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו" [בג"ץ 654/78 גינגולד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה(2) 649 654].

לא בכדי מוגדרת העתירה שמגיש עובד השרות כנגד ההחלטה להפקיע את עבודות השרות בהתאם להוראות סעיף 51ט(ג) לחוק העונשין כ"עתירת אסיר" לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971.

בנסיבות אלו סבורני כי התכלית העומדת בבסיס ההוראה בחוק קיום דיונים בהוועדות חזותית - קורונה הנ"ל, שעניינה בקיום דיונים בהוועדות חזותית בעתירות אסירים ובהשתתפות אסירים, מתקיימת גם במקרה של שימוע לאסיר בהליכים של הפקעת עבודות שירות, הליך שמשמעותו ותוצאתו עלולה להיות שליחתו של האסיר למאסר במיתקן כליאה, כפי שגם קרה במקרה נשוא העתירה שבפני כעת.

...

יחד עם זאת, סבורני כי בנסיבות העניין יש לקבל טענות העותר בדבר ליקוי בהליך השימוע שנערך באמצעות היוועדות חזותית.

עם זאת סבור אני כי שב"ס, כרשות מנהלית, מחויב להחיל את עקרונות החוק גם על הליך של שימוע שעניינו הפקעת עבודות שירות באופן שבו יהיה על עובד השירות לרצות את יתרת מאסרו במתקן כליאה.

בנסיבות אלו סבורני כי התכלית העומדת בבסיס ההוראה בחוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית - קורונה הנ"ל, שעניינה בקיום דיונים בהיוועדות חזותית בעתירות אסירים ובהשתתפות אסירים, מתקיימת גם במקרה של שימוע לאסיר בהליכים של הפקעת עבודות שירות, הליך שמשמעותו ותוצאתו עלולה להיות שליחתו של האסיר למאסר במתקן כליאה, כפי שגם קרה במקרה נשוא העתירה שבפני כעת.

על כן אני מורה לקבל את העתירה ולהורות על החזרת עניינו של העותר אל המשיב, אשר יערוך לעותר שימוע נוסף בנוכחות סניגורו.

בנסיבות העניין, ומאחר ואין בכך כדי לפגוע בזכויות מי מהצדדים, החלטתי להקדים את מועד מתן פסק הדין ולתיתו בהעדר הצדדים.

בפסק הדין נקבע כי החלטת המשיבות שלא לאפשר לעותר להישתתף בהפגנות, המהוה החלטה מנהלית, אינה "לוקה בפגם של חוסר סבירות" המצדיק היתערבות בה. נקודת המוצא לדיון הייתה הוראת סעיף 1 לחוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הסיוג), והוראת סעיף 42.321 לתקשי"ר, האוסרות על עובדי השרות המשפטי, ובכללם העותר, להישתתף בהפגנות "בעלות אופי מדיני". בית הדין האיזורי נידרש לפרשנות ביטוי זה וקבע כי ההפגנות נגד תכנית הממשלה הן הפגנות בעלות אופי מדיני, שכן העניינים אותם מבקשות ההפגנות לקדם, או חלקם, מצויים במחלוקת פוליטית.

במסגרת ערעורם השיגו, בעקרו של דבר, על הפרשנות שניתנה על-ידי בית הדין האיזורי לביטוי הפגנות "בעלות אופי מדיני". נטען, בין היתר, כי שגה בית הדין האיזורי בפרשנות המרחיבה שהעניק לביטוי האמור ולתכלית הוראות התקשי"ר. כן נטען כי יישום נכון של הוראות הדין מורה כי ההפגנות נגד תכנית הממשלה אינן באות בגדרו של ביטוי זה. בפסק דין שניתן ביום 26.6.2023, דחה בית הדין הארצי (הנשיאה ו' וירט-ליבנה, סגן הנשיאה א' איטח, השופטת ל' גליקסמן ונציגי הציבור ו' אדוארדס ו-ד' קמפלר) את ערעורם של העותרים.

בנסיבות אלה, נטען כי הישתתפות פרקליטים בהפגנות לא תוביל לפגיעה באמון הציבור, והיא אינה אסורה לפי הוראות חוק הסיוג והתקשי"ר. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, בפסקי הדין של בית הדין האיזורי והארצי לעבודה ובטענות העותרים, הגענו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להדחות בהיעדר עילה להתערבותנו.

טענות העותרים, כפי שנפרשו בעתירתם, הן טענות הנושאות אופי ערעורי הנסובות על פרשנות חוק הסיוג והוראות התקשי"ר. בית הדין הארצי נתן דעתו בהרחבה לטענות אלה, לרבות בהיבטים של הזכות לחופש הביטוי וחופש ההפגנה, ובפסק דין מפורט ומנומק יצק פרשנות להוראות הדין בזיקה לתכליתן וליחסי העבודה שבין הצדדים, בעיניינם יש לבית הדין מומחיות מיוחדת כאמור.

...

בפסק הדין נדחה ערעורם של העותרים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 4.4.2023 בסע"ש 22465-03-23.

בנסיבות אלה, נטען כי השתתפות פרקליטים בהפגנות לא תוביל לפגיעה באמון הציבור, והיא אינה אסורה לפי הוראות חוק הסיוג והתקשי"ר. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי והארצי לעבודה ובטענות העותרים, הגענו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבותנו.

אשר על כן, העתירה נדחית.