עתירה נגד פסק דין בית דין כנסייתי אורתודוכסי בעניין מזונות

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6940/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' אלון העותר: פרופ' מרואן דווירי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הכנסייתי לערעורים 2. בית הדין הכנסייתי האורתודוכסי בנצרת 3. נורית דיב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מ' דחלה בשם המשיבה 3: עו"ד ס' פרג' ][]פסק-דין

העתירה מופנית נגד חלקים בפסק דינו של המשיב 2, בית הדין הכנסייתי האורתודוכסי בנצרת, לפיהם חויב העותר לשלם למשיבה 3 סכום של 30,000 דולר בעבור מזונות קבועים וחד פעמיים וכן נקבע כי לאור העידר הסכם ממון או הסכם גירושין בין בני הזוג, הדירה בה גרו יחדיו תישאר מקום מגוריה של המשיבה 3, בה באפשרותה לחיות כל חייה, ולאחר מותה היא תישאר ירושת ילדיה מהעותר.

העתירה מופנית גם נגד חלקי פסק הדין של המשיב 1, אשר אישר את חיובו של העותר בתשלום סכום המזונות החד פעמי ואף קבע כי יש להעלות סכום זה לסך של 60,000 דולר, וכן דחה את העירעור על הקביעה בנוגע לדירת המגורים.

...

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה לה מצאנו כי יש לדחותה על הסף מאחר שבנסיבות העניין דבק שיהוי בהגשתה.

עתירה זו הוגשה מספר חודשים לאחר שנדחה ערעורו על ידי המשיב 1 והוא שילם למשיבה 3 את הסכום בו חויב בפסק הדין.

העתירה נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2456/15 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון העותרים: 1. עיזבון המנוח תומא הזו ז"ל 2. סנאא הזו 3. וודיע הזו 4. סילינא הזו 5. סליפא הזו 6. לארא הזו 7. רנא הזו נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הכנסייתי של כנסיית הסיראן "הסורית" האורתו 2. ארכיבישוף מר סאוויריס מלכי מוראד 3. וויליאם ודיע תומא הזו עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד חזבון איהאב בשם המשיבים 2-1: עו"ד סאמר זועבי בשם המשיב 3: בעצמו פסק-דין

השופט נ' הנדל: עניינה של עתירה זו הוא מעמדה וסמכותו של בית הדין של הכנסייה הסיריאנית אורתודוקסית (להלן: בית הדין) – בית הדין הדתי של דת מסוימת, אשר חלק מבניה חיים בישראל.

זאת לנוכח הוראות סעיף 151 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, הקובע כי "בית המשפט המוסמך לפי חוק זה הוא בית המשפט לעינייני מישפחה". העותרים מוסיפים כי לא היתקיים החריג לכלל זה, הקבוע בסעיף 155 לחוק הירושה, המעניק סמכות עניינית לבית דין דתי כאשר ניתנה לכך הסכמת הצדדים הנוגעים בדבר בכתב: "על אף האמור בסעיפים 66(א) ו-151 מוסמך בית הדין הדתי שהיה לו שיפוט בעינייני המעמד האישי של המוריש, לתת צו ירושה וצו קיום צוואה ולקבוע זכויות למזונות מן העזבון, אם כל הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה הביעו בכתב הסכמתם לכך". העותרים מוסיפים שעל פי הדין שאותו החיל בית הדין, אם המנוח היא אחת מיורשיו, ואילו בבית המשפט בישראל לא הייתה היא זכאית לחלק בירושה.

איני סבור כי הוראת סעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה, לפיה לא ייזקק בית המשפט הגבוה לצדק לעתירה למתן סעד נגד בית דין דתי לענין חריגה מסמכות אם העותר לא עורר את שאלת הסמכות בהזדמנות ראשונה שהייתה לו, חלה במקרה כגון ענייננו - מקום בו נידרש מלכתחילה כי "כל הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה הביעו בכתב את הסכמתם לכך" (סעיף 155(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965).

...

עם זאת, גם אני סבור שיש לדחות את העתירה, הן מאחר שהעותרים לא הניחו תשתית עובדתית מספקת להעדר סמכות בית הדין לדון בצו הירושה ללא הסכמת הצדדים, והן בשל בגין שיהוי ממשי בהגשת העתירה ללא כל הסבר סביר.

השופטת ע' ברון: אף אני מצרפת את הסכמתי לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט נ' הנדל, שלפיה דין העתירה להידחות.

מקובלת עליי עמדת חברי השופט מ' מזוז כי יש מקום להבחנה בין טענת חוסר סמכות מקום שבו לא דרושה הסכמת הצדדים לסמכותו של בית הדין, לבין טענה כזו במצב שבו קבע המחוקק במפורש שמתחייבת הסכמה כתנאי לקניית סמכות.

בג"ץ 3250/05 בג"ץ 3238/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' גרוניס העותר: יוסף סלימאן נ ג ד המשיבים: 1. הארכיבישוף בולוס סייאח 2. בית הדין הכנסייתי של העדה המרונית בישראל 3. סמירה סלימאן 4. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ה בכסלו התשס"ט (22.12.08) בשם העותר: עו"ד חלים מחול בשם המשיבים 2-1: עו"ד מנאל מארון בשם המשיבה 3: עו"ד יואב סולומון בשם המשיב 4: עו"ד עינת גולומב ][]פסק-דין

פסק הדין הכיל שתי קביעות אופראטיביות: האחת, קביעה של פירוד בין העותר לבין המשיבה באשמת העותר, אשר יהיה בתוקף עד שיתקן העותר את דרכיו וינתק את קשריו עם האשה האחרת עמה הוא חי (על נפקותה של קביעה שיפוטית בדבר פירוד בין קתולים, ראו והשוו: בע"מ 5794/03 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 12.12.05)); השנייה, אישור החיוב במזונות שהושת על ידי בית הדין הלאטיני לערעורים.

באשר להשתלשלות נשוא העתירה נימסר, כי עד שנת 1996 הייתה ישראל משויכת לבישופות "צור וארץ הקודש". עקב קשיים בהעברת כתבי בי דין לערכאת העירעור היושבת בלבנון, היו הערעורים על פסקי דין של בית הדין המרוני בחיפה נשמעים בפני ערכאת ערעור בארץ שמונתה לשם כך במיוחד על ידי הפטריארך.

בפסק הדין בעיניין ג'דאי ניכרת נטייה להכיר בסמכותם של המוסדות הפנימיים של העדה הדתית לארגן ולהסדיר את פעילותם של בתי הדין הדתיים אשר לפסקי דינם ניתן תוקף חוקי על ידי המדינה, כאשר לא נקבע בחוק אחרת (השוו, רע"א 688/91 S.B.C ESTABLISHMENT נ' הפטריארך היווני-אורתודוכסי של ירושלים (לא פורסם, 12.5.91)).

בשלב זה לא העלה העותר כל טענה נגד מהלך זה. להיפך, העותר ראה בפסק דינו של בית הדין המרוני לערעורים פסק דין תקף ואף טען כי צומחים לו מכוחו סעדים שונים.

...

בנסיבות אלו, אין מנוס מלהכריע בעתירה.

לאחר ששקלנו בדבר באנו לכלל דעה כי אין אנו נדרשים להכריע, בגדר התיק הנוכחי, בשאלות העקרוניות הלא פשוטות המתעוררות בנוגע לסמכות ההסדרה הפנימית של עדה דתית בכלל, וביחס למצב לפיו בתי דין של עדה דתית בדרג הערעור פועלים מחוץ לשטח המדינה בפרט.

התוצאה היא שיש לבטל את הצו על תנאי ולדחות את העתירות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4577/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. הסינוד הקדוש של הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית בירושלים 2. בית הדין הכנסייתי לערעורים של הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית בירושלים 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ע' בכר בשם המשיבים 2-1: עו"ד ס' זועבי בשם המשיבה 3: עו"ד א' ס' חורי; עו"ד ע' מינגלגרין ][]פסק דין

זאת מאחר שסימן 54 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922 - 1947, מקנה לבתי הדין של העדות הנוצריות סמכות ייחודית לידון בעינייני נישואין, גירושין ומזונות של בני העדה, ובעניינים אלה בלבד.

מבלי שיש צורך להכריע בשאלה, האם הפיצויים בהם חייב המשיב 2 את העותר בגין זלזולו בחיי הנישואין (בשונה מפסיקה בנוגע לזכויותיהם הרכושיות של הצדדים הנובעות מהגירושין) עולים בקנה אחד עם הוראות חוק המשפחה הביזנטי, הרי שגם אם הם נפסקו תוך יישום שגוי של הדין הדתי, אין הדבר מצדיק את התערבותו של בית משפט זה (בג"ץ 6940/07 דווירי נ' בית הדין הכנסייתי לערעורים, פסקה 4 (לא פורסם, 4.11.2007); בג"ץ 4883/10 הנ"ל).

כשם שבמקרים מסוימים בעתירות נגד בתי הדין הרבניים, בהם ישנה תחושה שהמקרה ראוי, מיתקיים דיאלוג עם בתי הדין באופן המאפשר עיון חוזר או דרך דיונית אחרת לטפול בבעיה שנתעוררה, כן יתכן הדבר לגבי בתי דין דתיים אחרים (והדברים גם נעשים, דומני, לעתים).

...

דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף.

אשר על כן, העתירה נדחית.

בחלק מן המקרים גם מתקבלות העתירות, כמובן, באלה כבאלה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7051/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון העותר: פהים מוסא נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הכנסייתי היווני האורתודוקסי (בערכאה הראשונה) של הפטריארכיה היוונית בעכו 2. בית הדין הכנסייתי לערעורים של הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית בירושלים 3. אשקר דימא עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד חתאם דוחא ][]פסק-דין

]השופט י' אלרון: לפנינו עתירה נוספת של העותר להורות על ביטול החלטת בית הדין הכנסייתי של הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית בעכו (המשיב 1; להלן: בית הדין הכנסייתי) מיום 8.5.2019, בעיניין חיובו בתשלום מדור ומזונות למשיבה 3; ולהורות על עיכוב הליכי הוצאה לפועל המתנהלים נגדו בעקבות החלטה זו עד להכרעה בעתירתו.

...

אף דין העתירה הנוכחית להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים.

יודגש, כי אין בתכתובת בלתי פורמלית בין בא כוח העותר לבין מזכירת בית הדין לערעור, ממנה עולה לכאורה כי בית הדין לא פעל באותו מועד, כדי לייתר את החובה המוטלת על העותר למצות הליכים בטרם יפנה לבית משפט זה. העתירה נדחית אפוא.