עתירה נגד פסילת רישיון נהיגה בשל צבירת נקודות

בשנת 2008 נפסל רישיונו לתקופה של 3 חודשים, עת היה "נהג חדש". הוא נידרש לבצע מבחן עיוני לשם חידוש רישיונו, אך לא ביצע מבחן זה. בשנת 2011 הוגש נגד העותר כתב אישום המייחס לו נהיגה בשיכרות ותחת השפעת סמים.

האנטרס הצבורי מחייב במקרים המתאימים פסילת רישיון נהיגה או אי מתן רישיון.

המשיבים מציינים כי ללא קשר לתוצאות העתירה, על העותר לבצע מבחן עיוני ומבחן נהיגה מעשי, והוא נידרש גם לקורס בסיסי וקורס ייעודי, בשל צבירת נקודות.

...

המשיבים סבורים כי יש לדחות את העתירה.

אשר על כן – העתירה נדחית.

המבקשת טוענת כי בעת קרות התאונה, רישיונו של המשיב היה בהתליה בשל נקודות שהצטברו לחובתו.

לאור הנימוקים לעיל, עתרה המבקשת לדחיית התביעה כנגדה על הסף.

בהתאם להוראת סעיף 1 לפקודת התעבורה, "המונח "התליה" של רישיון נהיגה מוגדר כדלקמן: "פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה עד להתקיימותו של תנאי שציינה רשות הרשוי בהחלטת ההתליה". מלשון הסעיף עולה כי דין התלית רישיון נהיגה כדין פסילה.

מעיון בתקנה 271א [תק' (מס' 10) תשס"ח-2008] לתקנות התעבורה, עולה כי בעל רישיון נהיגה דרגה B רשאי לנהוג ברכב מסחרי מסוג N1, קרי, כלי רכב מסחרי שאינו עולה על 3,500 ק"ג. מעיון בנספח ב' לבקשה ומעיון ברישיון הרכב אשר צורף מטעם המשיב, הרכב נשוא התאונה הוא מסוג N2, קרי, כלי רכב מסחרי השוקל מעל 3,500 ק"ג. הנוהג בסוג הרכב האמור, נידרש על פי תקנה 181(א)(1) להחזיק ברישיון נהיגה מדרגה 1C. בעניינינו, השיב נהג ברכב מסחרי מסוג פורד תורכיה (שנת ייצור 2011) השוקל 3,550 ק"ג, שלשם נהיגתו, לפי הוראות תקנה 181(א)(1) ותקנה 271א [תק' (מס' 10) תשס"ח-2008] לתקנות התעבורה, נידרש רישיון נהיגה דרגה 1C. במילים אחרות, ביום התאונה, רישיון הנהיגה של המשיב לא תאם את רישיון הנהיגה הנידרש לצורכי הנהיגה ברכב מסוג הרכב המעורב בתאונה.

מהמקובץ לעיל, דומה כי המקרה העומד לנגד עיניי הוא מקרה קלסי של נהיגה ללא רישיון מתאים, לפי סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד והמשיב אינו זכאי לפיצויים מכוח החוק ואין לו עילת תביעה כנגד הנתבעת.

...

תחילה אדגיש, כי מאחר וענייננו בבקשה לסילוק על הסף הרי שלצורך ההכרעה בבקשה אצא מתוך הנחה כי העובדות הנטענות בכתב התביעה במישור החבות והיריבות, נכונות הן. שכן, הלכה פסוקה מקדמת דנן היא שבית בית המשפט ייטה להיעתר לבקשה לסילוק על הסף, כאשר הוא משתכנע כי גם אם התובע היה מוכיח את המסכת העובדתית של כתב תביעתו, עדיין מסכת זו לא הייתה מקימה לו סעד ]ראו: ע"א 154/04 הרב אמנון יצחק שליט"א נ' שרה נוימן, (13.2.2005) (להלן – פרשת שרה נוימן) ו- י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה), עמ' 140].

מהמקובץ לעיל, דומה כי המקרה העומד לנגד עיניי הוא מקרה קלאסי של נהיגה ללא רישיון מתאים, לפי סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד והמשיב אינו זכאי לפיצויים מכוח החוק ואין לו עילת תביעה כנגד הנתבעת.

בנסיבות, דין הבקשה להתקבל.

לפני עתירה מנהלית שהוגשה לביטול החלטות המשיבה מיום 23.3.2023 ו- 27.3.2023 בדבר הצורך של העותר לעמוד באמצעי תיקון שנקבעו לו. אמצעי התיקון הם: 1) פסילת רישיון נהיגה בת 3 חודשים שתחל ביום 12.6.2023.

בשל צבירת הנקודות, הוטלה עליו רשימה של אמצעי תיקון שונים ובהם קורסי נהיגה ופסילות רישיון.

כיוון שלא ביצע את הקורס היייעודי הראשון, נצברו כעת 38 נקודות, והיתה לו פסילה קודמת של 3 חודשים בטרם חלפו 6 שנים מבצוע העבירה האחרונה בגינה הוטלה הפסילה, אזי ביום 1.9.2019 ולפי תקנה 549 (ד) לתקנות התעבורה, הוטל עליו אמצעי תיקון מסוג פסילה של רישיון נהיגה למשך כ- 9 חודשים וחידוש לאחר בדיקות ובחינות.

בתשובה לעתירה נטען, כי ביום 6.8.2022 נתפס העותר לבצע עבירה של נהיגה במהירות ונרשמו לו 8 נקודות ובשל כך שלא ביצע אמצעי תיקון, הוטל עליו אמצעי תיקון מסוג פסילת רישיון למשך 9 חודשים וחידוש לאחר בדיקות ובחינות.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי דין העתירה להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) נושא רישום נקודות למי שעובר על עבירות תעבורה הוסדר בסעיף 69 א' לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 וחלק ז' לתקנות התעבורה מסדיר את שיטת הניקוד.

נהיגה באור אדום וכיוצ"ב. כאשר בית משפט בוחן אם בנסיבות היתה צריכה המשיבה להפחית מהעותר אמצעי תיקון, מעבר ל- 6 חודשי פסילה שהופחתו כבר ,דומה כי אין זה המקרה שבו בית משפט יגיע למסקנה כי החלטת המשיבה אינה סבירה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית העתירה.

המבקשת עתרה להארכת מועד בגין דוח תנועה מיום 24.4.22, והמשיבה היתנגדה לבקשה.

אולם גם אם לא אחמיר עם המבקשת כמדיניות הנ"ל שקבע בית המשפט העליון, הרי כידוע, כפי שנקבע בסעיף 229(ח') לחוק סדר הדין הפלילי: "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו". לפיכך, הארכת מועד לאחר תשלום אינה אפשרית אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן כפי שקבע בית המשפט העליון ברע"פ 2096/07 צפורה כוכבי נ' מדינת ישראל – מקרה בו לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת כי תלוי נגדו אישום.

במיוחד נכונים הדברים לאור חולשת התצהירים בהקשר על טענת ההגנה שמעלה המבקשת במקרה זה ובהקשר זה נזכיר את פסיקת בית המשפט המחוזי בבאר שבע: התופעה של הסבת דוחות תעבורה, הנה תופעה שכיחה למדי והיא נעשית לרוב על ידי אזרחים המקבלים דיווח מרשות הרשוי אודות צבירת נקודות בגין עבירות תעבורה שעברו ובהתאם הודעה בדבר אמצעי תיקון – כגון הודעות על פסילת רישיון נהיגה או חובת ביצוע קורסים בנהיגה נכונה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית כאמור לעיל.

במסמך צוין: "נכבדי, בתאריך 05.01.23 נשלחה לך הודעה על פסילת רישיון נהיגה, בגין צבירת נקודות חובה. לפי רישומנו נכון לתאריך 14.01.23 לאור עדכונים שנרשמו במערכת אינך חייב בפסילה זו. לפיכך הודעתנו על פסילת הרישיון מבוטלת". יצוין כי בנגוד למסמכים המבססים את האמור בסעיפים 2-4, העותר לא צירף העתק מהמכתב מיום 02.04.23.

העותר טוען כי אילו היה יודע שיש נגדו הגבלה לא היה נוהג ולא היה משלם ביטוחים בסך אלפי שקלים לרכבו.

...

ביום 12.02.24 מסר העותר "הודעה" לבית המשפט בה צירף דוגמא ל'אישור מסירה' הנדרש לטענתו וכן הפנה לפסיקה על פיה נקבע, לטענתו, כי מקום בו אין אישור מסירה חתום אזי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה, כי דבר הדואר נשלח ולמעשה אינו עומד בתקנה 500 לתקנות התעבורה ולפיכך דין העתירה להתקבל.

        אני סבורה כי כדי להרים את הנטל, על העותר לתת הסבר טוב יותר מההסבר שניתן על ידיו באשר לסיבה בשלה הוא לא קבל את ההודעות שנשלחו אליו.

לאור כל האמור לעיל יש לקבוע, וכך אני קובעת, כי אין כל צורך באישור מסירה לדואר רשום שנשלח, להוכחת קבלת הודעה בדבר התליית רישיון נהיגה בגין אי ביצוע קורס וכי בהתאם לתקנה 550 ולפסיקה די בהוכחת משלוח דואר רשום כדי להקים את החזקה הקבועה בתקנה 550(ב) והעותר לא סתר חזקה זו. לפיכך אני דוחה את העתירה.