עתירה נגד פיטורי שוטר לאחר החלטה על חזרה לשירות

עתירה כנגד החלטתו של מ"מ מפכ"ל משטרת ישראל, מיום 12.5.2019, בדבר פיטוריו של העותר, לנוכח הרשעתו בבית הדין למשמעת בעבירה של היתנהגות שאינה הולמת שוטר, או שיש בה כדי לפגוע בתדמית המישטרה, בהתאם לסעיף 3 לתוספת הראשונה לחוק המישטרה, התשס"ו-2006 (להלן – חוק המישטרה).

יתרה מכך, לטענת המשיבה, מחלקת המשמעת במישטרה נענתה לבקשת בא כוחו של העותר דאז להמתין עם זמונו לשימוע ועל כן הליך זה התעכב, כשב"כ העותר אף ציין במפורש כי יימנע מהעלאת טענת שהוי, כך שטענתו זו של העותר נגועה בחוסר תום לב. כן נטען, כי ההחלטה על פיטוריו של העותר התקבלה תוך פרק זמן סביר ביותר, כחודשיים לאחר פירסום ההחלטה בערעורים שהוגשו על גזר הדין, כמתואר לעיל.

במענה לכך השיב העותר בתגובתו מיום 26.8.2019, כי משנותרו שישה חודשים עד הגיעו לגיל 42, או אז יהא רשאי להנות מפרישה מוקדמת עם פנסיה תקציבית, מן הראוי לקבל את עתירתו לאישור חופשה ללא תשלום עד למועד זה. העותר שב על טענתו בעיניין השהוי וציין כי במשך תקופה של למעלה משנתיים המשיך לשרת במשטרת ישראל בתפקידי פקוח, תוך הערכה אדירה מצד כל מפקדיו.

וכך קובע סעיף 15(4) לחוק הגימלאות הרלוואנטי לענייננו: (4) מי שפוטר לאחר עשר שנות שירות מסיבה אחרת כשהוא בגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק א' בתוספת השניה, או יותר, ולא נפסל לשירות המדינה לפי החלטת בית-הדין למשמעת; אלא שאם פוטר כאמור על פי החלטת בית-הדין למשמעת, בלי שנפסל לשירות, ולפני שהגיע לגיל 60, או לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בתוספת השניה (בפיסקה זו – הגיל הקובע) לאחר עשרים וחמש שנות שירות, רשאי בית-הדין להחליט על הקטנת קיצבת הפרישה שלו, ובילבד שלא תקטן הקיצבה שתשולם לנידון מהמועד שבו הגיע לגיל 60 או לגיל הקובע, לפי הענין, מהסכום שהיה משתלם לו אילו היתה משכורתו הקובעת, לענין חישוב סכום הגמלה, בגובה השכר הממוצע, כמשמעותו לענין חישוב גימלאות לפי חוק הביטוח באותם הליכים; ואולם רשאי נציב השרות להורות על הפסקת ההשעיה במועד מוקדם יותר; אף לעניין גמלה הנתנת לשוטר שפוטר, קבע המחוקק הסדר ספציפי ביחס לשלילת זכאות לגימלה של שוטר או סוהר בגין עבירה.

...

מההתכתבויות בין בא כוחו של העותר לבין מחלקת המשמעת עולה, כי למשמע ההחלטה לקיים את השימוע עוד בטרם ההחלטה בערעורים, הפציר ב"כ העותר שוב ושוב לדחות את השימוע, אולם הוחלט שלא ניתן עוד להיעתר לבקשתו והשימוע נערך ביום 11.10.2019.

כך גם אין בידי לקבל את טענת האפליה שהעלה עותר.

העתירה נדחית.

במרוצת השנים זכה למכתבי תודה והערכה, ואף עובר להחלטה מושא העתירה ציין קצין את"ן ירקון כי מדובר בשוטר המבצע את המוטל עליו "בשקט ובענווה ובאחריות רבה, מהוה דוגמה אישית, במוטיבציה ובמוסר עבודה שלא פחתו לרגע בכל שנות עבודתו". הרקע להחלטת המשיבים בעיניין פיטוריו של העותר סובב אירועים שהתרחשו בשנת 2014, בגינם הוגש כנגדו כתב אישום לבית הדין המשמעתי בשנת 2017 (תיק ביד"מ 69/2017).

בהחלטה, שניתנה לאחר היתייעצות עם מפקדיו של העותר - שתמכו בהשארתו בחיל לנוכח שרותו הטוב עד לאותה עת - עם הסממ"ז ועם היועץ המשפטי (ראו גם עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מהיום, בשורות 12-11), הגיעה המשיבה לכלל מסקנה לפיה יש להורות על פיטוריו של העותר מהחיל.

על טענות אלה לא חזר העותר בדיון היום, ובדין לא עשה כן. כפי שציין העותר, הן במהלך השימוע (בעמ' 6 לפרוטוקול השימוע) והן בעתירה עצמה (בפיסקה 4.13), הרי שהוא "לקח ולוקח אחריות מלאה על המעשים בהם הורשע במסגרת ההליך המשמעתי, ואין בדברים לעיל ושלהלן כדי לגרוע מאחריותו". מאחר שהעותר מודה בפה מלא כי עשה את המעשים בהם הורשע, הרי שאין מקום לשמוע ממנו טענות הנוגעות להסכמתו להסדר הטיעון ולאפשרות לפיה היה ממשיך בהליכים.

כאמור, המחוקק מצא לנכון להעניק למפכ"ל את הסמכות להחליט על הצעד המנהלי של פיטורין מהמשטרה, כאשר נקבע כי החלטה מעין זו יכול שתבוא על יסוד המסקנה לפיה השוטר אינו מתאים למילוי התפקיד במישטרה (כעולה מלשון סעיף 10(ב) לפקודת המישטרה).

...

בהחלטה, שניתנה לאחר התייעצות עם מפקדיו של העותר - שתמכו בהשארתו בחיל לנוכח שירותו הטוב עד לאותה עת - עם הסממ"ז ועם היועץ המשפטי (ראו גם עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מהיום, בשורות 12-11), הגיעה המשיבה לכלל מסקנה לפיה יש להורות על פיטוריו של העותר מהחיל.

בנסיבות אלה אין צורך להתעכב על הטענות הנוגעות לאפשרות לפיה לא היה נוטל אחריות, עניין שלכל היותר היה מביא לכך שההחלטה בעניין הרשעתו בדין – המוצדקת אף לשיטתו – היתה מתקבלת בשלב מאוחר יותר (ולא ניתן לשלול את האפשרות כי היה מורשע בעובדות כתב האישום המקורי, שייחסו לו מעשים רבים יותר).

כאמור, המחוקק מצא לנכון להעניק למפכ"ל את הסמכות להחליט על הצעד המינהלי של פיטורין מהמשטרה, כאשר נקבע כי החלטה מעין זו יכול שתבוא על יסוד המסקנה לפיה השוטר אינו מתאים למילוי התפקיד במשטרה (כעולה מלשון סעיף 10(ב) לפקודת המשטרה).

לפיכך דין העתירה להידחות.

ביום 16.5.2010 הגישה המדינה הודעה מטעמה (נת/6) שבה נאמר בין היתר: בעקבות הדיון שהתקיים ביום 14.4.10 והצעת בית המשפט הנכבד במסגרתו לבחינת האפשרויות לגשר על הפער שנותר עד הגיעו של העותר לגיל פרישה, ולאחר שהובאו בחשבון נסיבותיו האישיות של העותר שאותן הקריא מן הכתב במהלך הדיון, וכן שאר נסיבות העניין ובהן כי העילה לפטר את העותר התגבשה כאמור כבר ביום 8.12.09 עומדת בעינה אף כיום, הוחלט על ידי המפכ"ל – לפנים משורת הדין – לדחות את מועד כניסתם לתוקף של פיטורי העותר עד ליום 18.8.2010, שהוא המועד שבו ימלאו לו 42 שנה.

יובהר כי בשים לב לעילה שבגינה פוטר העותר, ייקבעו זכויותיו הכספיות של העותר בגין פיטוריו בהתאם להוראות סעיפים 76 ו-77 לחוק שירות המדינה (גימלאות) התש"ל-1970, ולאחר שתישקל המלצת ה"ועדה לפצויי פיטורים או גמלה" על פי אמות המידה המפורטות בפקודת המטה הארצי 07.08.03 שעניינה "פצויי פיטורים לשוטר שפוטר בשל עבירה". המשיבים מבקשים להטעים כי ההחלטה אם לנקוט הליכים פליליים כנגד העותר וככל שננקטו – האם להפסיק את ניהולם – מסורה על פי דין למחלקה לחקירות שוטרים (להלן – מח"ש), וככל שיחפוץ בכך העותר, הנו רשאי בכל עת לשוב ולפנות למח"ש בבקשה מתאימה.

...

ביום 14.11.2012 ניתן גזר דין בעניין כתב האישום השני, כדלקמן: אני מקבל את הסדר הטיעון בהיותו סביר וראוי בנסיבות המקרה והעניין ועל פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשם: 5 חודשי מאסר בפועל.

לסיכום לנוכח האמור לעיל, תביעת התובע נדחית במלואה.

נראה לי שיש טעם לפגם בהחלטה לשלילת הפנסיה ללא ידיעת השווי האקטוארי שלה, קרי- ללא ידיעה ודאית של הנזק שנגרם לתובע בהחלטה זו. אשר להודעה מוקדמת - לדעתי היה צריך לתת הודעה מוקדמת של 30 יום, נוכח תקופת השירות הארוכה של התובע במשטרת ישראל.

לסיכום: הוחלט בהתאם לדעת הרוב של כב' השופטת עידית איצקוביץ ונציג מעסיקים מר זהר זלמן אקשטיין.

העותר מבקש מבית המשפט להורות לשר לחזור בו מהחלטתו ולהמנע מפיטוריו.

בהודעתו, שב העותר על טענתו, כפי שהועלתה בעתירה, כי הסמכות לידון בעיניינו נתונה לבית משפט זה. לאחר עיון בעתירה, בבקשת המשיבים לסילוק העתירה על הסף ובתגובת העותר, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לענייניים מנהליים.

כפועל יוצא מכך, הסמכות לידון בהשגה על החלטה שניתנה מכוחו אינה נתונה, לטענתו, לבית המשפט לעניינים מנהליים לפי פרט 37 לחוק.

בהתאם לכך יש לקבוע, כי הסמכות לידון בעתירה נגד החלטת השר לפטר קצין מישטרה מכוח דבר המלך, נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

הפרשנות התכליתית האמורה עולה בקנה אחד עם המגמה הפרשנית המרחיבה של בית משפט זה בכל המתייחס לתחולתו של סעיף 93א: "מרבית העניינים הנוגעים להעסקתם של שוטרים כלולים בגדרי סעיף 93א(א) ונדונים בבית המשפט לעניינים מינהליים, גם כאלה הנוגעים לתפקידים בכירים במישטרה, ולכן יש טעם בפרשנות שלפיה גם הליך הגיוס ייכלל בגדר הסעיף. מגמה זו של פרשנות מרחיבה לתחולתו של סעיף 93א(א) כבר באה לידי ביטוי בפסיקתו של בית משפט זה, בקובעו כי יש לראות החלטה בעיניין גריעת מיתנדב משורות המשמר האזרחי כהחלטה בדבר "פיטוריו מן החיל" או "שיחרורו מן השרות", עניינים המנויים בסעיף 93א" (עניין סלאמה בפיסקה 4).

...

העותר חולק על מסקנה זו, וטוען כי פיטוריו אינם נכללים בגדר העניינים המסורים לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

פרשנות תכליתית של פרט 37 לאורם של אלה תומכת במסקנה כי יש לראות בכל העניינים המנויים בסעיף 93א, על פי תכנם (מינויו של קצין משטרה בכיר, קביעת שוטר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, העלאתו בדרגה או הורדתו מדרגתו, השעייתו מתפקידו ועוד), בהם מינוי קצין משטרה בכיר או פיטוריו, כעניינים שהועברו לתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים גם אם ההחלטה בהם ניתנה מכוח דבר המלך.

העתירה נדחית אפוא בזאת על הסף.

בפני בקשה לצוו ביניים אשר יורה על עיכוב ביצוע פיטוריו של העותר, עד לסיום הדיון בעתירה שהוגשה כנגד פיטוריו.

נטען גם, כי החלטתו של ראש אמ"ש יש בה לגרום לפגיעה בזכויותיו הכלכליות ובתדמיתו של המבקש, וכפועל יוצא פגיעה אנושה שאין ממנה חזרה בו עצמו, פגיעה שאינה מידתית ואינה סבירה במסגרת הנסיבות.

מנגד, ב"כ המשיבות טען כי לא נפל כל פגם בהליך קבלת ההחלטה על פיטוריו של המבקש, וכי ההחלטה המצויה בלב מיתחם הסבירות התקבלה לאחר קיומו של הליך מינהלי סדור.

בעניינינו, ברי כי המנעות ממתן צו הביניים לא תסכל את עתירתו של המבקש ואף לא תיגרום לו נזק בלתי הפיך, שכן החלטה זו הפיכה מעצם טבעה (ראו: עע"מ 2042/12 חרב נ' ראש אגף משאבי אנוש משטרת ישראל (26.03.12); עע"מ 7445/11 נג'ם נ' נציב שירות בתי הסוהר (15.11.11)).

בית המשפט ציין כי חופש הפעולה ושיקול הדעת הרחב בנוגע לפיטורי שוטר הנם תנאים הכרחיים וחיוניים לצורך הפעלתה הראויה של המישטרה ולשם הבטחת התאמת השוטרים המשרתים בה לתפקידים המוטלים עליהם (ראו למשל: בג"צ 3798/09 גורוחוד נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל (7.12.10)).

...

אשר לבקשה לצו הביניים נטען, כי על בית המשפט לשקול את סיכויי ההליך ומאזן הנוחות, ואלו מביאים למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית, אפוא.