מדובר בהליך בו הוגשה ביום 3.12.2020 תביעת שבוב על ידי המוסד לביטוח לאומי כנגד המבקשת דכאן לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, בגין גמלאות ששולמו לנפגע, מחמוד ג'ודי (להלן: "הנפגע") בעקבות ניזקי גוף שנגרמו לו בשל תאונת עבודה שארעה ביום 25.7.2016 (להלן: "התאונה"), אשר היתנהל מלכתחילה בבית משפט מחוזי בחיפה בפני כב' השופטת אילת דגן (להלן: "תביעת השבוב").
משמעות זיקה זו היא כי אילמלא מתן השרות, הנישום לא היה משלם את האגרה, ואילמלא התשלום – הוא לא היה מקבל את השרות [ראו: ע"א 154/83 שופרסל בע"מ נ' איגוד ערים איזור רמת-גן, בני-ברק וגבעתיים, פ"ד לז(4) 403, 407 (1983)].
כן, התמורה אינה חייבת להיות ישירה, אלא יכולה להיות גם עקיפה [ראו: ע"א 1600/08 מקסימדיה פירסום חוצות בע"מ נ' עריית תל אביב יפו [פורסם בנבו] (18.8.2011) פסקה 21 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן].
"
ובהמשך –
"מעבר למימון עבודת המערכת המשפטית, מטרת האגרה הנגבית היא לידע את הצד הפונה לבית המשפט כי להתדיינות יש מחיר. זאת כדי לגרום להפעלת שיקול דעת בטרם פניה לבית משפט. יודגש כי המחיר שמשלם הציבור עבור היתדיינות של פרט זה או אחר אינו רק מחיר כלכלי של עלות המערכת, אלא גם מחיר חברתי. המשאב השפוטי, הן במספר שופטים וימי שיפוט, הן בעבודת מערך התמיכה בשופט והן בקיומם של אולמות משפט, מוגבל. כאשר המשאבים מוגבלים - דיון בעיניינו של האחד בא על חשבון דיון בעיניינו של האחר(אין צורך לומר כי גם המשאבים שהוקצו להכרעה בתביעות אלו בא על חשבון רבים אחרים שנזקקו לעזרתו של בית המשפט). לכן מפעילה מערכת המשפט תמריץ כלכלי, בדמות האגרה, שמטרתו, בין היתר, להבהיר לכל הפונה לבית המשפט כי להליך יש עלות וכי עליו לשקול את פנייתו, על כל ההשלכות הצפויות."
אני סבורה שבנתונים של המקרה הנידון, אין המדובר בעתירה לקבלת פטור מאגרה.
"יודגש כי העובדה שבית המשפט פעל לייעול הדיון בדרך של איחוד הדיון בשבע התביעות אינה מהוה עילה לפטור מתשלום אגרה, לא בהתאם לתקנות ולא בשים לב למהותה של האגרה וההיגיון שבבסיס החיוב באגרה."
עוד אפנה להחלטה בת"א (מחוזי-ב"ש) 1070/07 לדני נ' מועצה מקומית תעשייתית רמת חובב ואח' (10.5.2015), להלן: "עניין לדני", שם נדחו בקשות לאיחוד תשלום האגרה בגין תביעות שהדיון בהן אוחד, ובעניין לדני ציין בית המשפט (כב' סגנית הנשיא (כתוארה אז) השופטת דברת), כדלקמן:
"נקודת המוצא לדיון בתשלום אגרה שמלכתחילה קיימת חובה לשלם אגרה עבור כל הליך המוגש לבית המשפט, זאת על פי תקנה 2(א) לתקנות האגרות לפיה "המביא הליך לבית המשפט ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה הקבוע בתוספת, והוא כשאין הוראה אחרת בכל דין". על מנת שלא לשלם אגרה עבור כל הליך בו נקטו, היה על המבקשים להצביע על הוראה הפוטרת אותם מתשלום זה. דא עקא, שהמבקשים לא הצביעו על כל חקיקה או פסיקה אשר תומכת בעמדתם בדבר מתן הפטור.
...
"
ובהמשך –
"מעבר למימון עבודת המערכת המשפטית, מטרת האגרה הנגבית היא לידע את הצד הפונה לבית המשפט כי להתדיינות יש מחיר. זאת כדי לגרום להפעלת שיקול דעת בטרם פניה לבית משפט. יודגש כי המחיר שמשלם הציבור עבור התדיינות של פרט זה או אחר אינו רק מחיר כלכלי של עלות המערכת, אלא גם מחיר חברתי. המשאב השיפוטי, הן במספר שופטים וימי שיפוט, הן בעבודת מערך התמיכה בשופט והן בקיומם של אולמות משפט, מוגבל. כאשר המשאבים מוגבלים - דיון בעניינו של האחד בא על חשבון דיון בעניינו של האחר(אין צורך לומר כי גם המשאבים שהוקצו להכרעה בתביעות אלו בא על חשבון רבים אחרים שנזקקו לעזרתו של בית המשפט). לכן מפעילה מערכת המשפט תמריץ כלכלי, בדמות האגרה, שמטרתו, בין היתר, להבהיר לכל הפונה לבית המשפט כי להליך יש עלות וכי עליו לשקול את פנייתו, על כל ההשלכות הצפויות."
אני סבורה שבנתונים של המקרה הנדון, אין המדובר בעתירה לקבלת פטור מאגרה.
אני סבורה כי מאחר ושתי ההודעות לצדדים שלישיים זהות במהותן (שכן בשני ההליכים המבקשת הינה נתבעת המעלה טענות כשולחת הודעה לצדדים שלישיים כנגד נתבעות אחרות), יש לראות בהודעות שהגישה המבקשת כהודעה לצדדים שלישיים יחידה – מבחינה מהותית, אשר הוגשה בהליך המאוחד.
משכך, דין הבקשה להתקבל.
