עתירה נגד סירוב משרד הפנים לאיחוד משפחות בשל מניעה ביטחונית

בשנת 1996 הגישו המשיבים בקשה להענקת מעמד למשיב, אשר סורבה מטעמים בטחוניים.

החלטת בית-הדין בבקשה לצוו ביניים בפתח החלטתו סקר בית-הדין בתמצית את טענות הצדדים; הן את טענות ב"כ המשיבים בדבר משמעות החלטת בית-המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, לפיה המשיב לא יורחק מהארץ "עד להחלטה אחרת", כאשר החלטה מעין זו לא ניתנה עד עצם היום הזה לא על-ידי בית-המשפט ולא על-ידי בית הדין לעררים, וזאת כאשר המשיב שוהה בארץ זמן ממושך מאז שיחרורו מהמאסר מבלי שקיים בעיניינו מידע בדבר פעילות נגד בטחון המדינה; והן את טענות המבקשת, לפיהן סכויי הערר להיתקבל קלושים, ואף מאזן הנוחות אינו נוטה לצִדו של המשיב לנוכח המידע הבטחוני השלילי בעיניינו.

כן מדגישה המבקשת, כי עמדת גורמי הבטחון הממליצה לדחות את הבקשה לאיחוד מישפחות מטעמים בטחוניים, ניתנה לראשונה לאחר הגשת הבקשה החדשה; וכי בעת הדיון בבית-המשפט לעניינים מנהליים עדיין לא הייתה החלטה כלשהיא של גורמי הבטחון בבקשה החדשה, שטרם הוגשה.

היחס בין שני השיקולים הללו הִנו בבחינת "מקבילית הכוחות", דהיינו – "ככל שסכויי העתירה גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות, ולהפך" (בר"מ 5338/10 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (9.8.10)); אולם כבר הובהר בפסיקה, לא אחת, כי "אבן הבוחן העיקרית בסופו של יום היא בשיקולי מאזן הנוחות" (בר"מ 301/03 אחים סקאל בע"מ נ' רשות שדות התעופה (18.3.03); ובר"מ 5487/12 צנדריקה בן פרמר נ' משרד הפנים (‏18.7.12)).

קבלת מעמד במסגרת הליך של איחוד מישפחות, מותנית בבדיקת תקינות הקשר הזוגי, קיומו של מרכז חיים משותף בישראל והעדר מניעה ביטחונית או פלילית.

...

בזיקה למבחן האחרון, נעתר בית-הדין לבקשה לצו ביניים בציינו: "אין חולק, כי [למשיב] אישה וילדים המתגוררים בישראל מזה שנים רבות. לאור האמור לעיל הנני מוצא לקבוע כי בנסיבות העניין הנזק אשר ייגרם [למשיב] באי-מתן הצו גדול מזה אשר עשוי להיגרם [למבקשת] אם יינתן הצו, ומשכך הנני מורה על עיכוב הליכי אכיפה והרחקה מן הארץ כנגד [המשיב] עד להכרעה בערר". תמצית טיעוני הצדדים בערר המבקשת טוענת, כי טעה בית-הדין בשיקולי מאזן הנוחות, בקביעתו כי בנסיבות העניין הנזק אשר ייגרם למבקש – אשר ביקש לבצע פיגוע רצחני בתושבי המדינה ובאזרחיה תוך ניצול שהייתו בישראל על-רקע נישואיו – בכך שלא ישהה בישראל לצד בני ביתו, עולה על הנזק שעלול להיגרם לתושבי המדינה משהייתו בישראל.

לאחר בחינת טיעוני הצדדים, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור, לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית-הדין לעררים בדבר אי-הרחקת המשיב מישראל עד למתן פסק-דין בערר.

לכאורה, די במעשים נושא ההרשעה, כדי לבסס את המסקנה בדבר הסיכון שנשקף מהמשיב לביטחון הציבור; זאת אך בהתעלם מהמידע העדכני הנוסף שהוצג לעיוני במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור מתקבלת, וכן מתקבל הערעור במובן זה שהחלטת בית-הדין לעררים, לפיה יעוכבו הליכי האכיפה וההרחקה מהארץ נגד המשיב עד להכרעה בערר, מבוטלת.

בהחלטה זו נקבע, כי משרד הפנים לא יטפל עוד בבקשות חדשות של תושבי האיזור לקבל מעמד בישראל; הליכים תלויים ועומדים של תושבי האיזור יוקפאו; ומעמדו של מי שכבר מצוי בהליך המדורג לא ישודרג למעמד גבוה יותר (ראו – בג"ץ 813/14 פלונים נגד שר הפנים (18.10.17) (להלן – "בג"ץ פלונים")).

כנגד החלטה זו הגישו המערערים עתירה נוספת, אשר לטענת המשיב שלא נסתרה, הסתיימה ביום 26.9.05, בהסכמה לפיה בתום תקופת התנאי שנגזרה על המערער: "יהיה מקום לבחון מחדש את הבקשה לאיחוד מישפחות....לאחר סיום תקופת התנאי יפנו העותרים אל המשיב על מנת לבחון האם יש צורך בהגשת בקשה חדשה" (ראו – סעיף 22 לעיקרי הטיעון של המשיב, ונספח מש/8 הכולל פרוטוקול חלקי של הדיון שהתקיים בעתירה).

ביני לביני, נדונו בבית המשפט העליון, במסגרת בג"ץ פלונים הנ"ל, עתירות שעניינן חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן – "הוראת השעה"), האוסר בין היתר על שידרוג מעמדם של פלסטינאים תושבי האיזור השוהים בישראל מכוח היתרי שהייה זמניים למעמד של "תושב אירעי" (רישיון ישיבה מסוג א/5), או למעמד של "תושב קבע". בתשובה לעתירות מסרה המדינה הודעה לפיה: "שר הפנים החליט לפעול להארכת חוק הוראת השעה בשנה נוספת, עד לחודש יוני 2017. בה בעת, נימסר כי השר החליט לשנות ממדיניותו, וכי בכוונתו לאשר את שידרוג מעמדם של תושבי איזור המחזיקים בהיתרי שהייה בישראל שבקשתם להכנס להליך איחוד מישפחות אושרה עד לסוף שנת 2003, במובן זה שיינתן להם ולילדיהם שנולדו לאחר יום 1.1.1998 רישיון לישיבת אירעי בישראל מסוג א/5. זאת, בכפוף לתנאים הדרושים לבחינת בקשות מסוג זה והם הוכחת מרכז חיים בישראל, הוכחת כנות קשר הנישואין והמשך קיומו והעדר מניעה ביטחונית ופלילית. עוד נימסר כי השידרוג האמור ייעשה מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות (הוראת השעה), המתיר מתן רישיון לישיבת אירעי מטעמים הומנטריים (להלן – "החלטת השר")"

המערערים טוענים כי אין לראות את בקשתם לאיחוד מישפחות כבקשה שסורבה, כיוון שהסיבה היחידה להודעת הסרוב שנשלחה למערערים ביום 5.8.02 הייתה סיבה גורפת שעניינה החלטת הממשלה.

...

העולה מהמקובץ הוא שהחלטת השר חלה רק על מי שבקשותיהם אושרו לפני המועד הקובע, ומאחר שבקשת המערערים לא אושרה לפני המועד הקובע, אזי החלטת השר לא חלה עליהם.

דין טענה זו להידחות כיוון שהיא הועלתה לראשונה בהשלמת הטיעון מטעם המערערים, ולא בהודעת הערעור, שם נטענה טענת הפלייה אחרת, לפיה תושבי אזור עם עבר פלילי חמור יותר קבלו מעמד בישראל.

אשר על כן הערעור נדחה.

בתמצית ייאמר כי הנוהל קבע הליך מדורג, שבמהלכו – בכפוף להיעדר מניעה ביטחונית או פלילית ולקיום מרכז חיים בישראל – שודרג מעמדו בישראל של בן המשפחה הפלסטינאי באופן הדרגתי, עד לקבלת רישיון לישיבת קבע בישראל (עניין פלונים, פסקה 1; עע"ם 6407/11 דג'אני נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין, פסקה 6 (20.5.2013)).

על רקע מדיניות זו, סורבו בקשותיהם של העותרים 1, 6 ו-7, הנמנים על אוכלוסיית האחמ"ש ומקורם באיזור ובעזה, לצאת לחו"ל דרך נתב"ג. יצוין כי העותר 1 שוהה בישראל מכוח היתר מת"ק ואילו לעותרים 7-6 רישיון מסוג א/5.

בתום הדיון האמור ניתן צו על תנאי על פי הנוסח שהתבקש בעתירה, וזו לשונו: "א. מדוע לא ייקבע, כי פלסטינאים תושבי השטחים ששר הפנים אישר את בקשתם לאיחוד מישפחות בישראל, ומגוריהם בישראל מוסדרים מתוקף כך באמצעות היתרי כניסה ושהייה בישראל [...] רשאים לצאת מישראל ולשוב אליה דרך מעבר הגבול בנמל התעופה בן גוריון [...] ללא כל היתר נוסף, ללא כל הליך נוסף וללא הגבלה.

כפי שציינה למשל השופטת ע' ארבל : "נקודת המוצא לטעמי היא, כפי שקבע רוב שופטי המותב בעיניין חוק האזרחות הראשון [עניין עדאלה – ע' פ'], כי תכליתו של החוק היא תכלית ביטחונית. בליבתה החשש, שיש לו אחיזה בניסיון החיים, מפני מעורבותם בפעילות נגד בטחונה של מדינת ישראל של זרים המגיעים ממדינות או מאזורים שעוינותם לישראל ברורה וידועה, ומבקשים להשתקע בה בהליך של איחוד מישפחות עם בן זוג ישראלי" (שם, בעמ' 171-170; ההדגשה במקור – ע' פ').

רק לאחר שמלאו לעותר 35 שנים, אושרה הבקשה לאיחוד מישפחות נוכח המיגבלה שבחוק הוראת השעה.

...

בתוך כך, אני סבורה כי יש ליתן משקל נכבד, ואף מכריע במקרה זה, לעמדתם של גורמי הביטחון – הם הגורמים המקצועיים בענייננו – לפיה איסור גורף על יציאתם של מחזיקי היתר מת"ק לחו"ל דרך נתב"ג (למעט במקרים הומניטריים חריגים), הוא-הוא המגשים באופן מיטבי את התכלית הביטחונית של מניעת טרור נגד תעופה אזרחית.

נוכח האמור, שוכנעתי כי החלטת שר הפנים ביחס למחזיקי היתר המת"ק עומדת במבחן המשנה של האמצעי שפגיעתו פחותה, ואני מסכימה אף עם חברי השופט הנדל, באשר לעמידתה במבחן המשנה של מידתיות במובן הצר.

אני סבורה, אפוא, כי דין העתירה להידחות במלואה.

בתי המשפט בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 34339-06-23 בפני: כב' השופט אלכסנדר רון תאריך: כ"ה אדר א' תשפ"ד, 05 מרץ 2024 בעיניין: 1. דיאא מכימר 2. נפיסה מכימר ע"י ב"כ עו"ד זאיד המערערים נ ג ד משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) / עו"ד אלימלך המשיבה פסק דין

כנגד מצב דברים זה הוגשו מספר עתירות לבג"צ שהדיון בהן אוחד.

ואולם, חשובה ממנו, הודעת שר המשפטים לבג"צ מיום 11.4.16, שאף עוגנה לתוך פסק הדין ושהובילה למחיקה זו. בסעיף 4 להודעה נכתב כדלקמן (נספח 1 לכתב התשובה):– "שר הפנים החליט לאשר את שידרוג מעמדם של מי שמחזיקים בהיתרי שהייה בישראל ואשר הגישו בקשות לאיחוד מישפחות בהתאם להליך המדורג עד לסוף שנת 2003 (והבקשות אושרו) (...), כך שיינתן להם ולילדיהם הקטינים (מי שנולדו לאחר יום 1.1.98) רישיון לישיבת אירעי בישראל מסוג א/5. השידרוג ייעשה בכפוף לעמידה בתנאים הדרושים לשם בחינת בקשות מעין אלה (קרי, הוכחת מרכז חיים בישראל, הוכחת כנות קשר הנישואין והמשך קיומו, והעדר מניעה ביטחונית ופלילית). בהתאם לכך, שר הפנים הנחה את הועדה המקצועית המייעצת לשר הפנים לפי סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה (...), כי מי שיימצא כעומד בתנאים שלעיל, מעמדו ומעמד ילדיו הקטינים ישודרג כאמור". תמצית הודעת שר הפנים, איפוא, היא, שתעמוד לתושבי האיזור המחזיקים בהיתר שהייה כדין האפשרות לשידרוג מעמדם (למעמד א/5), אם הגישו בקשה לאיחוד מישפחות בהתאם להליך המדורג (שאותו, כזכור, ביטלה הממשלה בהחלטתה), עד לסוף שנת 2003, ככל שהגשת הבקשה אושרה.

שהרי, כאמור, לא נועדה הודעת השר אלא למי – "...שכבר החל בהליך איחוד מישפחות ערב החלטת הממשלה (תושבי האיזור שבקשתם הייתה בצנרת)". ופשיטא, שלא ניתן להתייחס להחלטת סרוב שיסודה בטעמים ספציפיים (נשואי בוסר) כאל בקשה שהייתה בצנרת.

...

בנסיבות אלו, בקשתך לשדרוג המעמד נדחית.

על הפרק נושאים שונים בתכלית, והטענה נדחית.

תמוהה אף יותר טענת המערערים בסעיף 27 להודעת הערעור המבקשת להתבסס על עע"מ 8849/03 דופש נ' מנהל האוכלוסין בו נקבע כי – "ניתן יהיה לשדרג מעמדו של מבקש גם אם מעמדו לא שודרג לפני המועד הקובע וזאת אם אי השדרוג נבע מטעות או מחמת עיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מן המשיב". תמוהה טענה זו עד מאוד בשל כך שאין על הפרק אי שדרוג שיסודו במשיבה: וכי אחראית המשיבה לנישואי הבוסר של המערערים?!, וזו, הרי, הייתה הסיבה לדחיית בקשתם באותה עת. סוף דבר:- אכן, קשה שלא להבין, לקשיי המערערים.

על פני הדברים, אין הם מצויים במקום בו יש אחיזה לטענותיהם בכיוון זה. משכך, דין הערעור לדחייה.

משניתנה החלטה מנהלית חדשה בעיניינה של העותרת, קבע בית המשפט העליון בפסק דינו מיום 26.7.2018, כי העתירה מיצתה את עצמה ודינה להמחק, וכי ככל שמבקשת העותרת לעתור כנגד ההחלטה החדשה בעיניינה, פתוחה בפניה הדרך להגיש עתירה לבית משפט זה. מכאן העתירה שלפניי במסגרתה טוענת העותרת כי ההחלטה המינהלית ליתן לה היתרי שהיה מטעמים הומנטריים, ולא ליתן לה מעמד אירעי, איננה סבירה ואיננה מידתית, וכי שומה היה על שר הפנים ליתן לה מעמד אירעי.

במסגרת הליך זה, הוגשה ביום 11.4.2016, הודעתו העקרונית של שר הפנים לפיה "החליט לאשר את שידרוג מעמדם של מי שמחזיקים בהיתרי שהייה בישראל ואשר הגישו בקשות לאיחוד מישפחות בהתאם להליך המדורג עד לסוף שנת 2003 (והבקשות אושרו)(להלן: בני זוג מוזמנים), כך שיינתן להם ולילדיהם הקטינים (מי שנולדו לאחר יום 1.1.1998) רישיון לישיבת אירעי בישראל מסוג א/5. השידרוג יעשה בכפוף לעמידה בתנאים הדרושים לשם בחינת בקשות מעין אלה קרי, הוכחת מרכז חיים בישראל, הוכחת כנות קשר הנישואין והמשך קיומו, והעדר מניעה ביטחונית ופלילית). בהתאם לכך, שר הפנים הנחה את הועדה המקצועית המייעצת לשר הפנים לפי סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה (להלן: הועדה המייעצת), כי מי שיימצא כעומד בתנאים שלעיל, מעמדו ומעמד ילדיו הקטינים ישודרג כאמור". ביום 18.2.18, הגישה העותרת הודעה במסגרת בג"ץ 7/15, במסגרתה טענה כי על העתירה להשאר תלויה ועומדת עד שיוחלט על שידרוג מעמדה של העותרת בהתאם למתווה שנקבע בבג"ץ 813/14, בטענה שהעותרת עומדת בקריטריונים שנקבעו במתוה זה. ביום 10.7.2018, ניתנה החלטת שר הפנים אשר ניתנה על יסוד המלצת הועדה ההומניטרית, לפיה משרד הפנים ימשיך לאשר לעותרת קבלת היתרי שהייה בישראל לפי בסעיף 3א1 לחוק הוראת השעה, על מנת שתוכל לשהות לצד ילדיה, אך נדחתה בקשתה למתן רישיון ישיבה אירעי מסוג א/5 מהטעם שאינה מעלה טעמים הומנטאריים מיוחדים.

נקודת האיזון שבחר שר הפנים בין טעמיה ההומניטאריים של העותרת לבין הוראות חוק הוראת השעה באשר לתושבי האיזור דוגמאת העותרת, ומדיניותו הכללית בעיניין מתן רישיונות ישיבה בישראל לזרים במקרים מסוימים על דרך מתן היתר שהיה, אך סרוב למתן מעמד אירעי - איננה חורגת משיקול הדעת המסור לשר.

...

לאחר הריאיון, הוחלט להעביר את עניינה לדיון בוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטריים אשר קבעה בהחלטתה מיום 3.7.2001, כי דין בקשת העותרת להידחות מאחר שאינה עומדת קריטריונים.

דיון כאמור לעיל, סבורה אני כי בהיעדר עילה להתערבות בהחלטתו של שר הפנים, דין העתירה להידחות.

אשר על כן העתירה נדחית.