מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה נגד סירוב להיתרי כניסה לישראל

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

במסגרת העתירה טען העותר כנגד סרובה של רמ"י לחתום על בקשות למתן היתרי בניה שהגיש כאשר לטענתו אין כל מניעה לאשרן מבחינה תכנונית, בהיותן תואמות את המצב התיכנוני שחל על המקרקעין, אותן חוכר הכפר מרמ"י .
עוד נטען כי בהנתן פסק הדין אשר ניתן בעת"מ (תל אביב) 61480-06-18 מורדוביץ נגד רשות מקרקעי ישראל (ניתן ביום 16.7.17), ואשר אושר בבג"צ 8071/01 יעקובוביץ נגד היועמ"ש, פ"ד נ"ז (1), 121, יש ליתן פרשנות מרחיבה למונח "תיכנון ובניה", לרבות סוגיה הנוגעת לבחינת שיקול הדעת של הרשויות באכיפת חוקי תיכנון ובניה הכל לאור הבסיס הרעיוני של החוק ותכליתו.
משנמצא כי זו זירת המחלוקת ועילת התביעה אין לי אלא לקבוע כי המדובר במחלוקת אזרחית שבדיני מקרקעין בין המחכיר – רמ"י לבין החוכר – העותר, ואין בעובדה שהבעלים הנה רמ"י או כי נידרשת חתימת רמ"י על תכניות הבניה כדי להעניק אופי מנהלי למחלוקת אזרחית זו. אשר לטענת העותר, כי החתימה על בקשות להיתר בניה נכנסת לגדר עינייני תיכנון ובניה, שבפרט 10 לתוספת הראשונה לחוק, אין בידי לקבלה, מאחר וכפי שצוין לעיל, פועלת רמ"י בכובעה האזרחי כבעלת הקרקע, לצורך דרישת החתימה הנדרשת, ולא כרשות תכנונית לפי חוק התיכנון והבניה.
...
לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי דין העתירה לסילוק על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, לדון במחלוקת במסגרת הליך מינהלי.
משנמצא כי זו זירת המחלוקת ועילת התביעה אין לי אלא לקבוע כי המדובר במחלוקת אזרחית שבדיני מקרקעין בין המחכיר – רמ"י לבין החוכר – העותר, ואין בעובדה שהבעלים הינה רמ"י או כי נדרשת חתימת רמ"י על תכניות הבניה כדי להעניק אופי מינהלי למחלוקת אזרחית זו. אשר לטענת העותר, כי החתימה על בקשות להיתר בניה נכנסת לגדר ענייני תכנון ובניה, שבפרט 10 לתוספת הראשונה לחוק, אין בידי לקבלה, מאחר וכפי שצוין לעיל, פועלת רמ"י בכובעה האזרחי כבעלת הקרקע, לצורך דרישת החתימה הנדרשת, ולא כרשות תכנונית לפי חוק התכנון והבניה.
לאור כל האמור לעיל, משהעתירה הנדונה איננה מהווה ענין מינהלי שראוי להתברר בערכאה מינהלית, משנמצא כי שיח המחלוקת הינו שייח חוזי, דין העתירה להידחות על הסף בהעדר סמכות עניינית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

14/6/2018 – עוד קודם למתן פסק דין בעע"מ 4490/17 הנ"ל מגישים העותרים לבית המשפט העליון עתירה נגד סירובם של המשיבים להעניק, לחדש או להאריך את היתרי הכניסה לישראל שלהם.
...
5/5/2017 – העתירה נדחית.
התוצאה: העתירה נדחית.
העותרים ישלמו למשיבים הוצאות הליך זה בסך של 10,000 ₪.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

ביום 17.5.2020 הוגשה העתירה כנגד המנעות המשיב מלהכריע בערר הפנימי שהגיש העותר כנגד החלטת המשיב לדחות את בקשתו להנפקת תעודת מעבר ואשרת כניסה לישראל.
אם כן, לפני עתירה מינהלית כנגד סרוב המשיב להנפיק לעותר תעודת מעבר ואשרת חוזר על מנת שיוכל לטוס לאתיופיה ולהינשא באופן רישמי לארוסתו, אזרחית סודאן המתגוררת בסודאן, ולשוב לאחר מכן באמצעות אשרת חוזר לישראל.
אשר להנפקת אשרת חוזר, העותר לא הצביע על זכות קנויה בדין להתיר את כניסתו לישראל לאחר שיצא ממנה.
...
אין בידי לקבל את טענות העותר כי הנוהל פוגע בצורה בלתי סבירה ובלתי מידתית בזכויות חוקתיות, ובדבר ההבחנה בין הזכות לצאת לישראל לבין הזכות לשוב אליה.
אינני סבורה שיש מקום למסקנה שונה בענייננו.
לסיכום, לא מצאתי עילה להתערב בשיקול הדעת המסור למשיב בדבר הנפקת אשרות ועל כן דינה של העתירה להידחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לגירסת הנתבעת – מדינת ישראל – משרד הפנים , היתנהלה כלפי התובעת מכח סמכויותיה שניתנו לבקרי הגבול כל פי חוק הכניסה לישראל תשי"ב 1952 לסרב כניסה לישראל של נתינים זרים – החלטה שהופעלה מכוח שיקול הדעת הריבוני המסור לה. עצם העובדה שהתובעת לא נקטה בהליך מינהלי בזמן ההתרחשות – לתקיפת שיקול הדעת המינהלי של הפועלים מטעמה , הרי שהשלימה הלכה למעשה עם המעשה המנהלי עת לא הגישה עתירה מנהלית כנגד פעולת הנתבעת אי מתן אישור הכניסה לישראל לתובעת .
...
גרסת התובעת גם בתביעתה הייתה עמומה ולא קוהרנטית – ובעיני בעל תפקיד מטעם הנתבעת – בהחלט אפשרית מסקנה , סבירה , לחוסר אמינותה .התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית וחזרה למעשה על האמור בכתב התביעה הגם שלא פירטה באלו שנים ותאריכים כן ביקרה קודם לאירוע נשוא התביעה בישראל ,– כן טענה "למספר שנים " ונכנסה לישראל "עד פעמיים בשנה " – הערפול בנושא בהחלט לא ברור שהרי ברי כי הוא בידיעת התובעת, וגם בהחלט ברור כי בדיקה פשוטה על ידי מי מטעם הנתבעת מעלה כי אין אמת בדבר.
סוף דבר מסקנתי היא שבהחלט נוכחתי שהנתבעת פעלה מכח סמכותה על פי דין ובחומרה סבירה ולא למעלה מכך .
אשר לטענת התובעת בסיכומי בא כוחה כי הנתבעת סטתה מנהליה , לא שוכנעתי כי אלה פני הדברים .
התוצאה היא שדוחה את התביעה !.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

על פי האמור בהחלטה, קריטריון זה הוא חלק ממדיניות המשיבים באשר לתנועה ה"מבדלת" בין רצועת עזה לאיו"ש המבוססת על טעמים בטחוניים ומדיניים כבדי משקל אשר אושרו בפסיקת בג"ץ. היות שמעברו של העותר לרצועת עזה בשנת 2012 לא נעשה בידיעת מדינת ישראל ובתאום עימה, אין מקום לאפשר את כניסתו לישראל לצורך הגעה לאיו"ש, אם כי הוא יוכל לחזור לאיו"ש דרך מעבר אלנבי ולהגיע למעבר אלנבי דרך מצרים (באמצעות כניסה במעבר רפיח).
כאסמכתה לכך שהמדיניות האמורה הייתה תקפה וידועה כבר בשנת 2012, מפנה החלטת המשיבים לפסק דין שניתן בבג"ץ 5768/09 אלדקס נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית (7.12.09) ושבו נמחקה עתירה נגד סרוב להתיר את יציאתו של אדם מסוים מרצועת עזה לאיו"ש דרך ישראל.
...
מנגד טוענים המשיבים כי יש לדחות את העתירה בהעדר עילת ביקורת מינהלית להתערבות בית המשפט בהחלטתם.
לאחר שקילת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להתקבל לפי שני התרגומים.
משכך, ולאור כל הנימוקים המובאים לעיל, העתירה מתקבלת כך שבכפוף להעדר מניעה ביטחונית קונקרטית על המשיבים לאפשר לעותר לצאת מרצועת עזה דרך ישראל (אם יראו המשיבים לנכון – באמצעות שאטל) לשם מגורי קבע באיו"ש. המשיבים יישאו בהוצאות העותרים בסך של 10,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו