מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה נגד סירוב המשטרה לרישיון עסק למזנון ומשקאות משכרים

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נושא העתירה: עתירה כנגד החלטת משטרת ישראל- רשוי עסקים מרחב דן (המשיבה 1), שלא לאשר את בקשת העותרים למתן רישיון עסק להפעלת בית אוכל ואפיה ברחוב כורזין 5, גבעתיים.
ביום 12.2.2014 הגישו העותרים בקשה לקבלת רישיון עסק, על-שם העותרת 1, בו נתבקשו פירטי הרשוי הבאים (להלן – "הבקשה הראשונה"): · 4.2ב לצוו- מזנון לרבות הגשת משקאות משכרים לצריכה במקום.
לשיטת העותרים, שימוש במידע מודיעני כבסיס לסרוב לחידוש רישיון עסק מהוה פגיעה בזכויות הפרט של העותרים, ולמעשה מהוה "גזר דין ללא הרשעה או משפט" כנגד העותרים (סעיף 14 לסיכומי העותרים).
...
כך, לדוגמא, קבע השופט אשר, בבג"צ 575/76, בעמ' 444, ליד האות ב: "ההגיון וחוש הצדק נותנים שבקשה להעניק רשיון חדש לראשונה אינה דומה לבקשת חידוש רשיון ושיקולים שמתקבלים על הדעת במקרה הראשון אינם טובים באותה מידה במקרה השני". בבג"צ 113/52, בעמ' 700, קבע השופט ויתקון כדלקמן: "לא הרי ביטול רשיון, שכבר ניתן, כהרי מתן רשיון חדש. רשיון חדש, הרי הלכה פסוקה היא, שגם חשד מבוסס יכול - בדרך כלל - לשמש סיבה מספקת לסירוב הרשיון; אולם באשר לביטול רשיון שכבר ניתן, סבורים אנו כי אחרי מתן הרשיון, אין לבטלו ע"ס חשד גרידא ללא חקירה, שהנוגע בדבר מוזמן להשתתף בה ולהשמיע את טענותיו" בבג"צ 24/56, בעמ' 1209, הביע השופט לנדוי (שוב כפי שהיה תוארו אז) את דעתו בזו הלשון: "דרושה זהירות יתר בשלילת רשיון (או באי-חידושו), להבדיל מאי מתן רשיון חדש". ואלה דברי השופט ברנזון, בבג"צ 379/72, בעמ' 547: "הדין בנוגע לאי-חידוש או לביטול רשיון קיים הוא יותר חמור מאשר דינו של סירוב למתן רשיון חדש". (ההדגשות שלי - ג' ב').
בענייננו, לאחר שעיינתי שוב בחומר המודיעיני שעמד בבסיס החלטתה של המשיבה 1 ובאיזון אל מול הפגיעה הקשה בזכות העותרים לחופש העיסוק, סבורה אני כי החומר המודיעיני אינו מצדיק את הפגיעה האמורה.
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, העתירה מתקבלת במובן זה, שהמשיבה 1 אינה יכולה לבסס את החלטתה בעניין אי מתן רישיון עסק על בסיס החומר המודיעיני ששימש לה כתשתית, ומשכך החלטת המשיבה 1 - בטלה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

עניינה של העתירה בסרוב המשיבה (להלן: "המישטרה") לתת לעותר אישור הנידרש לשם קבלת רישיון לניהול עסק מסוג "מזנון + משקאות משכרים" המצוי ברח' ארלוזורוב 75, חיפה (להלן: "העסק").
לבקשת המישטרה לא אחשוף את החשדות כנגד העותר, למעט העובדה כי על פי החומר החסוי עולה חשד ממשי הקושר את העותר לניהול עסק המשמש לשירותי זנות.
...
בהתאם לכך, ביום 11.7.13 הודיעה העירייה למר עידו סופר, כי הבקשה למתן רישיון עסק נדחית.
לאור כל האמור שוכנעתי כאמור כי החלטת המשטרה שלא לאשר לעותרים רישיון עסק מצויה במתחם הסבירות.
התוצאה מכל האמור לעיל היא כי דין העתירה להידחות.
5129371 54678313העותר ישלם למשיבה הוצאות בסכום כולל של 5,000 ₪.

בהליך צו מניעה - סגירה מנהלית לעסק (צ"מ) שהוגש בשנת 2014 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

רקע: בתאריך 6.11.14 הוגש כנגד המשיבה כתב אישום המייחס לה עבירה של עיסוק בעסק ללא רישיון או היתר זמני, לפי סעיפים 4 ו- 14(א) לחוק רשוי עסקים.
על פי הנטען בכתב האישום, המשיבה מפעילה ועוסקת בעסק מסוג קיוסק או מזנון או בית אוכל אחר, לרבות מכירת משקאות משכרים ומכירת טבק, בשם "מזנון אורטל" שנימצא בדרך העמק 9 במגדל העמק, וזאת מבלי שיש בידה רישיון עסק או היתר.
ב"כ המשיבה עתר לדחיית הבקשה, טען כי המשיבה רכשה את העסק מהבעלים הקודם, הגב' רדא איפרגן, שעוזרת למשיבה בעסק ורישיון העסק על שם רדא איפרגן תקף עד ליום 31.12.14 (בתצהיר המשיבה נטען כי תקף לצמיתות).
מודעות המשיבה לעבירה המבוצעת על ידה, ולו ברמה של עצימת עיניים, עולה מחומר הראיות הלכאורי: במסגרת הפנייה למישטרה, חתמה המבקשת על שני מסמכים, המשקפים מודעות לנפקות של אי קבלת אישור מפורש מטעם משטרת ישראל לעיסוק בעסק: האחד, נושא כותרת: "תנאים לפי סעיף 7 לחוק רשוי עסקים תשכ"ח 1968, לעסק לפי פריט 4.2 בצו רשוי עסקים א-מסעדה, בית קפה ב-בית אוכל אחר (להלן העסק)". השני, נושא כותרת: "תנאים לפי סעיף 7 לחוק רשוי עסקים תשכ"ח 1968 לעסק לפי פריט 4.8 בצו רשוי עסקים: "משקאות משכרים – הגשתם לצורך צריכה במקום ההגשה" (להלן העסק)". במסמכים צוין כי "לא יאושר רשיון לעסק, אלא לאחר שמבקש הרישיון קיבל אישור להפעלת העסק מאת מפקד המרחב". מתיק החקירה עולה, לכאורה, כי המשיבה לא קיבלה ממשטרת ישראל אישור להפעלת העסק (ר' פרוטוקול השימוע במישטרה מיום 7.10.14: "החלטה תינתן בהמשך ותשלח לרשות הרשוי") ובהמשך אף סורבה ע"י משטרת ישראל ביום 7.10.14 (ר' החלטת מפקד תחנת מגדל העמק: "מיתנגד עקב סכנה לשלום הציבור. בוצע שימוע למגיש הבקשה והובהר לו כי משטרת מגדל העמק מיתנגדת" וכן מכתב מת"ח מגדל העמק לראש עריית מגדל העמק).
...
אשר על כן, הנני מורה על סגירת העסק נשוא הבקשה והפסקת העיסוק בו עד לקבלת רישיון או היתר, ואוסרת על ניהול עסק טעון רישוי ללא רישיון או היתר בחצרים נשוא האישום.
כדי לאפשר למשיבה להיערך כראוי ליישום החלטה זו, ובאיזון בין האינטרסים השונים, האינטרס האישי של המשיבה מחד והאינטרס הציבורי מאידך, הנני מעכבת בזאת את ביצוע החלטתי למשך 7 ימים מהיום.
המזכירות תשלח החלטתי לב"כ הצדדים בהקדם.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 1981 בעליון נפסק כדקלמן:

המשיבה נתבקשה לבוא ולנמק, מדוע לא תבוטל החלטתה "שלא לאשר מתן רשוי לעותרת למזנון ומכירת משקאות משכרים או משקאות מתאימים...
שטח החנות הוא, טענת העותרת, 33 מ"ר, ולטענת המשיבה-20 מ"ר. ביום 8.6.80 הגישה העותרת למשיבה בקשה לרישיון, לפי חוק רשוי עסקים, תשכ"ח-1968, לעסק של מזנון וצריכת משקאות חריפים.
משהמשיכו לנהל עסקם ללא היתר, הוצא נגדם, ביום 8.11.79, צו סגירה מינהלי; ביום 22.11.79 הורשעו בבית-דין עירוני בניהול עסק ללא רישיון, נקנסו, והוצא צו סגירה החל מיום 1.3.80; לבסוף נדחה מועד צו הסגירה עד ליום 30.5.80.
ועל כך נאמר מפי השופט ברנזון, בעמ' 276: "ייתכן שהמדיניות הנקוטה בידו שלא להוציא רשיונות חדשים לרוכלים מושתתת על נימוקים הנעוצים בשיקולים הנזכרים בסעיף 1 לחוק רשוי עסקים (עניני תעבורה, מניעת מפגעים ומטרדים, דיני תכנון ובניה, מניעת סכנות לשלום הציבור ולבטיחותו וכו'), אשר מענינה של רשות הרשוי להבטיחם ולקיימם. אבל לאחר שענינים אלה הובטחו הלכה למעשה לגבי עסקו של העותר לפי דרישות משרדי הבריאות והמשטרה, לא נותר עוד מקום למשיב להתגדר בו". משמע, שלולא הובטחו דרישות אלה יכולה גם יכולה רשות הרשוי לסרב מתן הרישיון על-פי קריטריון כללי שקבעה, כאשר קריטריון זה מעוגן בשיקולים שבסעיף 1 לחוק רשוי עסקים.
...
במכתבה מיום 16.6.80 הודיעה רשות הרשוי לעותרת, כי היא החליטה שלא להעתר לבקשתה, "מאחר ושוכנעה כי מתן הרשיון יפגע באיכות הסביבה של האיזור בו מצוי העסק שהנך מבקשת לפתוח". לטענת העותרת, מתנהלים עסקים זהים בקירבת מקום (לעתירתה צרפה רשימה של עסקים אלה), ועוד היא מצהירה, כי מוכנה היא להענות לכל דרישה של שיפורים ושיפוצים, שהמשיבה תפנה אליה.
אמנם דיירי אותו בית לא מצאנו שהתלוננו, אך מתוך כל מה שעמדנו עליו נמצאנו למדים, כי המיטרד הוא בראש ובראשונה הרעש והסבל, הנגרם לכלל דיירי אותו אזור, ועובדה זו אינה מושפעת מתלונותיהם או משתיקתם של דיירי בית זה או אחר שבאותו אזור.
בדקנו היטב טענה זו על-פי דוגמאות ושמות של עסקים, שהומצאו לנו על-ידי בא-כוח העותרת, ולאור הערותיהם והארותיהם של בעלי הדין, ולא מצאנו בה ממש.
אשר על כל אלה החלטנו בשעתו, כאמור, לדחות את העתירה ולבטל את הצו-על-תנאי.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 1970 בעליון נפסק כדקלמן:

כל אותה עת לא הגיעו למישטרה תלונות בקשר למועדון זה. בראשית 1968 ביקשו העותרים לפתוח שם עסק של מזון ומשקאות משכרים.
העותרים חידשו אז את בקשתם אך במקום רשיון מפורש לדיסקוטק ביקשו רשיון ל״מזנון ומכירת משקאות משכרים, עריכת מסיבות, השמעת מוזיקה קלה וריקודים״.
כמו שאמרנו ב-בג״ץ 265/66 בעמוד 292: ״אם העותר זכאי לפתוח חנות באותו מקום, אין המשיבים יכולים לנמק את סירובם להעניק לו רשיון בטענה שבעלי יתר האליטיזם הקיימים מאיימים במעשי אלימות.
במדינה בה שורר שילטון החוק אין מקום לשלול מאדם את זכויותיו לניהול עסק מתוך החשש שאדם אחר עלול לנקוט נגדו במעשי אלימות״.
...
העותר השני הובא לדין מספר פעמים על ניהול עסק בלי רשיון ובסופו של דבר הורשע, נקנס ונצטווה לסגור את העסק עד ליום 31.12.68.
אם חייבים להיענות לעותרים בנימוק של חוסר אפליה על-סמך קיומו של דיסקוטק ״מנדיס״, יצטרכו על-פי אותו הגיון להיענות גם למבקשים אחרים, על-סמך קיומם של שני הדיסקוטקים, ולא יהיה לדבר סוף .
אשר על כן, החלטנו ביום התשובה לדחות את העתירה ולבטל את הצו-על-תנאי, בלי הוצאות, כי באי-כוח היועץ המשפטי לא ביקש הוצאות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו