עתירה נגד סגירת מעברי הגבול לרצועת עזה

המשיבים הדגישו כי בבסיס הנוהל נשוא העתירה – בדומה לתכלית ההכרזה על שטחי האיזור כשטחים סגורים – ניצבים שיקולים בטחוניים; החשש לקיום סיכון ביטחוני העלול להווצר כתוצאה ממתן אפשרות כניסה ויציאה חופשית מן האיזור, שכן אלה עלולים להיות מנוצלים לקיום קשרים עם ארגונים עוינים למטרות שונות בכללן אימונים צבאיים, גיוס, העברת מידע, משימות, פקודות וכיו"ב. תפיסה זו, כך המשיבים, עמדה אף ביסוד הסכמי הביניים.

במצב דברים זה, כך המשיבים, התרת מעבר חופשי בין עזה לאיו"ש עלולה להיות מנוצלת על-ידי תשתית הטרור העניפה ברצועה, המתקשה להשיג את מטרותיה אך מתוך גבולות רצועת עזה.

על המצב המורכב שנוצר ברצועת עזה לאחר ארועי ההיתנתקות עמד אף חברי השופט א' רובינשטיין בבג"ץ 11120/05 אוסמאה מחמוד חמדאן נ' אלוף פיקוד הדרום (טרם פורסם, 7.8.2007), שעסק בבקשה של מספר סטודנטים תושבי רצועת עזה אשר ביקשו כי יותר להם לעבור לאיו"ש לשם לימודים בתחום הריפוי בעסוק: "חוששנו שאין בידינו להעתר לעתירות; בשורה התחתונה, המצב בין ישראל לעזה מדורדר לעת הזאת לשפל המדרגה, ומתן צו מוחלט המייחד את העותרים לא ישתלב במציאות הקשה הנוכחית, ועל כן – בכפוף להערות אחדות – לא נוכל לקבל את העתירות. בית המשפט אינו חי בבועה, וכדברי הנשיא ברק בבג"צ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ' ממשלת ישראל, פ"ד נח(5) 807, 861 "אף שמצויים אנו לעתים במגדל שן, מגדל זה מצוי בתוככי ירושלים, שלא פעם נפגעה מטרור חסר מעצורים. מודעים אנו להרג ולהרס אשר הטרור כנגד המדינה ואזרחיה גורר אחריו. ככל ישראלי אחר, אף אנו מכירים בצורך להגן על המדינה ואזרחיה מפני פגיעתו הקשה של הטרור". התקופה של כימעט שלוש שנים מאז ניתן פסק הדין בבג"צ 7960/04, לעניינם של אותם עותרים עצמם, לא היטיבה לצערנו עם משאלתם ועם עניינם של שוחרי שלום.

...

נסכם ונאמר, כי נוכח המציאות הביטחונית הנוכחית, ובכפוף להערותינו ביחס לבחינת האפשרות להרחבת מה של אמות המידה שהוגדרו בנוהל נשוא העתירה, לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה להתערבות במדיניות המשיבים ביחס למעברם של תושבי עזה לאיו"ש. בקביעתנו זו, נתנו גם דעתנו לעובדה כי מדיניות זו מערבת בתוכה היבטים מדיניים דומיננטיים, שהינם מסוג העניינים אשר בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהם.

נוכח האמור, אף לא מצאנו כי טענות העותרים הנוגעות למסגרת הטיפול בבקשות מקימה עילה להתערבותנו, שכן טענות מסוג זה מצויות בלב מערכת היחסים שבין ישראל והרשות הפלסטינית.

לפיכך, החלטנו לדחות את העתירה בבג"ץ 2088/10.

בג"ץ 4019/10 ככל שהדברים נוגעים לבג"ץ 4019/10, באנו לכלל מסקנה כי יש להורות בו על הוצאת צו-על-תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יחילו את המדיניות הנוהגת כלפי תושבי עזה שנכנסו לפני פרוץ אירועי אוקטובר 2000, אשר אין בעניינם חומר בטחוני שלילי, גם על תושבי עזה שנכנסו לאיו"ש עד ליום סיום הממשל הצבאי ברצועת עזה ("מהלך ההתנתקות") ביום 12.9.2005, ועדיין שוהים שם. סיכום העתירה בבג"ץ 2088/10 נדחית, בלא צו להוצאות.

"מעבר קרני" הוא המעבר העקרי המשמש להעברת סחורות בין ישראל לרצועת עזה, ועיקר העתירה מכוון נגד סגירתו מעת לעת של מעבר זה; "מעבר ארז" משמש בעקרו למעבר אנשים בין ישראל לרצועת עזה; "מעבר סופה" הנו מעבר שנועד להעברת אגרגטים לבניה; "מעבר כרם שלום" משמש למעבר אנשים וסחורות בין מצרים לבין רצועת עזה, דרך ישראל; ומסוף נחל עוז משמש, בעקרו, להעברת דלק מישראל לרצועת עזה.

טענות הצדדים בעתירה טענו העותרים כי בעקבות סגירת מעברי הגבול נפגעה אספקת המזון לרצועת עזה, וקיים מחסור במוצרי יסוד חיוניים, באופן היוצר משבר הומניטרי באיזור.

...

עם זאת, ועל אף מגוון האיומים הביטחוניים המופנים אל עבר מרחבי מעברי הגבול, ודרכם אל מדינת ישראל כולה, שוכנענו כי המשיבים עושים את מירב המאמצים על-מנת לפתוח את מעברי הגבול באופן סדיר ככל הניתן, וכי הם רואים חובה לעצמם לספק את הצרכים ההומניטריים של תושבי הרצועה.

נוכח כל האמור, לא מצאנו פגם בהחלטת המשיבים לסגור את המעברים מעת לעת, בכפוף להערכות מצב ביטחונית ותוך שקילת חלופות שונות לאספקת מוצרים חיוניים.

אשר על כן, העתירה נדחית.

]הנשיאה ד' ביניש: העותרת, היתאחדות כתבי החוץ בישראל, עתרה לבית המשפט כנגד מניעת כניסתם של כתבי חוץ לאיזור רצועת עזה לצורך סיקור עתונאי, וביקשה שנורה על כניסתם בכל עת שמעברי הגבול לרצועה פתוחים.

מכל מקום, העותרת הגישה את העתירה הנוכחית (להלן: העתירה השנייה) ביום 20.1.2009 וביקשה כי נורה למשיבים לאפשר כניסתם של עתונאי חוץ העובדים בישראל לרצועת עזה וחזרתם במעבר ארז, ולמצער כניסתם של עתונאי חוץ שהנם אזרחים זרים, בעת שמעברי הגבול לרצועה פתוחים.

נוכח ההבהרות שניתנו והצהרת המדינה בפנינו, איננו רואים ליתן צו-על-תנאי כמבוקש, ואנו מורים כי ההסדר שהמדינה הודיעה על הפעלתו יעמוד בתוקפו, אלא אם ישתנה באופן מהותי ומשמעותי המצב באופן שיחייב את סגירת מעבר ארז מטעמי בטחון, ואנו מניחים כי מדובר בנסיבות קיצוניות של סיכונים קונקריטיים.

...

נוכח ההבהרות שניתנו והצהרת המדינה בפנינו, איננו רואים ליתן צו-על-תנאי כמבוקש, ואנו מורים כי ההסדר שהמדינה הודיעה על הפעלתו יעמוד בתוקפו, אלא אם ישתנה באופן מהותי ומשמעותי המצב באופן שיחייב את סגירת מעבר ארז מטעמי ביטחון, ואנו מניחים כי מדובר בנסיבות קיצוניות של סיכונים קונקרטיים.

כנגד העותר, תושב רצועת עזה בן כ-22 הוגש כתב אישום (תפ"ח 1103/06) לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המייחס לו עבירות של מגע עם סוכן חוץ, חברות באירגון טרוריסטי, פעילות באירגון טרוריסטי, קשירת קשר לפשע, אימונים צבאיים אסורים, נשיאת נשק, נשיאת תחמושת, ניסיון רצח, ניסיון להסתננות מזוינת וניסיון לבצוע פשע על ידי מסתנן.

לבסוף נטען בכתב האישום כי העותר נעתר לבקשה של חבר חוליה אחר לשמור על מטען חבלה וכשהמטען היה ברשותו, נפגש עם פעיל ג'יהאד אסלאמי אחר והציע לו להניח את המטען כדי לפגוע בג'יפ של צה"ל. העותר, ועוד שלושה אחרים יצאו לעבר גבול רצועת עזה-ישראל, במטרה להניח את המטען, כאשר אל קרבת הגבול הגיע רק העותר, ושותפו, מועתצם (שנשא את מטען החבלה).

בהסכמת הצדדים נשמעו יתר טענות המדינה וגורמי הבטחון בדלתיים סגורות ובמסגרת זו נימסר לעיוני החומר החסוי וכן הוצגו לי הסברים שונים שנדרשתי להם.

עם זאת לאחר סקירה של החומר החסוי שהועבר לעיוני, הגעתי למסקנה כי בכפוף לאמור בפרפרזות הנוספות אין בנמצא בחומר ראיה שהנה חיונית להגנתו של הנאשם, שיש צורך בחשיפתה בהתאם לאמות המידה האמורות להבחן בשלב השני הנ"ל. אדגיש עוד כי באיזון שערכתי, לא נראה כי יש צורך נוסף בגילוי של הראיות החסויות לשם עשיית צדק בהליך (עיינו: בש"פ 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 729 (1984) אל מול התועלת הפוטנציאלית שיכולה לנבוע מהם, אם בכלל – לנאשם (זאת מעבר לשתי הפרפרזות הנוספות אותן הוריתי לשחרר, כאמור, שאחת מהן גם היא "גבולית" מבחינה זו).

...

עם זאת לאחר סקירה של החומר החסוי שהועבר לעיוני, הגעתי למסקנה כי בכפוף לאמור בפרפראזות הנוספות אין בנמצא בחומר ראיה שהינה חיונית להגנתו של הנאשם, שיש צורך בחשיפתה בהתאם לאמות המידה האמורות להיבחן בשלב השני הנ"ל. אדגיש עוד כי באיזון שערכתי, לא נראה כי יש צורך נוסף בגילוי של הראיות החסויות לשם עשיית צדק בהליך (עיינו: בש"פ 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 729 (1984) אל מול התועלת הפוטנציאלית שיכולה לנבוע מהם, אם בכלל – לנאשם (זאת מעבר לשתי הפרפראזות הנוספות אותן הוריתי לשחרר, כאמור, שאחת מהן גם היא "גבולית" מבחינה זו).

רשמתי לפני הצהרתה של המדינה כי לאחר החלטתי – הפרפראזות הנ"ל תועברנה להגנה בהקדם האפשרי.

נוכח כל האמור ובכפוף לשחרור שתי הפראפראזות הנ"ל – העתירה לגילוי ראיה נדחית.

העותר, תושב רצועת עזה, נעצר ביום 25.11.08.

כנגד העותר הוגש כתב אישום המייחס לו, במסגרת עשרים ושבעה אישומים, עבירות רבות של מגע עם סוכן חוץ, חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, אימונים צבאיים אסורים, קשירת קשר לפשע, עבירות נשק, סיוע לניסיון לרצח, ניסיון לרצח, מסירת ידיעה לאויב, ועוד.

לטענתה, על מנת לבסס הגנה באשר לאישום זה, אשר חלקו נשמע מפוקפק, עליה לדעת מיהו אותו אבו עומר ומיהם יתר השמות שמוזכרים באישום זה. עולה הרושם מאישום זה, לטענתה, כי העותר הובל על-ידי מישהו כשה לעולה למעבר הגבול על מנת שייעצר.

עיינתי בחומר החסוי בדלתיים סגורות והוא הוגש לעיוני לבחינה מפורטת.

...

בהתאם לכללים שהותוו לבחינת חומר חסוי במסגרת עתירה לגילוי ראיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

מלבד דברים אלו העתירה נדחית.