עתירה נגד מינוי מנכ"ל בנק לאומי לדירקטוריון הבנק

בהנתן כי המשיב מכהן כדירקטור בבנק מזרחי טפחות כבר משנת 2010 ומכהן כיו"ר דירקטוריון משנת 2012; בהנתן כי המשיב לא היה בעל תפקיד בבל"ל במועדים הרלוואנטיים לפרשיה (להבדיל מהיותו דרקטור וחבר בועדת הבקורת); בהנתן כי בל"ל לא הורשע בארה"ב בפלילים בהתאם להסדר בינו לבין הרשויות שם; בהנתן כי גם על פי מסקנות ועדת גורן – שהוקמה כועדה בלתי תלויה – יש לכל היותר אפשרות מסתברת כי נושאי משרה בבנק הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם; בהנתן שאין בדוח ועדת גורן אף לא אזכור של מעורבות כלשהיא של המשיב בפרשה, להבדיל מאיזכור והסקת מסקנות כלפי בעלי תפקידים אחרים, ובהנתן כי ממילא אין בדוח גורן כל המלצה אישית לגבי המשיב; בהנתן כי לעת הזו לא הבשילה עדיין כל מסקנה בחקירה המתנהלת כנגד בנק מזרחי טפחות בנוגע לפרשה בכלל ולגבי המשיב בפרט; בהנתן כי הארכת כהונתו של המשיב נעשתה על ידי האספה הכללית של בנק מזרחי טפחות ובהנתן חזקת התקינות המינהלית לגבי החלטת המפקחת על הבנקים שלא להתערב בהחלטת האספה הכללית; בהנתן שבפני המפקחת על הבנקים עמד חומר רב הכולל דוח ביקורת של בנק ישראל הנוגע לפרשה, ועל יסוד חומר זה לא מצאה המפקחת טעם "להיתנגד" למינוי כאמור בסעיף 11א(ב) לפקודת הבנקאות, 1941; בהנתן העדר תשתית ראייתית מינימאלית בעתירה הנוגעת למשיב; ובהנתן כי בית משפט זה אינו נוטה להחליף את שיקול דעתו בשקול דעת הרגולטור; בהנתן כל אלה, אנו סבורים כי דין העתירה להדחות.

טענת העותרת בתמצית הנה, כי מר וידמן כשל בתפקידו בעת שכיהן כדירקטור וכחבר ועדת הבקורת של הדירקטוריון בבנק לאומי בשנים 2010-2004 בקשר עם הפרות דיני המס והבנקאות בארה"ב על ידי קבוצת בנק לאומי, שגרמו לבנק להוצאה של כ- 2 מיליארד ₪ על חשבון ציבור בעלי המניות.

עיקר האחריות הוטל אמנם על מנכ"לית הבנק ועל מנהל החטיבה הבינלאומית שלו, אך נקבע כי גם דירקטוריון הבנק כשל בתפקידו לפקח באופן ראוי על פעילות הבנק בארצות הברית, כאשר הסתפק בדיווחים שנמסרו לו ולא דרש מפוי ובחינה של כלל פעילות הבנק אל מול דרישות הדין האמריקאי, ואף לא הסדיר "מסגרת בקרה נאותה ובלתי תלויה על לקוחות חו"ל" (פסקות 2.7, 2.8 ו- 3.1 לדו"ח).

...

בהינתן כי המשיב מכהן כדירקטור בבנק מזרחי טפחות כבר משנת 2010 ומכהן כיו"ר דירקטוריון משנת 2012; בהינתן כי המשיב לא היה בעל תפקיד בבל"ל במועדים הרלוונטיים לפרשיה (להבדיל מהיותו דירקטור וחבר בוועדת הביקורת); בהינתן כי בל"ל לא הורשע בארה"ב בפלילים בהתאם להסדר בינו לבין הרשויות שם; בהינתן כי גם על פי מסקנות ועדת גורן – שהוקמה כוועדה בלתי תלויה – יש לכל היותר אפשרות מסתברת כי נושאי משרה בבנק הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם; בהינתן שאין בדוח ועדת גורן אף לא אזכור של מעורבות כלשהי של המשיב בפרשה, להבדיל מאזכור והסקת מסקנות כלפי בעלי תפקידים אחרים, ובהינתן כי ממילא אין בדוח גורן כל המלצה אישית לגבי המשיב; בהינתן כי לעת הזו לא הבשילה עדיין כל מסקנה בחקירה המתנהלת כנגד בנק מזרחי טפחות בנוגע לפרשה בכלל ולגבי המשיב בפרט; בהינתן כי הארכת כהונתו של המשיב נעשתה על ידי האסיפה הכללית של בנק מזרחי טפחות ובהינתן חזקת התקינות המינהלית לגבי החלטת המפקחת על הבנקים שלא להתערב בהחלטת האסיפה הכללית; בהינתן שבפני המפקחת על הבנקים עמד חומר רב הכולל דוח ביקורת של בנק ישראל הנוגע לפרשה, ועל יסוד חומר זה לא מצאה המפקחת טעם "להתנגד" למינוי כאמור בסעיף 11א(ב) לפקודת הבנקאות, 1941; בהינתן היעדר תשתית ראייתית מינימלית בעתירה הנוגעת למשיב; ובהינתן כי בית משפט זה אינו נוטה להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הרגולטור; בהינתן כל אלה, אנו סבורים כי דין העתירה להידחות.

תפקיד הוועדה היה להמליץ לבנק "על דרך הפעולה הנכונה ביותר לבנק למיצוי זכויותיו". בדו"ח הוועדה, שהוגש בדצמבר 2015, הגיעה הוועדה בין היתר למסקנה, כי "נושאי המשרה" בבנק (מונח הכולל את חברי הדירקטוריון - סעיף 1 לחוק החברות, התשנ"ט-1999) בתקופה הרלבנטית אמנם לא הפרו את חובת אמונים המוטלת עליהם באשר לא העדיפו את טובתם האישית על פני טובת הבנק, ואולם קיימת אפשרות מסתברת לכך שנושאי המשרה בבנק נהגו ברשלנות והפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם (עמ' 94-91 לדו"ח).

תשובת המפקחת גם אינה כוללת הנמקה פרטנית, כמתחייב מלשון הוראת סעיף 11א לפקודה ומכללי המשפט המינהלי, הכיצד הגיעה למסקנה כי מר וידמן כשיר ומתאים לשמש כדירקטור וכיו"ר דירקטוריון בנק מזרחי טפחות למרות הממצאים השליליים לגבי תפקוד דירקטוריון בנק לאומי עליו הוא נמנה בתקופה הרלבנטית.

סיכומם של דברים: אין בכל האמור לעיל משום קביעה כי בהכרח יש לפסול את הארכת המינוי של מר וידמן כחבר וכיו"ר דירקטוריון בנק מזרחי טפחות, אלא כי המפקחת לא ביצעה בדיקה ראויה ומלאה לשם גיבוש מסקנה מבוססת בשאלה זו, ואת החסר יש לדעתי להשלים.

בחודש 12/2014 ניפתחו חשבונות בנק לחברת B.H.W.F.I בבנק לאומי ובבנק זר. דירקטוריון הנתבעת החליט ברוב דיעות להעביר סכום של עד 10 מיליון דולר לחשבונה של B.H.W.F.I בבנק הזר.

במסגרת ישיבת הדירקטוריון מיום 29.10.2015 הוצג דוח ממחלקת הכספים של החברה, בדבר אותן השקעות באזרבייג'אן, ונאמר בפירוש (עמ' 2 לפרוטוקול): "During the course of 2015, I cannot ignore the fact that Willi-food officials being either the CEO, CFO or controller approached the bank and requested that the bank provide additional information regarding the short term bank deposit and the bank did not respond accordingly." התובע ומבקר הפנים מונו לנסוע לבנק ולקבל תשובות ומסמכים אשר נבע מדו"ח שהגיש התובע בעצמו לדירקטוריון, ודרש את חקירת העניין.

על רקע מעשה המעילה וחילופי השליטה, ובנוסף להדחתם של חברי הדירקטוריון שכיהנו באותה העת (מר גורטובוי ומר אילן אדמון), החברה נקטה בהליך סיום העסקה נגד מנכ"ל החברה באותם המועדים וסיימה העסקתו.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בה עתרה לקבל סכומים ששולמו לתובע לפנים משורת הדין או ביתר על ידי הנתבעת: סך של 153,209 ₪ ששולם לתובע לפנים משורת הדין בגין הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים וסך של 33,062 ₪ בגין בונוס לשנת 2016 ששולם לו ביתר.

התברר בדיעבד כי השקעת הפקדון שימשה כבטוחה להלוואה שלקחו בעלי השליטה, באמצעות חברות פרטיות שלהם והבנק הזר פרע אותה כנגד התחייבות בעלי השליטה לספק בטוחה לבנק הזר באמצעות קבלת הלוואה מבנק השקעות באוסטריה (Meinl Bank) דרך חברת פרטית שבשליטת בעלי השליטה ובכל מקרה השקעת הפקדון נעשתה על פי החלטת ועדת השקעות ופקוח רואה החשבון ומבקר הנתבעת ולא על פי החלטת התובע.

...

סוף דבר הננו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הרכיבים הבאים: הודעה מוקדמת בסך של 66,000 ₪; חופשה שנתית בסך 15,000 ₪; פיצויי פיטורים בסך 72,291 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד 15,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

האחים שהם בעלי מניות הם מר ז'אן ז'אק גוטמן (שענייניו מנוהלים על ידי אפוטרופוסית), הגב' תרז גוטמן ומר דוד גוטמן – הוא המשיב 2 והוא יכונה להלן: "דוד". הבקשה לצוו עשה זמני הבקשה המקורית הוגשה על ידי המבקשת נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), והיא עתרה בה כי בית המשפט יקבע כי החלטת הדירקטוריון של המבקשת מיום 9.1.2018 בקשר עם זכויות החתימה החדשות בחברה היא החלטה תקפה ומחייבת.

כן הוחלט באספה זו כי אין צורך למנות מנכ"ל לחברה, וכי "ככל שקיים כעת מנכ"ל, הוא מסיים תפקידו לאלתר". בהמשך כונסה ישיבת דירקטוריון של החברה, בה הוחלט כי ממועד הישיבה, יהיו זכויות החתימה בחברה נתונות לעו"ד דורון אפיק יחד עם דוד אורן לוי.

...

מאחר שמדובר בבקשה לסעד זמני (שהוא סעד מן היושר), תום הלב וניקיון הכפיים של המבקש הם גורמים בעלי משקל רב. כך למשל מציין כב' השופט גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהד' 11) בעמ' 914 כי – "בדונו בסעד זמני, מכהן בית המשפט כבית משפט של יושר. עליו לבדוק אם קיימים שיקולים שלא להיעתר לתובע, דהיינו אם בא התובע לבית המשפט ביושר ובניקיון כפיים, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות מידיעת בית המשפט. כאשר המבקש בא לבית המשפט שלא בניקיון כפיים ושלא בתום לב, אין פותחים לפניו את שערי בית המשפט". אני סבורה כי הגשת בקשה לבית המשפט במעמד צד אחד, בלא לצרף את הצד השני שהוא בעל הדברים האמיתי של המבקש, משקפת דרך פעולה בעייתית שלא ניתן לתת לה יד. לכן, ולאור המחלוקות בין הצדדים – הן ביחס לפרשנות התקנון, הן ביחס לתוקפן של ההחלטות המשנות את זכויות החתימה בחברה, והן לאור המחלוקת לגבי סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתובענה – אין מקום להיעתר לבקשת המבקשת ביחס לזכויות החתימה.

יחד עם זאת, על מנת לאפשר לצדדים להמשיך לנהל את החברה עד להחלטה אחרת, ולאור העובדה שבקשה לפירוק החברה הוגשה על ידי דוד, ודיון בה נקבע לחודש יוני 2018 – אני סבורה כי יש לקבוע שזכויות החתימה בחברה יינתנו לבאי כוח שני הצדדים במשותף, בהתאם למה שהוסכם ביניהם במסגרת ההסכמה הדיונית שבוטלה.

סוף דבר – ההסדר הדיוני מבוטל.

המדובר בעסקת חבילה ואף שהבנק אינו שש למתן הפטור לחלק מנושאי המשרה והדירקטורים, לא נמצאה דרך לבטל את מתן הפטור, חרף משא ומתן ממושך, שניהל הבנק בעצמו עם המציעה, וכאשר הבנק לנוכח הקף נשייתו הנו הנפגע העקרי ממתן הפטור.

לעמדת בנק לאומי ההפטר המבוקש הנו חלקי והוא מכוון כנגד שני גורמים שונים: האחד הוא רימוני שלפי הבנת הבנק אין לנושים עילת תביעה כנגדו והשני הוא פרידריך, שגם אם תהיה קיימת כנגדו עילת תביעה יש לזכור את הקושי בניהול התביעה, אין לדעת אם הליך כאמור יסתיים בהצלחה, ובסופו של יום מי שאמור להנות מפירות הליך תביעה הוא הנושה המובטח לנוכח הקף נשייתו והנושים הרגילים לא יוכלו להנות ככל הנראה מתביעות מעין אלה.

בעקבות היקלעותה של החברה לחדלות פרעון, נתנו ביום 07/12/16 וביום 11/12/16, החלטות המורות על הקפאת הליכים נגד החברה וכן על מינויים של עו"ד עופר שפירא ורו"ח יואב כפיר כנאמנים של החברה לתקופת הקפאת ההליכים.

ביום 25/12/16 הגישו הנאמנים דו"ח ובקשה לאישור המשך הקפאת ההליכים ובמסגרתו עתרו הנאמנים להאריך את תוקף צו הקפאת ההליכים ב-30 ימים נוספים וכן לאשר את התוכנית העסקית שצורפה לדו"ח ההפעלה הראשון ולהגדלת האשראי מהנושה המובטח, בנק לאומי, עד לסך של 5 מיליון ₪.

מישפחת פרידריך החזיקה ערב ההקפאה ב-25% ממניות החברה, היינו לא החזיקה בשליטה בחברה ומר יעקב פרידריך ומר ישראל פרידריך כיהנו אמנם כדירקטורים של החברה, אך לא נשאו בתפקיד של מנכ"ל ו/או בתפקיד אקסקוטיבי מאז חודש מרץ 2014.

...

יחד עם זאת, ולאחר ששבתי ושקלתי את מכלול השיקולים סבורה אני כי בעיתוי זה ולאור השיקולים שאמנה להלן, ולאחר שצומצמה תניית הפטור, אין מנוס מלאשר את מתווה המכר, הגם שהוא כולל תניית פטור ולאחר שנותרה שרירה ועומדת התנגדות אחת בלבד של נושה בדין רגיל, שסך נשייתו השנויה במחלוקת עומדת על כ- 800,000 דולר.

סוף דבר לאור כל האמור הנני מאשרת את מכירת החברה על נכסיה, פעילותה ועסקיה של החברה למציעה ו/או לכל חברה אחרת בבעלותה, על פי תנאי ההצעה שהוגשה על ידי הנאמנים, ותוך צמצום תניית הפטור כאמור בפרוטוקול הדיון ובסעיף 14 להחלטה ומאשרת לנאמנים לקבל את ההצעה המעודכנת ולבצע את כל הפעולות הדרושות לשיכלול העסקה, לרבות פנייה לממונה על הגבלים עסקיים והבורסה לניירות ערך בע"מ. מובהר בזאת כי תניית הפטור תיכנס לתוקף בכפוף להשלמת העסקה נשוא הסכם והשלמת חיוביהם של המציעה ומר יעקב וישראל פרידריך.

בשלב זה הנני מורה על הארכת צו הקפאת ההליכים ב-10 ימים וזאת על מנת לאפשר את השלמת העסקה ואולם הנאמנים יפעלו כמוסכם על כל הצדדים להגשת בקשת פירוק ולמינוים כמפרקים זמניים בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ-7 ימים מהיום.

העתירה הוגשה נגד המשיבים 1 ו-2, רשות שוק ההון, ביטוח וחסכון (להלן: הרשות) והממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון (בפועל) (להלן: הממונה).

כאמור לעיל, העתירה נסבה על החלטת הממונה מיום 28.7.23 (להלן: ההחלטה או מכתב הדרישות) שהופנתה למגדל ביטוח ונשלחה לדירקטוריון מגדל ביטוח, בה נתן הוראות שונות למגדל ביטוח בקשר עם היתנהלותה התאגידית.

כאמור לעיל, הממונה קבע כי נפל פגם בהתנהלותו של מר מלצר בכך שפעל מול מר אגסי – שכיהן באותה עת בתפקיד בכיר בבנק לאומי – במטרה לקדם את מינויו לתפקיד מנכ"ל מגדל ביטוח בלא להביא את הדברים לכתחילה לפני דירקטוריון מגדל ביטוח שבידיו הסמכות למינוי מנכ"ל. מהחלטת הממונה עולה כי היתנהלות זו היא שעמדה ביסוד ההוראה בדבר הפרדת מקום המושב (ראו ס' 3.1.5 להחלטת הממונה המתייחס אך להתנהלות האמורה כבסיס להוראה האמורה).

...

מכל מקום – וזה העיקר – סבורני כי בנסיבות העניין לא הונחה תשתית עובדתית רלבנטית בעוצמה מספקת שיכולה להצדיק את ההוראה בדבר הפרדת מקום המושב.

אולם, בנסיבות העניין משלא הונחה תשתית עובדתית מספקת שיש בה כדי להצדיק את ההוראה בדבר הפרדת מקום המושב ולקשור באורח מבוסס ומספק בינה לבין הפגם שנמצא, סבורני כי יש מקום להתערב ולבטל הוראה זו. התוצאה העתירה מתקבלת במובן זה שההוראה בס' 1.3.5.1 להחלטת הממונה (שעליה חזר בראש העמוד האחרון להחלטה, ס' 3.1.5 סיפא שם) מבוטלת.

העתירה ביחס ליתר ההוראות נדחית.