עתירה נגד מבחני זכאות לתמיכה בלימודים תורניים במוסדות אקדמיים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3752/10 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופטת (בדימ') ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותרים: 1. אמנון רובינשטיין 2. אוריאל רייכמן 3. אלעזר שטרן 4. זמי (זלמן שניאור) קובלקין 5. אורן קדמי 6. שבתאי קורדובה 7. עידו לב נ ג ד המשיבים: 1. הכנסת 2. משרד החינוך 3. עמותת איגוד מינהלי הישיבות והמוסדות התורניים המבקשים להצטרף כמשיבים: 1. הרב עקיבא מאיר 2. הרב מנחם מגדל וולף 3. הרב משה ליברמן 4. אגודת הסטודנטים הקריה האקדמית אונו, הקמפוס החרדי עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ו' בתשרי תשע"ב (4.10.11) בשם העותרים: עו"ד ד"ר רענן הר-זהב, עו"ד ד"ר יעקב בן-שמש, עו"ד סיגל רונן-כץ, עו"ד עידו כהן בשם המשיבה 1: עו"ד איל ינון, עו"ד ד"ר גור בליי בשם המשיב 2: עו"ד דינה זילבר בשם המשיבה 3: עו"ד עדיאל גלס בשם המבקשים להצטרף כמשיבים: עו"ד ד"ר אביעד הכהן, עו"ד ישעיהו אברהם, עו"ד משה בן דוד, עו"ד חיים זיכרמן ][]פסק-דין

בתוצאת פסק הדין מציין בית המשפט כי היה בכוונתו להוציא צו מוחלט בשתי העתירות שבפניו, אשר יכנס לתוקפו בשנת הלימודים תשס"ט, ואשר יורה למשרד החינוך ולשרת החינוך לפעול לאלתר ליישומה ולהטמעתה של תוכנית הליבה בכל מוסדות החינוך המוכרים שאינם רישמיים ברמת החינוך העל יסודי במיגזר החרדי; וכן שיורה כי על משרד החינוך להמנע ממתן תמיכות ממשלתיות למוסד חינוך במיגזר החרדי, אשר אינו מקיים תוכנית ליבה במסגרת תוכנית הלימודים הנהוגה במסגרתו, ובכלל זה למוסדות חינוך מוכרים שאינם רישמיים ולמוסדות פטור.

כך, בסעיף 20 לכתב התשובה של משרד החינוך מיום 31.3.11 נאמר, כי "היבט נוסף של מידתיות החוק בא לידי ביטוי בתקצוב החלקי הניתן למוסדות התרבותיים ייחודיים, המשקף את ההפחתה בהקף לימודי הליבה על רצף מלוא המסלול החינוכי של התלמיד החרדי"; ובסעיף 92 לכתב התשובה נאמר, כי "בשל אי לימוד הליבה, נקבע בחוק כי תיקצוב מוסדות החינוך התרבותיים יחודיים על פיו יעמוד על 60% בלבד מיחידת מימון המדינה בעד תלמיד הלומד במסלול על יסודי במסלול לימודים עיוני באותה שנת לימודים. בכך יש לראות גורם מאזן לטענות כנגד פגיעה אפשרית בשויון אל מול מוסדות המחויבים בלימודי ליבה כתנאי לתקצובם המלא, ורכיב המחזק את מידתיות החוק. יוער כי גם הזיקה בין לימוד ליבה לבין תיקצוב החינוך לא שררה מאז ומעולם". גם בתשובתה של הכנסת לעתירה נאמר, כי "החוק קובע מימון מופחת למוסדות החינוך התרבותיים ייחודיים המגיע כאמור ל-60% בלבד משעור המימון של תלמיד בחינוך הממלכתי. יש בכך משום הפחתה מן הפגיעה הנטענת בזכות שכן המימון המופחת יוצר תמריץ כלכלי לשלוח תלמידים חרדיים אשר אינם מתאימים לאופי הלימודים בישיבות הקטנות, למוסדות חרדיים המלמדים לימודי ליבה ולכן זכאים לשעור מימון גבוה יותר" (סעיף 95 לכתב התשובה של הכנסת מיום 27.3.11).

עם זאת, עיון בפסיקה מלמד, כי ברובם ככולם של המקרים שבהם נדונו טענות מסוג זה, דובר היה בעתירות שהסעד שהתבקש בהן הוא ביטול ההוראה או ההחלטה הפטרנליסטית, כאשר בדרך-כלל, יוזם העתירה הוא הפרט שכלפיו הופעלה אותה הוראה או החלטה (ראו, למשל, את הדיון בהוראות בדין או בהחלטות מינהליות אשר היו בעלות אופי פטרנליסטי, בבג"ץ 332/71 עלי נ' שר התחבורה, פ"ד כו(1) 105 (1971) (להלן – עניין עלי) (עתירה שהוגשה על-ידי נהגי אופנוע נגד תקנה המחייבת חבישת קסדה); בג"ץ 2753/03 קירש נ' ראש המטה הכללי של צה"ל, פ''ד נז(6) 359, 371, 384 (2003) (להלן – עניין קירש) (עתירה נגד החלטה להפקיע לפרק זמן קצוב את השידורים בכל ערוצי הטלויזיה לשם שידורי חרום, שהוגשה על-ידי צופים בטלויזיה); בג"ץ 8269/05‏ פלונית נ' שר העבודה והרווחה, פ''ד סב(2) 169, 181-180 (2007) (להלן – עניין פלונית) (עתירה נגד חוקיות תקנה בדיני הביטוח הלאומי בעלת מימדים פטרנליסטיים, שהוגשה על-ידי הטוענת לזכאות לגמלה); עע"מ 1245/12 התנועה לחופש המידע נ' משרד החינוך, פיסקאות 16-15 (23.8.2012) (להלן – עניין התנועה לחופש המידע) (עתירה שהוגשה, בין היתר, על-ידי הורים לתלמידים, נגד החלטה שלא לחשוף את תוצאות בחינות המיצ"ב בבתי-ספר) ועוד).

...

וראו גם, Ezer, בעמ' 15-14; Parham v. J.R., 442 U.S. 584 (1979); כן ראו בקנדה, שם נפסק כי קיימת הנחה כי ההורים פועלים לטובת ילדיהם, אלא אם כן התנהגותם "falls below the socially acceptable threshold" (B. (R.) v. Children's Aid Society of Metropolitan Toronto, [1995] 1 S.C.R. 315, 318); וכן ראו את פסק-דיני בבית המשפט המחוזי בעת"מ (מחוזי ת"א) 1294/01 בית הספר עתיד נ' משרד החינוך, פיסקאות 21-10 (29.8.2001) (הערעור נדחה בעע"מ 7616/01).

מעבר לכך, עמדתי על מאפייניה המיוחדים של עתירה זו, אשר גם בגינם יש לדחות את העתירה.

מכל הטעמים הללו, דעתי היא כי דין העתירה להידחות.

הוראות דומות נכללו אף במבחני התמיכה השנתיים שפירסם משרד הכלכלה בשנים עברו, למעט בשנת תשע"ה. בשנה זו - על רקע הסכם קואליציוני לקראת הקמת הממשלה ה-33 שנחתם בין סיעות הקואליציה (הליכוד ויש עתיד) - התקבלה החלטת ממשלה מס' 149 מיום 13.5.2013 (להלן: החלטה מס' 149) לפיה הונחה שר הכלכלה לשנות את תנאי הזכאות במבחן התמיכה במטרה לעודד את שני בני הזוג לצאת לעבודה, וזאת בין היתר על ידי ביטול הדרגתי, על פני 3 שנים, של ההכרה במי שלומד לימודים תורניים או לימודים לתואר שני או מקבל הבטחת הכנסה.

העתירה שלפנינו הופנתה כזכור, בין היתר, כנגד המבחנים למתן תמיכות של משרד הכלכלה בנושא "הישתתפות המדינה בעלות שכר לימוד במעון או משפחתון" (להלן: מבחני התמיכה).

לנוכח האמור, פסק השופט מזוז כי אין מדובר בעניינינו ביחס שונה לשווים, שכן השונות בין בן זוג שהוא תלמיד ישיבה או כולל לבין בן זוג הלומד במוסד אקדמי, שעליה הצביעו העותרים, אינה רלוואנטית לתכליתו של מבחן התמיכה לעודד הישתלבות אמהות בשוק העבודה.

...

זאת, שכן גם אני סבורה שההחלטה למקד את התמיכה דנן בתכלית של קידום תעסוקת אימהות, והדרישה שבן הזוג יעסוק בעיסוק משמעותי וקבוע שאינו מאפשר לו לשאת בעול טיפול הילדים בעת שאשתו עובדת או לומדת, מצויות בגדרי מתחם הסבירות הנתון לרשות.

יוצא אפוא שבמבחן התוצאה, לא זו בלבד שהפרוצדורה שבה הם נדרשים לעמוד אינה זהה – שמעון נדרש לפנות לוועדת חריגים בעוד שראובן מקבל סבסוד אוטומטי – אלא שגם לאחר סיומה של הפרוצדורה, אין הכרח שתתקבל תוצאה זהה מבחינת הסבסוד.

לסיכומו של דבר: אני מצטרפת למסקנת חבריי לפיה יש לדחות את העתירה ולבטל את הצו-על-תנאי, אולם תוך קריאה לרשות לבחון שנית את מבחני התמיכה ולבצע בהם התאמות במידת הצורך (בפרט לקראת שנת תשע"ח), כך שיענו באופן מלא ומיטבי על התכלית של עידוד תעסוקת אימהות, ובכלל זאת גם על הדרישה לבן זוג העוסק בעיסוק קבוע ומשמעותי.

בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים לפני כב' השופט י' נועם עת"מ 56545-12-14 הדני ואח' נ' מדינת ישראל, רשם העמותות ואח' 19 ינואר 2016 העותרים 1. יעקב הדני 2. ישראל בן ישי ע"י ב"כ עו"ד שמעון הלוי -נגד- המשיבים 1. מדינת ישראל, רשם העמותות ע"י ב"כ עו"ד חוי טוקר מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) 2. המכללה האקדמית הדתית לחינוך ע"ש רא"ם ליפשיץ (ע"ר) ע"י ב"כ עוה"ד ברוך רובין ו/או אריאל רובין 3. מכללת יעקב הרצוג להכשרת מורים ליד ישיבת הר עציון (ע"ר) [צ"ל: ישיבת הר עציון גוש עציון ע"ר] ע"י ב"כ עו"ד ב' ליפשיץ 4. מכללת הרצוג – מיסודן של מכללות ליפשיץ והרצוג (ע"ר) ע"י ב"כ עו"ד יאיר זלנפרוינד ו/או נילי שגיא אופיר כץ ושות' , עורכי-דין פסק-דין

לטענת העותרים, ישיבת הר עציון (מכללת הרצוג) היא ישיבה תורנית גבוהה ללימודי יהדות, ולפיכך תמוהה חתימתה כ"מכללה" על הסכם האיחוד; מה-גם, שהתאגיד המופיע בהחלטת המל"ג הוא מכללת יעקב הרצוג להכשרת מורים ליד ישיבת הר עציון.

עוד טוענת מכללת ליפשיץ, כי הפעילות האקדמית שלה הועברה במלואה למכללה החדשה, למעט שנתון תשע"ו, ואין לה צורך אלא במקצת מעובדיה לשם השלמת לימודי מחזור זה. כן טוענת מכללת ליפשיץ, כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר; ואף אם תיתקבל טענת העותרים, לפיה רק בחודש אוקטובר 2014 הגיעו לידיהם המסמכים המעידים על המירמה הנטענת, אשר לטענתם בוצעה ברשום המכללה החדשה – הרי שחלפו ממועד זה ועד ליום הגשת העתירה למעלה מ-45 יום, וחל איפוא לגביה שהוי סטאטוטורי בזיקה להוראות תקנה 3 לתקנות בתי-המשפט לעניינים מנהליים.

עוד טוענת המכללה, כי אין יריבות בינה לבין העותרים; כי אין במסמכים שאליהם מפנים העותרים כדי לתמוך בטענותיהם; וכי אין לראות בהקמת המכללה החדשה משום "מיזוג" בין מכללת ליפשיץ למכללת הרצוג.

דיון והכרעה לאחר עיון בכתבי-הטענות על נספחיהם, ובחינת טיעוני הצדדים בכתב ובעל-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות, הן על הסף והן לגופה.

טענת שהוי נסמכת על שני אדנים: האחד – השהוי הסובייקטיבי, לפיו יש לבדוק את היתנהלות העותרים, והאם עולה ממעשיהם כי ויתרו על זכויותיהם; והשני – השהוי האובייקטיבי, לפיו יש לבחון האם יש בחלוף הזמן כדי להביא לפגיעה באינטרסים ראויים של צדדים נוספים.

אין לקבל את טענת העותרים, לפיה התלמידים אינם אמורים להפגע מקבלת העתירה, זאת מן הטעם שצוין לעיל, בדבר הפגיעה לכאורה באפשרותם של התלמידים להמשיך ללמוד במוסד המאוחד.

...

מטעם זה אף נדחית העתירה לגופה בעניין הטלת עיצומים או קנסות על מנהלי המשיבות, זאת בנוסף לדחיית סעד זה על הסף.

סיכום על-יסוד האמור לעיל, העתירה נדחית.

בנסיבות העניין, ולנוכח דחיית העתירה, כמו-גם דחיית בקשות הביניים, ישלמו העותרים, יחד ולחוד, הוצאות בסכום של 5,000 ש"ח לכל אחד מארבעת המשיבים.

ההודעה הראשונה מיום 27.1.04 בהודעתו הראשונה, בה נחקר כעד (ולא כחשוד), העיד הנאשם, כי מסלול הלימודים לתלמידי כוחות הבטחון החל כמסלול ניסיוני של המוסד "יחווה דעת", לאחר שהגיע להסכם עם שר המישטרה, לפיו השכלה תורנית מתאימה תעניק דרוג אקדמאי לשוטרים (גיליון 2, ש' 20-19).

כן הוסיף: "למען הסר ספק אין באמור משום חיווי דיעה או הבעת דיעה לגופו של עניין המבחנים, בנסיבות אלה, שעל פני הדברים יש בהם בעייתיות לא מעטה". ביום 24.10.99 הגיש מאיר סקעת, תלמיד במוסד "דרכי הוראה", עתירה לבג"ץ כנגד מנהל מחלקת הבחינות ברבנות הראשית, כנגד הרבנות הראשית וכנגד בית המדרש "יחווה דעת" (בג"ץ 7530/99 מאיר סקעת נ' מנהל מחלקת הבחינות (להלן: "בג"ץ סקעת" ו/או "הבג"ץ) (תב/107). במסגרת העתירה, עתר מר סקעת לכך שיאפשרו לו להבחן יחד עם תלמידי בית המדרש "יחווה דעת" במועד בחינה אחד, וכן כי ייקבעו תנאי כשירות, נהלים ומסגרת בחינה שוים ואחידים לכל הלומדים בתוכנית "השכלה תורנית גבוהה". כמו כן, התבקש צו ביניים האוסר על הרבנות הראשית לקיים כל הליך לקראת קבלת הכרה ב"השכלה תורנית גבוהה", לרבות קיום הבחינה שנועדה לאותו יום (24.10.99).

ב"כ המאשימה הפנה, בין היתר, למודעה שפורסמה בעיתונות על פי הנחיית הנאשם, מיום 19.11.99 (לאחר קבלת מכתבו של מר ישראלי), בגדרה הובהר כי לתעודת השת"ג זכאים רק מי שלמדו חמש שנים בישיבה גבוהה, וללא תנאי זה לא תוכר התעודה על ידי משרדי החינוך, הבטחון וצה"ל. כמפורט בהרחבה לעיל, תעודת "השכלה תורנית גבוהה" יוסדה מלכתחילה כתעודה המהוה את אחד הקריטריונים להכרה בלימודים תורניים המקנים זכאות לתוספת שכר במשרד החינוך (ראו פס' 107 לעיל).

לדבריו, הנאשם הגיע לכלל הבנה כי קיים נגדו רוב במועצת הרבנות הראשית התומך באישור מסלולי הלימוד לאנשי כוחות הבטחון, כך שאילו היה בוחר להמשיך ולעמוד בהתנגדותו, ממילא היו כופים זאת עליו בעל כורחו, ומעמדו היה נפגע מאחר שהיה נחזה כלפי חוץ כמי שמועצתו מחליטה בנגוד לדעתו ומקבלת את ההחלטות במקומו (עמ' 1280-1274; עמ' 1285-1284).

...

(שם, פס' 55) הנה כי כן, ככל שנבקש להקיש מעניין גרינוולד לענייננו, הרי שיש להקיש ממנו את המסקנה ההפוכה מזו אליה מכוון ב"כ הנאשם: האבחנה בין הנאשם לדמויות אחרות בפרשה מהווה אכיפה חלקית מוצדקת בהינתן השיקולים הראייתיים.

לאור האמור, סבורני כי דין טענת הנאשם לאכיפה בררנית פסולה להידחות והיא נדחית בזאת.

התוצאה לאור המקובץ לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירות הבאות: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין (ריבוי עבירות); ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, בצירוף סעיף 25 לחוק (ריבוי עבירות); מתן תעודה כוזבת – עבירה לפי סעיף 281 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); מרמה והפרת אמונים – עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

]השופטת מ' נאור: עניינה של העתירה – המבחנים לחלוקת כספי תמיכות של משרד החינוך למוסדות ציבור בעבור "שעורי תורה ותרבות יהודית שלא במסגרת לימודים פורמאלית" ו"מפעלי תרבות יהודית" כפי שפורסמו ביום 21.11.2002 (י"פ התשס"ג, בע' 574).

נידרשת השכלה אקדמית בתחום רלבאנטי ל"פעילות הנתמכת" או התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים: "שתי סמיכות לרבנות מרבני עיר מוכרים על-ידי הרבנות הראשית, אישור לימודים של חמש שנים בישיבה גבוהה ומעבר שלוש בחינות הסמכה לרבנות הראשית". העותרים קובלים על כך שבאופן זה מי שבידו הסמיכה קונסרבטיבית או רפורמית לרבנות לא יוכר (או תוכר) כרב לצורך סוגית השעור המורכב.

אורך השיעורים, רצף השיעורים וכיוצא באלו לעותרים טענות בענין שינויים שונים שהוכנסו במבחנים כגון שינוי משך הזמן של שיעור מ-45 דקות, כמקובל באקדמיה, לשעה; שינוי הזכאות ממקסימום ארבעה שיעורים ברצף למאקסימום שני שעורים ברצף; הגדלת מספר השעות המינימלי ללימוד תורני בסמינרים וטענות דומות.

מבחני הסף הנוכחיים מקשים לטענת המשיבים דוקא על המוסדות התורניים ציוניים, ואין זה נכון שקביעת מבחני הסף מכוונת נגד העותרים.

...

המשיבים הסבירו בתגובה כי אנשי משרד החינוך הגיעו למסקנה כי במקום להפנות משאבים לתמיכה במוסדות ציבור נכון יותר יהיה להפנותם, באופן ישיר, לעבר מסגרת בית הספר, אל המורים ואל התלמידים.

לא שוכנעתי ממכלול הנתונים שהובאו בעתירה זו, לרבות "מבחן התוצאה" שמציעים לנו העותרים, כי מבחני התמיכה נכתבו כפי שנכתבו במגמה לדחוק את רגליהם ולהעדיף על פניהם פעילות אורתודוכסית או תורנית.

אני סבורה כי לענין שנת 2002 עלינו לפעול ברוח הצו ההחלטי שנעשה בבג"צ 5290/97 הנ"ל. אציע לחברי לקבוע כי מבחני התמיכה נשוא הדיון לא יחולו על העותרות לגבי שנת 2002.

לסיכום אציע לחברי לקבל את העתירה בעניינים שיפורטו להלן, ולדחותה בשאר העניינים, והכל בלא צו להוצאות: א) תוך 60 יום תפורסם להערות הציבור התוספת למבחנים בעניין פעילות מחוץ לכותלי בתי הספר; ב) במסגרת השיעורים המורכבים יוכר כל תואר אקדמי כמזכה בקבלת תמיכה.