עתירה נגד חובת מבחני נהיגה לחידוש רישיון עקב הגבלת הוצל"פ

יתרה מכך, אם משרד הרשוי לא היה מודע להטלת ההגבלה , הרי שלא שלח לנתבע כל התראה או דרישה ביחס לחידוש רישיונו, כך שגם הנתבע לא יכול היה לדעת על כך. אם לשיטת צד ג', די בכך כי הנתבע יידע על הטלת ההגבלה כנגדו כדי להסיר את הכסוי הבטוחי אף ללא צורך בבחינה מעשית או עיונית ומסירת הודעת מתאימה ממשרד הרשוי, הרי שגם ידיעה כזו לא הוכחה (עוד על הדרישה כי לנתבע תהיה ידיעה פוזיטיבית, בהמשך).

אגב, אם כוונת צד ג' היתה כי חובת הנתבע לעבור מבחן הנה לפי תקנה 172 א' לתקנות התעבורה, הרי שתקנה זו בוטלה ואינה חלה עוד.

עוד קבע בית המשפט שם, כי לא די בתעודת עובד ציבור של רשות האכיפה על מנת ללמוד מהי ההגבלה שהוטלה אלא יש מקום לעיין בהחלטה עצמה, רק החלטת רשם ההוצאה לפועל, היא זו שקובעת מהן ההגבלות שהוטלו בפועל, וכך ציין: "היה על בית משפט קמא לבחון את צו ההוצל"פ ולהתייחס להגבלות הספציפיות שהוטלו על המבקש 2 בהתאם לצוו זה בלבד ולא היה מקום להזקק לבחינת תעודת עובד ציבור, שהוסיפה הגבלות על האמור בהחלטה רשמת ההוצל"פ. המדובר בעיניין מהותי ביותר, חייב בתיק הוצל"פ צריך לדעת מהם האיסורים וההגבלות החלים עליו באופן ברור ומפורש וכאשר ניתנת החלטה/צו של רשם ההוצל"פ יש לבחון את ההגבלות החלות על חייב בהתאם להחלטה בלבד, ואין בכוחה של תעודת עובד ציבור (המפרשת את הצוו) כדי להוסיף על ההחלטות שניתנו או לפרש החלטות אלו. משנה תוקף יש לאמור נוכח העובדה כי המבקש 2 לא היה מודע להגבלות הנוספות שהוספו בתעודת עובד ציבור, שלא בהתאם להחלטה, וממילא תעודת עובד הציבור ניתנה לצורך ההליך קמא ולאחר מועד התאונה". גם במקרה שלנו, צויינו בתעודת עובד הציבור ההגבלות שהוטלו תוך הפניה לדו"ח אולם לא צורפו החלטות רישמי ההוצאה לפועל עצמן, וצד ג' אף לא עתר לקבלן, כך שללא החלטות אלו, לא ניתן להסיק כי נאסר על הנתבע מלהחזיק רישיון נהיגה.

בית המשפט בעיניין שמיר נגד שומרה, הפנה בפסק דינו גם להקבלה שנעשתה בתביעות גוף, במקרה של הטלת הגבלות: "לכך יש להוסיף כי קיימת מגמה בפסיקה המרחיבה את הסייג הקבוע בסע' 7(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975- לפיו נפגע יהיה זכאי לפיצויים בגין ניזקי גוף אף אם נהג ברכב כאשר רישיונו פקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי סע' 66 לחוק ההוצאה לפועל- גם כאשר מדובר בנזקי רכוש וכי העובדה כי קיים צו הגבלה בהתאם לחוק ההוצאה לפועל בעת ארוע התאונה אין בה כדי אין לשלול באופן אוטומאטי את הכסוי הבטוחי והזכות לפיצויים בגין ניזקי גוף או רכוש. ראו למשל ע"א (חי') 1958/05 מרי אבו נק אריה חברה לביטוח [פורסם בנבו] (מיום 15.02.07) ובקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דין זה במסגרת רע"א 2605/07 אריה חברת ישראלית לביטוח נ' מרי אבו [פורסם בנבו] (מיום 10.03.09); תא"מ (ב"ש) 19624-07-14 דנה בלעיש נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (מיום 25.06.15); ת"א 16493-02-13 עטאלה נ' מנורה מבטחים [פורסם בנבו] (מיום 30.09.14)" הסיבה למגמה זו נעוצה בכך כי הגבלה על החזקת רישיון נהיגה היא טכנית, ודינה כדין אי תשלום אגרה, כך נרשם בסעיף 66 לחוק ההוצאה לפועל.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ושמעתי את עדות הנתבע, מצאתי כי דין התביעה להתקבל במלואה , זאת בהעדר מחלוקת בדבר האחריות ובדבר הנזק.

אם לא די בכל האמור לעיל הרי שהסיבה הרביעית לדחיית טענות צד ג' נעוצה בכך שגם אם הוגבל הנתבע מלהחזיק רישיון נהיגה , הרי שצד ג' לא הוכיח כי הנתבע ידע על הטלת ההגבלה ולכן אין להסיר את הכיסוי הביטוחי.

הנתבע ישלם גם את המחצית השניה של האגרה, זאת לאחר שהתובע ישלמה וימציא לנתבע תיעוד על ביצוע התשלום.

לפיכך לפי סעיף 69 א' לפקודת התעבורה וחלק ז' לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") עליו לבצע אמצעי תיקון: פסילה לשלושה חודשים וחידוש לאחר מבחן עיוני בנהיגה.

ההליך הקודם: ביום 31/7/14 הגיש העותר המרצת פתיחה לבית משפט המחוזי בתל אביב נגד משרד התחבורה ונגד מזכירות בית משפט לתעבורה ובקש להזין את רשומות משרד הרשוי בכך שהוא הפקיד רישיון נהיגה במזכירות בית משפט במסגרת תיק תעבורה 36584/05.

לפי הרישומים, נכון ליום 16/5/19 ,חסרה הפקדת רישיון נהיגה של העותר ביחס לשלושה תיקים (107308-14, 90281-13, 566711-14) וכן ביום 22/1/15 הוטלה הגבלה באופן מקוון על ידי לישכת ההוצל"פ על רישיונו של העותר.

על העותר הוטלה החובה להמציא אישור המצאה קודמת או להפקיד את הרישיון בבית משפט שפסל את רישיון הנהיגה שלו ומרוץ תקופת הפסילה לא מתחיל לפני המצאה שכזו.

...

לתשובה צורף מכתב משרד הרישוי מיום 16/5/19 (נספח 5) אשר נשלח לטענת ב"כ המשיבים ישירות גם לעותר, ובמסגרתו פורט כי לפי הרישומים של משרד הרישוי, בשלושת התיקים לא היו הפקדות של רישיון הנהיגה וכן נכתב בסעיף 5 למכתב: "אי לכך, בקשתך שבנדון נדחית עד להפקדת אישורי הפקדה או תצהיר חלף רישיון נהיגה במזכירויות בתי המשפט שנתנו לך את פסילותיך נשוא פנייתך זו.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין העתירה להידחות מהנימוקים כדלקמן: העותר הוא זה שנצמד בטיעוניו בעל פה לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א - 2000, ולפיכך אפתח את ההכרעה במחדל העותר שיש בו כשלעצמו עילה לדחיית העתירה.

דין העתירה להידחות גם לגופה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין העתירה להידחות.

כאמור, תקנה 172א' לתקנות התעבורה קובעת כדלקמן: "לא יחודש רישיון נהיגה שלא היה לו תוקף במשך תקופה העולה על שנה אחת אלא אם עמד בעליו בבדיקות ובבחינות כאמור בחלק זה כאילו היה מבקש רישיון נהיגה, ובילבד שרשות הרשוי רשאית לפטור אדם כאמור מהבדיקות ומהבחינות, כולן או מקצתן." ב"כ המשיבה הגישה במסגרת הדיון את הנוהל שהוצא במשרד הרשוי לצורך יישום התקנה האמורה, שקובע את חובת ביצוע המבחן העיוני ו/או המעשי בהתאם לפרקי הזמן שחלפו מאז בוטל הרישיון לנהג מכוח ההגבלה שהוטלה בלישכת ההוצאה לפועל ( מוצג מש/4).

אין חולק, כי החלטת המשיבה לידרוש מהעותר עמידה הן במבחן עיוני והן במבחן מעשי, מקום שבמשך יותר מ-3 שנים רישיונו של העותר לא היה בתוקף בעקבות ההגבלה שהוטלה עליו בהוצל"פ, נעשתה בהתאם לנוהל.

לשון סיפת התקנה מותירה בידי המשיבה שיקול דעת לפטור מבקש רישיון נהיגה מבדיקות ומהמבחנים ומשכך, למשיבה רשות וחובה להפעיל שיקול דעת ראוי ולהחליט אם יש מקום לחייב את העותר במבחנים או שמא לפטור אותו מאותה החובה, אם המבקש יפנה אליה בעיניין ( מהעתירה עולה, כי המבקש מעולם לא פנה באופן מסודר למשיבה בעיניין זה, שכן כאמור טענתו היא כי כלל לא היה ניתן להפעיל נגדו את הוראות התקנה מהעדר המצאה של ההגבלה והוא אף לא טען בעיניין זה בעתירתו).

...

בנסיבות אלו, בדיון שהתקיים לפניי בעתירה, נאלצה בסופו של דבר גם ב"כ העותר לאשר, כי חזקת ההמצאה לא נסתרה במקרה דנן (עמ' 6 ש' 31 לפרוט').

משהגעתי למסקנה, כי ההגבלה הוטלה על העותר כדין וכי הוא לא הצליח לסתור את חזקת המסירה – אני מוצא לנכון גם לדחות את טענת העותר לפיה מעצם העובדה שהמשיך לנהוג, על אף ההגבלה שהוטלה עליו, יש כדי ללמד כי חרגה המשיבה משהחילה את הוראת תקנה 172א' לתקנות התעבורה בעניינו.

סוף דבר העתירה נדחית.

ההגנה עתרה להסתפק בקנס וטענה שהנאשם סבר, בתום לב, שהוא אוחז ברישיון נהיגה.

צוין שרישיונו הוגבל עקב תיקי הוצל"פ. בעת שנודע לו על כך, הסיר את המחדל והוציא רישיון נהיגה.

נהג שאינו מורשה לנהוג זמן רב נידרש לנקוט מספר פעולות לשם חידוש רישיונו, ובכלל זאת בחינה של כישורי הנהיגה שלו.

מדיניות הענישה בעפ"ת (ים) 4420-09-12 מ"י נ' פכורי (29.1.13), בעבירה שניה של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע למעלה מעשור בשל קנסות, בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם, והיותו אב לארבעה, קבע כב' השופט א' כהן, שאין מקום להטיל מאסר, אימץ את גזר הדין של בית משפט קמא, שהתחשב בעובדה שהנאשם לא חידש רישיונו עקב אי תשלום קנסות, לעניין המאסר המותנה של 30 יום למשך 3 שנים, וקבע שיש להגדיל את הקנס שנקבע (1,000 ₪) והעמידו על סך 5,000 ₪.

בעפ"ת 11890-05-14 סולומון בליה נ' מדינת ישראל (7.9.14) - שם פקע רישיונו של נהג כעשור, ביטלה כב' השופטת נ' אהד מאסר בן חודשיים, שהטיל בית משפט קמא (העירעור נסב נגד רכיב המאסר), והותירה את רכיבי הענישה האחרים, מאסר מותנה בן 9 חודשים למשך 3 שנים, פסילה בת 24 חודשים, ופסילה על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים, בציינה: "בעניינינו, אמרתי במספר רב של פסקי דין כי מקום שהעבירה המיוחסת לנאשם הנה נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ולעבירה זו לא נלווית עבירת תעבורה נוספת, הרי העונש הראוי הנו פסילה בפועל בלבד כשמשך תקופת הפסילה ייקבע עפ"י עבר תעבורתי, משך התקופה בה לא היה לנאשם רישיון נהיגה תקף, ככל שהתקופה ארוכה יותר כך הפסילה בפועל תהא ארוכה יותר ונקבע כי התקופה הראויה הנה בין 3 ל-9 חודשי פסילה." בתת"ע (פ"ת) 1124-08-12 מדינת ישראל נ' מיכלס, (מיום 2.9.12), הורשע נאשם בעבירות של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע מזה כעשור ובנהיגה בנגוד לכיוון בדרך חד סטרית.

לתשומת לב הנאשם חובה עלין להפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית משפט לתעבורה במועד האמור או להמציא תצהיר על העידר רישיון נהיגה ואם הופקד רישיון נהיגה במסגרת תיק אחר תמסר הודעה על כך למזכירות בית משפט לתעבורה.

...

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 3 חודשים.

אני דנה את הנאשם ל -3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 500 ₪.

הסנגורית עותרת לאימוץ המלצת תסקיר המבחן.

בתתע (י-ם) 7092-03-15 מדינת ישראל נ' נוריאל עופר (9.3.17), בפקיעת רישיון נהיגה מעל 6 שנים ופקיעת רישיון רכב, לחובתו 42 הרשעות, 7 דומות ועבירה של נהיגה בפסילה, נשא מאסר בעבודות שירות של 4 חודשים (3 הופעלו מתיק קודם) בגין נהיגה בפקיעה וקיים מאסר מותנה בר הפעלה בן 7 חודשים ולנאשם עבר פלילי שלא פורט, נוכח הליך שקום משמעותי והסרת המחדל הוארך המאסר המותנה והוטלו צו מבחן, צו של"צ בהקף של 200 שעות, פסילה בת 11 חודשים, פסילה מותנית בת שנה, התחייבות וקנס.

עם זאת הנאשם מורשה במקור לנהיגה וכעולה מטיעוני הסנגורית מקורה של הפקיעה באי חידוש הרישיון נוכח הגבלה שהוטלה על רישיונו בהוצל"פ. החומרה הגלומה בעבירה של נהיגה בפקיעה עקב אי תשלום חובות פחותה מעבירה של נהיגה ללא רישיון מעולם.

בהיתחשב במכלול נתונים אלה אני סבורה כי יש להאריך המאסר המותנה שתלוי ועומד נגדו.

לתשומת לב הנאשם חובה על עליו להפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית משפט לתעבורה או להמציא תצהיר על העידר רישיון נהיגה ואם הופקד רישיון נהיגה בתיק אחר תמסר הודעה על כך למזכירות בית משפט לתעבורה.

...

בהתחשב במכלול נתונים אלה אני סבורה כי יש להאריך המאסר המותנה שתלוי ועומד נגדו.

על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 200 שעות של"צ בהתאם לתכנית שתוכן על ידי שרות המבחן.

אני מורה על חידוש עונש המאסר בן 6 חודשים, כפי שנפסק על תנאי, בתיק שמספרו: 8779-10-17 מיום 19.3.19 לתקופה של שנתיים נוספות.