עתירה נגד התליית רישיון על ידי שר התחבורה

עוד טוענת העותרת בעיניין זה כי העונש שהוטל על העותרת הוא קצוני בחומרתו, ביחס לעונשים הנהוגים על-ידי המשיבה, ובמיוחד למכון שאין כנגדו תלונות נוספות והתליה על תנאי (סעיפים 26–34 לסיכומי העותרת; עת"מ (מנהליים ת"א) 24294-01-17 היימן - מכון לרשוי (1990) בע"מ נ' מדינת ישראל- רשות הרשוי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים (פורסם בנבו, 27.02.2017) (להלן: "עניין היימן"); עת"מ (מנהליים ת"א) 25205-09-16 מכון רשוי "עד הלום" - משה ביטון נ' משרד התחבורה (פורסם בנבו, 09.04.2017) (להלן: "עניין עד הלום"); עת"מ (מנהליים ת"א) 53230-03-17 אייל מכונים מסחר ושירותים בע"מ נ' משרד התחבורה/אגף הרכב (להלן: "עניין אייל מכונים") (פורסם בנבו, 24.04.2017)).

(ב) הרכב ייבדק וייבחן על ידי בוחן או על ידי מעבדה מוסמכת, כפי שתורה רשות הרשוי כדי לברר אם נתקיימו בו כל התנאים שנקבעו ואם הנו ראוי לשימוש.

" מכוח תקנה זו נותנת המשיבה כתבי הרשאה להפעלת מכוני רשוי וכבר נקבע בפסיקה כי: "התכלית של תקנה 273 הנה שמירה על תקינות כלי הרכב במדינה, שמא אי תקינות הרכב תסב פגיעה במשתמשים בדרך, וחלילה אובדן חיי אדם. כל פעולה מינהלית שנעשית לצורך ביצוע תקנה 273, לרבות מתן הרשאה לניהול תחנת בדיקה על-ידי גורם פרטי (ראה תקנה 273(א)), צריכה לשוות נגד עיניה השגת תכלית זו." (בג"צ 1064/94 ‎קומפיוטסט ראשל"צ 1986 בע"מ‎ ‎נ' שר התחבורה, פ''ד מט(4) 808).

בהתאם לתקנה 4(א) הסמכות למתן האישורים מצוי בידי הרשות המוגדרת בסעיף 1 לצוו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), תש"ל-1970: "הרשות רשאית, לפי שיקול דעתה, לתת תעודה או לסרב לתיתה, לחדשה או לסרב לחדשה, ורשאית היא להתנות בה תנאים, להוסיף עליהם או לשנותם, בדרך כלל או לסוג מסויים או למקרה מיוחד, להגביל את תקופת תקפה, להתלותה ולבטלה, זולת אם יש בפקודה או בתקנות אלה הוראה אחרת." תקנה 8 קובעת חובת עמידה בתנאי הרישיון שניתנו על-ידי הרשות: "מי שניתנה לו תעודה חייב למלא אחרי התנאים או ההגבלות הכלולים בה, ולא ישתמש בה אדם אלא בהתאם לתנאים או ההגבלות כאמור." כאן המקום להזכיר כי ככל החלטה של רשות מנהלית גם החלטת המשיבה מן הדין שתהא החלטה סבירה ומידתית, בהתאם לכללי המשפט המינהלי.

...

"על בסיס כל האמור, אני סבור כי מצבו של מכון הרישוי, כפי שעולה מתמונת הליך שימוע זה, ובעיקר מחומרת המעשים והסכנה אשר נשקפה למשתמשי הדרך כתוצאה מפעולותיהם של בוחני המכון אשר בגינן הוגשו כנגדם כתבי אישום ואף הורשעו כאמור לעיל, מחייב לנקוט באמצעי תיקון משמעותי הן כלפי בעל המכון והן כלפי המנהל המקצועי" (עמ' 8 החלטה בהליך השימוע בעניין מכון רישוי דינמומטר ת"א, נספח 1 לעתירה).

המסקנה העולה מכל המקרים הללו היא כי המדובר במכוני רישוי אשר ננקטו כנגדם אמצעים קודמים של התלייה בפועל או שהייתה תלויה ועומדת כנגדם התלייה על תנאי.

סוף דבר: החלטת המשיבה להתלות בפועל את כתב ההרשאה של העותרת, תצומצם לכתב ההרשאה בהתייחס לאופנועים בלבד.

]השופט א' גרוניס: לפנינו עתירה התוקפת את החלטת שר התחבורה והבטיחות בדרכים (המשיב; להלן – השר) להתלות את רישיון הנתב של העותר לתקופה של שלושה חודשים, שלאחריה ייבחן האם להשיב לו את רישיונו.

אוסף של תקלות, שטיבן התברר על ידי שתי ועדות שהוקמו לאחר הארוע, גרם להתהפכות הגוררת, אשר הייתה מחוברת למיכלית בחבל בעת שהתהפכה.

העתירה דנא מופנית נגד החלטת ההתליה.

הכוונה היא למסקנות ועדת החקירה שדנה בנסיבות הארוע, וכן למסקנות ולהמלצות הועדה המיוחדת שהוקמה על-ידי ועדת הרשוי על מנת לידון בעיניינו הפרטני של העותר.

זאת נוכח טענת השר בתגובתו המקדמית כי הדו"ח הכולל היתייחסות אישית לרמ"ח ים הוא הנוסח הסופי ואילו הנוסח הקצר יותר, בו אין היתייחסות כאמור, הנו טיוטה שהועברה בטעות לידי בא-כוח העותר (ראו סעיפים 89-87 לתגובתו המקדמית של השר).

...

כמו כן לא מצאנו כי העותר הצביע על פגמים בשימוע עצמו.

בנוסף נציין כי לא מצאנו ממש בטענת העותר כי הוועדה המיוחדת הכינה שני דו"חות חקירה שונים (הנושאים תאריך זהה), כאשר מאחד מהם הוסרה התייחסות לאחריותו האישית לאירוע של רמ"ח ים בנמל.

העתירה נדחית על הסף.

ב]בית המשפט העליון[בשבתו כבית משפט][גבוה לצדק בג"ץ 3130/98 בפני: [כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש העותרת: מוניות דוד בע"מ המשיבים: 1. שר התחבורה 2. המפקח הארצי על התעבורה, משרד התחבורה מר אלכס לנגר 3. שלמה גבאי 4. אברהם טולדנו 5. יהודה סיני 6. אליהו אקרם 7. יצחק קפלנסקי תאריך הישיבה: ח' בחשוון התש"ס (18.10.99) בשם העותרת: עו"ד יצחק ויסל בשם המשיבים 2-1: עו"ד אורית קורן בשם המשיבים 6-3: עו"ד אבנר גולוב בשם המשיב 7: עו"ד קובי קפלנסקי עו"ד דנה לוי עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים פסק-דין

כהוראת סעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א1981-, סמכות ליתן רשיון כוללת בחובה סמכות להתלות רשיון, לבטל רשיון ולעשות כל החלטה אחרת שהרשות יכולה היתה לעשות מלכתחילה.

טעם הדבר הוא, שרשיון הפעלה למונית אינו רשיון על דרך הסתם, אלא קניין של ממש.

מוסיף וטוען בא כוח העותרת, כי מרשתו ומנהלה הועמדו לדין פלילי בגין מעשיהם הבלתי-חוקיים ברשיונות ההפעלה; הורשעו בדין על פי הסדר טיעון; ועונשם נגזר תוך שבית המשפט הביא במנין שיקוליו כי הרשיונות ייוותרו בידי העותרת, לפיכך, כך טענתו, נגזר על מרשיו עונש חמור ועתה אין זה ראוי להענישם על-ידי ביטול הרשיונות.

...

טענה זו אינה מקובלת עלינו.

טענה זו אינה מקובלת עלינו.

סוף דבר: דין העתירה להידחות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2611/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון העותר: ידידיה אפרים משולמי נ ג ד המשיבים: 1. היועמ"ש 2. שר התחבורה 3. שר הביטחון 4. המפקד הצבאי באיו"ש עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד יונתן קרמר; עו"ד יונתן נד"ב ][]פסק-דין

כמו כן, הובהר כי "אין באמור לעיל לאשר הסדרה פרטנית אל מול חיל האויר. הסדרה זו תבוצע על ידי מר ידידיה משולמי [העותר – י' א'] ובאחריותו". אולם, משפנה לרת"א, בקשות העותר להיתרי טיסה מתאימים נדחו.

לטענתם, דין העתירה להדחות על הסף מחמת חוסר נקיון כפיים בשל טיסות העותר שבוצעו ללא היתר מתאים; בשל העדר עילה להתערבות נוכח הוראות דין שונות המסדירות את תחום הטיס באיזור; מאחר שהסעד המבוקש בעתירה הוא "הוראה לחוקק", כלשון המשיבים – סעד אשר בית משפט זה אינו נוטה להעניק; וכן מאחר שכהגדרת המשיבים, "בטענות העותר יש השקה לשאלות הנוגעות להליך הפלילי" אשר היתנהל נגד העותר.

בנסיבות אלה, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המפקד הצבאי להתנות את מתן ההיתר בכך שהעותר יתאם את טיסותיו עם רת"א. זאת ועוד, לאמיתו של דבר, עיקר הקושי בו ניתקל העותר בהשגת היתר, נובע מהחלטות רת"א שקדמו להתליית רישיון הטיסה שלו, בשנת 2013, אשר אינן במוקד העתירה דנן – ומבחירת העותר שלא לציית להוראות המפקד הצבאי, ולהטיס את מטוסו ללא היתרים מתאימים פעם אחר פעם – אף לאחר שלילת רישיונו.

...

מנגד, המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה.

לטענתם, דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר נקיון כפיים בשל טיסות העותר שבוצעו ללא היתר מתאים; בשל היעדר עילה להתערבות נוכח הוראות דין שונות המסדירות את תחום הטיס באזור; מאחר שהסעד המבוקש בעתירה הוא "הוראה לחוקק", כלשון המשיבים – סעד אשר בית משפט זה אינו נוטה להעניק; וכן מאחר שכהגדרת המשיבים, "בטענות העותר יש השקה לשאלות הנוגעות להליך הפלילי" אשר התנהל נגד העותר.

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהיעדר עילה להתערבות ומחמת חוסר ניקיון כפיים של העותר.

בנסיבות אלה, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המפקד הצבאי להתנות את מתן ההיתר בכך שהעותר יתאם את טיסותיו עם רת"א. זאת ועוד, לאמיתו של דבר, עיקר הקושי בו נתקל העותר בהשגת היתר, נובע מהחלטות רת"א שקדמו להתליית רישיון הטיסה שלו, בשנת 2013, אשר אינן במוקד העתירה דנן – ומבחירת העותר שלא לציית להוראות המפקד הצבאי, ולהטיס את מטוסו ללא היתרים מתאימים פעם אחר פעם – אף לאחר שלילת רישיונו.

העתירה נדחית אפוא.

לפני שאדון בשאלה העיקרית המתעוררת בעתירה זו והיא-מהו הפירוש שיש לתת להוראות תקנה 264(א) המסמיכות את רשות הרשוי לבטל רשיון, מוצא אני לנכון לציין שהן החלטת רשות הרשוי בדבר ביטול הרשיון והן החלטת שר התחבורה על דחיית הערר אינן מנומקות כדבעי וכפי הנראה מתכנן לא נתנו שני המשיבים את דעתם כראוי לכך, מהו התנאי הקבוע בתקנה 264(א) להפעלת הסמכות.

כך למשל נאמר בסעיף 47 לפקודת התעבורה שקצין משטרה יכול לפסול בעל רשיון נהיגה מהחזיק בו לתקופה של ששים יום אם היה לו "יסוד להאמין שיוגש אישום" נגד בעל הרשיון על תאונת דרכים שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש.

אמת הדבר שאותו פסק-דין אינו יכול לשמש אסמכתה ישירה בבעיה שלפנינו, כי שם דובר לא על ביטול רשיון על-ידי הרשות שנתנה אותו, אלא על פגיעה ברכושו של אדם על-ידי החרמת נכס שלו, אולם הנימוקים להכרעת הרוב שניתנו שם גם יפים לעניננו.

בהגיענו למסקנה הנ"ל לא התעלמנו מכך, שדחיית ביטול רשיון הוראת נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים עלולה לגרום, שאדם שאינו ראוי לשמש מורה נהיגה ימשיך לעסוק בעבודה זו זמן ניכר וטובת הציבור תיפגע, כדרך להסרת תקלה זו פתוחה לפני מחוקק-המשנה בין על-ידי תיקון התקנה 264(א) הנ"ל ובין על-ידי הסמכת רשות הרשוי או בית-המשפט להתלות את הרשיון.

...

שדעתו היתה דעת מיעוט כי "אילו היה ההקשר מחייב את המסקנה כי אין לראות אדם כבעל עבר פלילי אלא אם הורשע, או אילו היה לפחות תומך במסקנה זו". הרי הוא היה אולי מסכים לפירוש שהוצע על-ידי המבקש.

במקרה שלפנינו, כפי שכבר הוסבר על-ידי לעיל, הקשר הדברים בתקנה 264(א) מחייב כשלעצמו את המסקנה שאליה הגענו ואין כל סיב שלא לפרש את התקנה הנ"ל כמחייבת הרשעה בהליך משפטי, כאשר מדובר בעניין כה רציני כמו שלילת רשיונו של אדם לעסוק במקצועו וכאשר אין כל מניעה שהעניינים יתבררו לפני בית-משפט בדרך הרגילה.

בהגיענו למסקנה הנ"ל לא התעלמנו מכך, שדחיית ביטול רשיון הוראת נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים עלולה לגרום, שאדם שאינו ראוי לשמש מורה נהיגה ימשיך לעסוק בעבודה זו זמן ניכר וטובת הציבור תפגע, כדרך להסרת תקלה זו פתוחה לפני מחוקק-המשנה בין על-ידי תיקון התקנה 264(א) הנ"ל ובין על-ידי הסמכת רשות הרישוי או בית-המשפט להתלות את הרשיון.