אשר לנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירות, טענה המאשימה כי מקום בו ניהל הנאשם את משפטו עד תום, בן היתר תוך העדת הנערה, אין הוא זכאי להקלה לה היה זכאי נאשם הבוחר להודות במיוחס לו.
לטענת המאשימה אין לייחס משקל רב לגילו הצעיר של הנאשם ולהיעדר הרשעות קודמות, שכן אחד מהמאפיינים הבולטים של "פיגועי בודדים", אשר הפכו למתווה הנפוץ ביותר של פיגועים במדינת ישראל, הוא ביצועם ע"י צעירים נטולי שיוך ועבר פלילי.
על סמך המפורט, ביקשה המאשימה לקבוע כי עונש המאסר הראוי לנאשם הנו ברף העליון של המיתחם לו עתרה.
בהגיעו לעפולה הבחין בנערה, כשהיא יושבת בתחנת אוטובוס, ובחר בה כיעד לפיגוע, בשל חזותה החיצונית, כאישה דתיה וכן בשל היותה "טרף קל". הנאשם שלף סכין שאורך להבה כ-15 ס"מ, דקר את הנערה לא פחות מתשע דקירות והפסיק את מעשיו רק כשחש כי כוחותיה אוזלים ומותה קרב.
באותו מקרה גמלה בלבו של הנאשם החלטה לבצע פיגוע טירור נגד יהודים ולשם כך הצטייד בסכין מטבח בעלת להב של כ-16 ס"מ ונסע לכיוון העיר העתיקה בירושלים, שם שלף את הסכין, התפל על חייל ודקר אותו, תוך שהוא גורם לו לפצע דקירה חודרני באיזור הגב העליון והכתף.
...
בהתאם, אין מנוס אלא לקבוע כי הפסיקה אותה הציג ב"כ הנאשם, אינה מייצגת את מדיניות הענישה הנהוגה כיום בעבירות בהן הורשע הנאשם.
לאור האמור, תוך בחינת הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מהעבירות שביצע הנאשם ומידת הפגיעה בהם, וכן העובדה שמלבד הרשעתו בעבירה של ניסיון הרצח של הנערה הורשע הנאשם גם בעבירה של הכנה לרצח בנסיבות מעשה טרור כלפי השוטרים ועבירות נוספות, בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ומדיניות הענישה הנהוגה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם את העבירות שביצע הנאשם נע בין 20 ל-26 שנות מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.
לאור המפורט לעיל, אני סבורה כי נכון יהא לקבוע את מיקום עונשו של הנאשם ברף הבינוני גבוה של מתחם העונש ההולם, תוך מתן ביטוי לשיקולי ההרתעה, כמו גם ליתר הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, להשית עליו מאסרים מותנים מרתיעים, אשר יהיו כ"חרב המתהפכת" מעל ראשו, וכן לחייבו בפיצוי משמעותי לנערה.
