עתירה נגד הרשעה בחברות בהתאחדות בלתי מותרת (חמאס)

כללי בטרם שמיעת הראיות הגיעו הצדדים להסדר דיוני במסגרתו הוגש נגד הנאשם כתב אישום מתוקן, והנאשם הודה בעבודות כתב האישום המתוקן, שאלו הן עיקריהן - ארגון הג'יהאד האיסלאמי הפלסטינאי (להלן: "הגא"פ") הוכרז כהתאחדות בלתי מותרת ו- "סריאא אלקודס" הנה הזרוע הצבאית שלו.

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן כאמור, הורשע הנאשם בעבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חרום) 1945, (שהוחלף בסעיף 22(ב) לחוק המאבק בטרור תשע"ו-2016); אימונים צבאיים אסורים, לפי סעיף 143(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין; היתפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין; וכניסה למקום צבאי, לפי סעיף 115(א) סיפא לחוק העונשין.

והוטלו על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל, תוך היתחשבות במדיניות התביעה העדכנית דאז בנוגע למסתננים מעזה, להסתפק בעתירה ל-6 חודשי מאסר בפועל בלבד.

בנוסף, הנאשם הודה כי חמישה פעילים של ארגון החמאס קשרו קשר להניח מטען חבלה על מנת לגרום למותם של חיילי צה"ל, והם הביאו מטען חבלה המכיל חומר נפץ (להלן: "המטען"), מטען חבלה נוסף וטיל מסוג "יאסין", שהנו טיל נ"ט שמיועד לפגיעה בכלי רכב, לקרבת ביתו של דודו של הנאשם.

...

כך גם לא נטען שהנאשם ניסה להיכנס לישראל או לפגוע בגדר, ובסופו של דבר הוא נכנס לישראל בהוראת חיילי צה"ל שהיו במקום.

בהתאם לצורך לקיים יחס הולם בין חומרת מעשי העבירות בנסיבותיהן ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש שיוטל; ובהתחשב, בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות; אני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם נע בין 10 ל- 24 חודשי מאסר בפועל.

נוכח כל האמור, אני גוזר על הנאשם, על כל העבירות בהן הורשע, את העונשים הבאים- א. 4 שנות מאסר בפועל, מיום מעצרו.

זאת בקליפת אגוז השאלה שעולה בעתירה זו. בעתירה נאמר כי העותר - תושב שכם יליד 1986, מוגדר כאסיר בטחוני, לאחר שהורשע בשנת 2002, בהיותו בן 15 שנים ו-11 חודשים, בבית המשפט הצבאי שומרון, בשתי עבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת ובעבירה נוספת של ניסיון לגרימת מוות בכוונה, ודינו נגזר ל-20 שנות מאסר בפועל.

לדבריה, בשנים הרבות שחלפו מאז ביצע העותר את המעשים שבהם הורשע, הוא התבגר וגיבש לעצמו השקפת עולם בוגרת ובשלה שמתאפיינת במתינות, ובאה לידי ביטוי לא רק בדיבורים, אלא גם במעשים, כמו למשל סרובו של העותר להישתתף בשביתת רעב בשנת 2014, והעדר סימנים כלשהם, שיכולים ללמד על הזדהותו של העותר עם תנועת החמאס.

עמד על כך בית המשפט המחוזי בתל אביב כאשר דן בעתירה שהגישה אסירה ביטחונית כנגד החלטת ועדת שחרורים לדחות את בקשתה לשיחרור מוקדם, ומתח בקורת על עמדת נציג היועמ"ש לממשלה לפיה בהעדר ראיה כלשהיא, יש לראות בעותרת כמי שלא שינתה את דרכה: "... אם נקבל גישה זו, יוטל על שכמו של האסיר נטל שלא ניתן לעמוד בו, מאחר שלא ניתן להוכיח שינוי אידיאולוגי, אלא באמצעות היתנהגות גלויה בתקופת המאסר ואמירות שיש בהן להצביע על שינוי זה" (עע"א (ת"א) 1971/09 ג'בארין מנאר נ' ועדת השחרורים (פורסם בנבו, 2.6.2009) עמ' 11).

...

מן הכלל אל הפרט על רקע האמור, נבחן את הנסיבות שלפנינו.

יוצא אפוא כי העותר נותן את הדין על מעשים שביצע החל מגיל 14, וגם כאשר נעצר היה עול ימים, וממועד זה החל לרצות את העונש שנגזר עליו.

סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, החלטתי לקבל את העתירה, ולהורות למשיב להסיר את שיוכו הארגוני של העותר לארגון החמאס.

במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים תוקן כתב האישום המקורי שהוגש כנגד הנאשם, הוא הודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן והורשע בעבירות שונות כנגד בטחון המדינה וחייליה.

במסגרת ההסדר, עתרו הצדדים במשותף להשית על הנאשם 17 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי על פי שיקול דעת בית המשפט.

לכן הנאשם הורשע, במסגרת האישום הראשון בעבירה של מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, עבירה של חברות בהתאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(א) לתקנות ההגנה (שעת חרום), אימונים צבאיים אסורים, לפי סעיף 143(א) לחוק העונשין, ועבירות נשק (נשיאת נשק ותחמושת), לפי סעיף 144(ב)לחוק העונשין.

כן ציין הסניגור, כי החמאס צלפו בו בעת עלייתם לשלטון.

...

לפיכך, מצאנו כי יש לאמץ את הסדר הטיעון.

אשר על כן, אנו דנים את הנאשם לעונשים הבאים: א. מאסר בפועל למשך 17 שנים החל מיום המעצר – 23/07/13.

העותר, יליד שנת 1986 תושב רנטיס, נעצר ביום 21.9.2022 ונחקר במשטרת ישראל בחשד לפגיעה בבטחון האיזור; הישתתפות בפעילויות ותהלוכות השייכות לאירגון עוין; חברות, פעילות ומתן שירות לאירגון עוין; וקשירת קשר ותכנון לבצע פעילות צבאית נגד מטרות ישראליות, אך הכחיש את המיוחס לו. ביום 3.10.2022 הוגש נגד העותר כתב אישום המייחס לו עבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, ובד בבד ביקשה התביעה הצבאית להאריך את מעצרו עד לתום ההליכים כנגדו.

ביום 19.12.2022 העותר הודה והורשע במיוחס לו לפי כתב האישום המתוקן, ונגזרו עליו, בין היתר, 16 ימי מאסר לריצוי בפועל.

בשורה התחתונה נחה דעתנו כי נשקפת סכנה מן העותר, וכי יש בסיס לאמור בפראפראזה הגלויה בתגובת המשיבים ולפיה העותר "לוקח חלק בפעילות חמאס ארגונית; חשוד בקידום פעילות צבאית; וכי פעילותו מסכנת את בטחון האיזור". לא ראינו איפוא מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי ולא מצאנו כי נפל פגם בהכרעות בתי המשפט הצבאיים בעיניינו של העותר, לאור המסוכנות הנשקפת מהעותר לשלום הציבור וביטחונו.

...

בסופו של דבר, לא מצאנו להתערב במסקנת התביעה הצבאית כי אין די ראיות להעמדה לדין פלילי, אך הבענו דעתנו כי במקרים כגון אלה, רצוי לצרף חוות דעת או אישור בכתב של התביעה הצבאית, כי חומר הראיות נבדק ונמצא כי אין בו כדי לבסס אישום פלילי.

בשורה התחתונה נחה דעתנו כי נשקפת סכנה מן העותר, וכי יש בסיס לאמור בפרפרזה הגלויה בתגובת המשיבים ולפיה העותר "לוקח חלק בפעילות חמאס ארגונית; חשוד בקידום פעילות צבאית; וכי פעילותו מסכנת את ביטחון האזור". לא ראינו אפוא מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי ולא מצאנו כי נפל פגם בהכרעות בתי המשפט הצבאיים בעניינו של העותר, לאור המסוכנות הנשקפת מהעותר לשלום הציבור ובטחונו.

אשר על כן, העתירה נדחית.

העותר, יליד שנת 2000 תושב כובר, הורשע בעבר בעבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, בגין כך שמשנת 2015 ועד למעצרו היה חבר באירגון חמאס והשתתף בפעילויות שונות של האירגון; בשלושה ארועי יידוי אבנים לעבר כוחות הבטחון; ובכך שקשר עם אחר לבצע פיגוע דקירה ביישוב חלמיש.

העותר נעצר ביום 28.5.2022 ונחקר במשטרת ישראל בחשד לפגיעה בבטחון האיזור; מעורבות בפעילות צבאית; חברות פעילות ומתן שירות לאירגון עוין חמאס; הישתתפות בעימותים ובהפרות סדר כנגד הצבא וכנגד מטרות ישראליות; ויידוי אבנים לעבר הצבא ולעבר מטרות ישראליות, אך הכחיש את המיוחס לו. מתגובת המדינה לעתירה עולה כי ביום 5.12.2022 הורשע העותר בבית המשפט הצבאי בעבירה של זריקת חפצים לעבר אדם או רכוש, על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון, וזאת בגין הישתתפותו בהפרות סדר בבית-אל בחודש הרמאדן בשנת 2021; וכי בגזר הדין נקבע כי יוארך עונש המאסר המותנה שהושת עליו במסגרת גזר הדין הראשון.

...

עמדת המשיבים 3-2 (להלן: המשיבים) היא כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות שיפוטית בצו השני, אשר הוצא מטעמי בטחון החלטיים ולאחר שנמצא כי אין דרך אחרת למנוע את הסיכון הגבוה הנשקף מן העותר לביטחון האזור ולשלום הציבור.

לאחר דיון במעמד שני הצדדים, בהסכמת בא כוח העותר עיינו בחומר החסוי ונחה דעתנו כי נשקפת סכנה מן העותר, וכי יש בסיס לאמור בפרפרזה הגלויה בתגובת המשיבים ולפיה העותר "פעיל חמאס; בעל קשרים לפעילי חמאס בכלא; פעיל מול גזרת חברון; עוסק באמל"ח; מעורב בפעילות ביטחונית; וקיימת מסוכנות משהייתו בשטח". לא ראינו אפוא מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי ולא מצאנו כי נפל פגם בהכרעות בתי המשפט הצבאיים בעניינו של העותר, לאור המסוכנות הנשקפת מהעותר לשלום הציבור ובטחונו.

אשר על כן, העתירה נדחית.