התביעה הוגשה כנגד המועצה המקומית ראמה (להלן: "הנתבעת 1"), משרד החינוך וענבל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעות 2-3"), בטענה כי הרחקת המנוח מבית הספר בו למד ומבלי שנמצאה לו מסגרת לימודית חלופית, היא שעמדה בבסיס קשריו של המנוח עם גורמים עבריינים אשר הובילו בסופו של דבר למותו הטרגי בעודו בגיל הנעורים.
גם הרחקת תלמיד מבית הספר אין משמעה שעליו להיתחבר לגורמים עבריינים, ועל הוריו החובה לוודא את הפניית התלמיד למסגרת מתאימה.
עוד נטען כי "נוהל ההרחקה" שצורף ע"י התביעה הנו נוהל שהוסדר בשנת 2012 כשאין חולק כי המנוח נרצח בשנת 2008 והנוהל טרם הוסדר אז.
כמוכן נטען כי לאחר הרחקת המנוח היה על ההורים לפעול למיצוי הליכים ע"י פניה לועדת ערר או לחילופין הגשת עתירה מנהלית לתקיפת שק"ד הרשות, אולם ההורים בחרו שלא לפעול בעיניין ומחדלם הנ"ל אף הוא בכוחו לנתק את הקשר הסיבתי.
...
התביעה הוגשה כנגד המועצה המקומית ראמה (להלן: "הנתבעת 1"), משרד החינוך וענבל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעות 2-3"), בטענה כי הרחקת המנוח מבית הספר בו למד ומבלי שנמצאה לו מסגרת לימודית חלופית, היא שעמדה בבסיס קשריו של המנוח עם גורמים עבריינים אשר הובילו בסופו של דבר למותו הטראגי בעודו בגיל הנעורים.
טענות הצדדים
טיעוני המבקשת/ הנתבעת 1
ב"כ הנתבעת 1 המלומד טען כי דין התביעה להידחות ממספר נימוקים:
ראשית נטען כי התביעה לא שילמה אגרה מספקת במעמד הגשת התביעה.
סבורני כי באופן כללי לגבי כלל תלמידי ישראל ובאופן פרטי למקרה הנדון - לאור טענות התביעה כי המנוח היה מחובר לגורמים עבריינים שנים קודם לאירוע הרצח - הרי שלא ניתן לקבוע במאזן ההסתברויות כי הרחקת המנוח ממוסד הלימודים היא שגרמה להירצחו, היינו כי אלמלא היה ממשיך המנוח את לימודיו במסגרת הלימודית לא היה נרצח בהסתברות של 51%.
)
בית המשפט העליון פסק כי כשעסקינן במקום בו התערבותו של "הגורם האחר" נעשתה במכוון אזי הכלל יהיה כי המעשה המכוון ניתק את הקשר הסיבתי בין הנזק למעשהו או מחדלו של הראשון אלא אם כן יוכח כי ניתן היה לצפות את התנהגותו המכוונת של המעוול הנוסף "כאפשרות ממשית". ראו למשל דבריה של השופטת מ. בן פורת בע"א 557/82 מדינת ישראל נ' הרצל אביטן, פ''ד מא(1) 563 באומרה:
"כאשר פעולה רצונית מודעת של אדם אחר מהווה את אחת החוליות בין התרשלות הנתבע לבין הנזק שסבל התובע, כי אז יישום הכלל (של התערבות הגורם המתערב) יתבטא בהימנעות מהטלת אחריות על הנתבע לאותו נזק, וכי כדי לסטות מכלל זה לא די בכך שאדם סביר היה חוזה התערבות זו כאפשרות גרידא (שהפעולה הרצונית של המתערב תגרום לנזק מסוג הנזק שאירע בפועל), אלא דרוש, לפחות, שזה יהיה אירוע, שהסתברות התרחשותו הייתה ממשית"
בענייננו וכפי שהרחבתי לעיל הרי שאירוע מותו הטראגי של המנוח לא היה בגדר התרחשות אשר רשות סבירה נדרשה לצפות כתוצאה מהיעדר מציאת אלטרנטיבה מוסדית לתלמיד, ומקל וחומר כי לא הייתה זו אפשרות "שהסתברות התרחשותה הייתה ממשית".
כמו כן מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעות 2-3 על כי קבלת התביעה כנגד הנתבעות תוביל לתוצאה אבסורדית כי על הנתבעות ייפול נטל הפיקוח המוטל על ההורים מכוח ס' 14-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב- 1962.
לאור כל האמור לעיל אני סבור כי התובענה דנא לא גילתה אף עילת תביעה בעלת סיכוי קלוש ומשכך דינה להידחות.
