עתירה נגד הקצאת קרקע לכולל

שכן רק אז קנה בית משפט זה לידון בעתירה כנגד החלטה של רמ"י שעניינה הקצאה ראשונית של מקרקעין(אשר ניכנס לתוקף ביום 13.05.18).

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות העותר בעתירתו ובסיכומיו – שאכן כפי שטענה המשיבה יש בהם משום הרחבת חזית תוך העלאת טענות חדשות – ולאחר שבחנתי את תשובת המדינה, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לדחות את העתירה.

כך למשל בעניין בעניין אלמגור ואח' [ת"א 674/05 אלמגור מושב עובדים נ' רמ"י (מיום 12.8.2007)] מצא בית המשפט, כי נפלו פגמים מהותיים בהתנהלות המינהל, וזאת עוד טרם פנה לבחון מהו הסעד הראוי לאור אותם פגמים; מה שאין כך בענייננו ולא מצאתי כל פגם בהתנהלות רמ"י. עוד יוער, כי כפי שציינה רמ"י בסיכומיה, בסופו של דבר ניתן סעד רק למי שהיו מומלצים בעלי זכות מוקנית במועד הקובע.

נוכח כל האמור העותר לא ביסס כל עילה למתן הסעד המבוקש, ולא הראה שיש טעם המצדיק התערבות בהחלטות חוזרות וברורות של רמ"י שהובהרו לעותר, למצער, משנת 2008 ובהמשך בשנת 2015, לפיהן אין מקום למתן הסעד המבוקש על ידו ולרשום את הזכויות על שמו.

אשר על כן העתירה נדחית.

האגודה התחייבה להפנות את כולל חב"ד אל רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י) לצורך הקצאת הקרקע וחתימת הסכם בין הכולל לבין רמ"י, בגדריו יועברו מלוא זכויות האגודה במקרקעין לכולל. במסגרת ההסכם התחייב הכולל לשלם לאגודה תשלום שנתי בסך 100,000 ₪ בגין אחזקה וניקיון בארועי ל"ג בעומר.

האגודה טוענת כי סכויי התביעה גבוהים, בהיתחשב בעובדה שאיננה במחלוקת, לפיה לאגודה זכויות חכירה במקרקעין שהיא איננה רשאית להעבירן ללא קבלת אישורה של רמ"י. לצד האמור, בפי האגודה טענות כבדות משקל כנגד תקינות ההסכמים וההחלטות כמפורט לעיל.

    אשר למאזן הנוחות – כאמור, המבקשת עותרת להורות למשיבים להסיג ידם מהמקרקעין כך שיאסר עליהם להכנס, לשהות, לפלוש, לגדר או לעשות כל שימוש אחר בהם, ואף להסיר גדר קיימת.

...

לפיכך, נוכח משקלן של טענותיה לגופו של הליך, ראיתי להיעתר לה בכך.

למעט האמור, סבורני כעמדת המשיבים כי לא ייגרם למבקשת כל נזק מהמשך הליכי התכנון.

לסיכום: אני מורה על העברת התיק לבית משפט השלום.

האגודה התחייבה להפנות את כולל חב"ד אל רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י) לצורך הקצאת הקרקע וחתימת הסכם בין הכולל לבין רמ"י, בגדריו יועברו מלוא זכויות האגודה במקרקעין לכולל. במסגרת ההסכם התחייב הכולל לשלם לאגודה תשלום שנתי בסך 100,000 ₪ בגין אחזקה וניקיון בארועי ל"ג בעומר.

האגודה טוענת כי סכויי התביעה גבוהים, בהיתחשב בעובדה שאיננה במחלוקת, לפיה לאגודה זכויות חכירה במקרקעין שהיא איננה רשאית להעבירן ללא קבלת אישורה של רמ"י. לצד האמור, בפי האגודה טענות כבדות משקל כנגד תקינות ההסכמים וההחלטות כמפורט לעיל.

    אשר למאזן הנוחות – כאמור, המבקשת עותרת להורות למשיבים להסיג ידם מהמקרקעין כך שיאסר עליהם להכנס, לשהות, לפלוש, לגדר או לעשות כל שימוש אחר בהם, ואף להסיר גדר קיימת.

...

לפיכך, נוכח משקלן של טענותיה לגופו של הליך, ראיתי להיעתר לה בכך.

למעט האמור, סבורני כעמדת המשיבים כי לא ייגרם למבקשת כל נזק מהמשך הליכי התכנון.

לסיכום: אני מורה על העברת התיק לבית משפט השלום.

לפי הקריטריונים, זכאי לגימלת הבטחת הכנסה אברך שהוא אזרח ישראלי או שהוא תושב קבע אשר לומד בכולל יום שלם או בשני חצאי כוללים, ואשר מקיים את התנאים הבאים: (1) יש לו שלושה ילדים לפחות; (2) הכנסתו החודשית הכוללת (המחושבת בהתאם לכללים שנקבעו בקריטריונים) אינה עולה על 60% מגובה התמיכה החודשית (הנקבעת על ידי משרד החינוך בהיתחשב במספר הזכאים, בהקף זכאותם ובגובה התקציב שהוקצה בתקציב המדינה); (3) אין בידי האברך ומשפחתו הקרובה נכסים כגון דירה נוספת, מקרקעין, עסק או כלי רכב (בכפוף לתנאים שפורטו בקריטריונים).

ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש, בהסכמת השופטים א' פרוקצ'יה, א' גרוניס, מ' נאור, ס' ג'ובראן, וא' חיות, וכנגד דעתו החולקת של השופט א' א' לוי, לקבל את העתירה באופן המפורט להלן: הצוו-על-תנאי יהא למוחלט במובן זה שהחל משנת התקציב 2011 לא תעמוד עוד התמיכה באברכי כוללים מכוח סעיף תקציבי מס' 20-38-21 בחוק התקציב השנתי.

...

סוף דבר.

מן הטעמים המפורטים לעיל, מצאנו כי הסעיף התקציבי פוגע באופן בלתי מידתי בזכות לשוויון.

אשר על כן, העתירה מתקבלת.

טענות הצדדים: בשנת 2008 הגישה התובעת תביעת פינוי כנגד הנתבע (תיק אז' 1172/08).

בטופס ביקור מעגל מיום 25.11.04 נרשם כי "בדירה מתגורר זמנית הבן מיכאל צריקר ... נמצא בהליכי גירושין. תלמיד כולל לומד כל היום בכולל אוהל יצחק ברמלה. רוב הזמן בא לעזור לאמו." בטופס ביקור מעגל מיום 21.12.05 נרשם כי הבן בנימין נכח בעת הביקור.

דירה אחרת בבעלות התובע: ב-עת"מ (מח' ת"א) 09-01-10197 מורן בירין נ. מדינת ישראל-מנהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו) קבע כב' השופט שוהם כי פרשנות המונח "בעלות" המופיע בחוק הנה כדלקמן: "לאור האמור לעיל, אני סבור כי יש לתת למונח "בעלות" בסעיף ההגדרות שבחוק, פרשנות המתיישבת עם תכליתו הסוציאלית של החוק, שהיא, לסייע לאלו שידם אינה משגת לרכוש דירה, ולאפשר להם להתגורר בדיור הצבורי, שהוקצה למטרה זו בדיוק.

בדרך כלל עסקה במקרקעין היא עסקה עתירת מסמכים.

...

מכל האמור לעיל עולה שהנתבע לא הוכיח שהעביר לגרושתו את זכויותיו בדירה ברחוב גלעד, והוא יכול ומנסה לסחור בזכויותיו אלו ולבצע בהן פעולות משפטיות, דהיינו, קיזוז הכתובה וחוב דמי המזונות.

מפרוטוקול הדיון של בית הדין הרבני עולה כי הנתבע לא הצליח בניסיון זה. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שבבעלות הנתבע זכויות בדירה בדירה ברחוב גלעד 4 ברמלה , שהוא יכול ומנסה לסחור בהן ולעשות בהן פעולות משפטיות, ולכן אינו דייר ממשיך.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן: אני מורה לנתבע ולכל הבאים מכוחו לפנות את הדירה ברחוב אשכול 40/1 ברמלה, לסלק ידיהם ממנה ולמסרה לתובעת כשהיא ראויה לשימוש.