עתירה נגד הקצאת זכויות בניה עתידיות ע''י הועדה לדיור לאומי

בית משפט לעניינים מינהליים בבאר שבע עת"מ 30113-12-22 מלכה נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ואח' בפני כבוד השופטת גאולה לוין העותר שלומי מלכה ע"י ב"כ עו"ד רבקה שחר המשיבים 1. עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד צביקה מועלם 2. משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי ע"י ב"כ עו"ד ריקי חדד-לנקרי – פמ"ד אזרחי פסק דין

העתירה שלפני מופנית נגד החלטת ועדת האיכלוס העליונה במשרד הבינוי והשיכון, בה נדחתה בקשת העותר להכיר בו כ"דייר ממשיך" בדירת דיור צבורי של אמו המנוחה.

וזו לשון ההחלטה: "החלטה: דחיית הבקשה – סיבת הדחייה: המבקש לא התגורר בדירה הציבורית עם הדיירת החוזית מהתאריך הקובע 8.2009 ועד כניסתה למוסד סיעודי. כמו כן המבקש לא עונה על כללי זכאות לדיור צבורי בפני עצמו. בנתונים אלה לא עונה להוראות חוק דייר ממשיך, מותר לערער לציבורית: לא, נימוקי ההחלטה: הועדה בחנה מכלול הנתונים והנסיבות ולא מצאה מקום לחרוג מהכללים ולהעדיפו על פני זכאי הדיור הצבורי הממתינים לדיור צבורי, הדירה בת 4 חדרים ונחוצה לאיכלוס מישפחות נזקקות בנות 7 נפשות ויותר, בישוב 61 מישפחות הממתינות לדירה זו ואי פינויה מעכב איכלוסן" בעתירה, שהוגשה ביום 14.12.2022, טוען העותר כי בשל מצבו הבריאותי לא עלה בידו להבין את משמעות ההליכים שננקטו נגדו ולפעול למיצוי זכויותיו, ורק כאשר נשלחה אליו הודעת פינוי, הציג את ההודעה בפני משפחתו וזו סייעה לו בפנייה לייצוג משפטי.

לביסוס טענתו צירף העותר תמצית רישום ממרשם האוכלוסין בדבר כתובתו; אסמכתא על כתובתו הרשומה בבנק דיסקונט; אסמכתא על כתובתו על גבי הסכם עם חברת סלולאר; אסמכתא על כתובתו הרשומה במוסד לביטוח לאומי; ואסמכתא על כתובתו הרשומה בקופת חולים.

ב"כ העותר מוסיפה וטוענת כי בכוונת מכוון נציגי "עמידר" היו מתאמים עם הגב' מלכה הגעה בשעה שהיא נימצאת לבד, ללא מי מהילדים, והם החתימו אותה בשנת 2014 על הצהרה שהיא גרה בגפה, הגם שראו את המצב הבריאותי שלה, והכל כדי לשלול זכויות עתידיות מהעותר.

  (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי – יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה שהוקצתה לו לפי הכללים".

...

המסקנה של ועדת האכלוס העליונה, על כך שהעותר לא התגורר בדירה במועדים הרלוונטיים הסמוכים למעבר אמו למוסד סיעודי, אינה חורגת ממתחם הסבירות.

העתירה נדחית איפוא, על הסף ולגופה.

העותר ישלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ (סה"כ 6,000 ₪).

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 18192-12-16 פיטוסי ואח' נ' ועדת ערר לתיכנון ובנייה מחוז תל אביב ואח' לפני כבוד השופט שאול שוחט עותרים 1.משה פיטוסי 2.**** שרה פיטוסי ע"י ב"כ עו"ד איל ד.מאמו משיבים 1.ועדת ערר לתיכנון ובנייה מחוז תל אביב 2.הוועדה לדיור לאומי- מחוז תל אביב ע"י פרקליטות מחוז תל אביב 3.ועדה מקומית לתיכנון ולבניה מרחב הרצליה ע"י ב"כ עו"ד אילנה בראף שניר 4.רשות מקרקעי ישראל ע"י ב"כ עו"ד שרית דנה 5.מרים זינגר 6.יעקב חיים סיטון 7.ישה סיטון 8.איבון סטלה משען סיטון 9.נאטאלי אשכר 10.אורלי טל 11.אביבה סיטו 12.משולם מלי סיטון 13.שלמה רפאל 14.יורשי המנוח אדמונד רפאל שמאע ע"י ב"כ עו"ד יהודה טוניק 15.מאיר דברת 16.עיזבון וידפלד (ויצפלד) יוסף ז"ל – באמצעות יורשתו אלמנתו מרים ויצפלד 17.אברהם פבלוצקי 18.מרים בראון 19.אבשלום שפירא 20.חנה שפירא 21.סצ'י מרים (מריה) ע"י ב"כ עו"ד רונן ריכלין פסק דין

ועדת הערר קבעה בהקשר זה – "לדעתנו הן פסק הדין והן החלטת הוד"ל קובעים באופן ברור כי מי שזכאים לקבל חלקם ב-82 יחידות הדיור הם בעלי הזכויות הכלולים בטבלאות האיזון (קרי – בשטח האיחוד והחלוקה שבתכנית המפורטת הראשונה ש' ש')". ניפתח בפסק דין דברת ביום 23.4.12 נערך דיון בוד"ל בו נידונו התנגדויות שהוגשו נגד התכנית המפורטת הראשונה.

עיון בפסק דין דברת, בפרק ה"עובדות" מלמד, ברורות, כי בית המשפט, לפניו עמדו, כעותרים רק בעלי זכויות שנכללו בשטח האיחוד והחלוקה, היה מודע לכך שנושא העתירה היא הקצאת יחידות הדיור שניתנו לעותרים ושכמותם, בלבד, בשטח האיחוד והחלוקה; "לאחר פירסום התכנית המפורטת הראשונה, כך לטענת העותרים. הם גילו כי נפל פגם בתכנית כאשר זכויות הבניה שלהם הופחתו באופן בלתי סביר. לטענתם מספר יחידות הדיור שהוקצו להם נמוך באופן בלתי סביר ממספר יחידות הדיור שיוקצו בעתיד לבעלי הזכויות האחרות" (הדגשה שלי ש' ש'; ס' 11 לפסק דין דברת, נספח 11 לעתירה); "הוד"ל היתעלמה מהפער בין כמות יחידות הדיור שהוקצו בכל אחת מהתוכניות... (הדגשה שלי ש' ש', ס' 18 למוצג 11 הנ"ל); "לטענת העותרים החלטת הוד"ל היא בלתי שויונית ומקפחת. בעלי זכויות במיתחם הראשון יזכו ל-2.3 יחידות דיור לכל דונם ברוטו לעומת בעלי הזכויות במיתחם השני אשר יזכו ל-8 יחידות דיור לכל דונם ברוטו" (והרי אין מחלוקת, כי פער זה הנו יחס השוואתי של שטח האיחוד והחלוקה בין שתי התכניות, זו המפורטת הראשונה וזו השנייה ש' ש'; ס' 19 למוצג 11 הנ"ל); אם רצו העותרים, כי הקצאת הזכויות תערך באופן שווה בין המתחמים היה עליהם להיתנגד לתכנית המתאר עצמה ולעתור לעריכת "טבלת איזון בין כל בעלי הזכויות בתחום תכנית המתאר כולה" (הדגשה שלי ש' ש', ס' 42 למוצג 11 הנ"ל).

...

מעבר לכך דין עתירה זו להידחות גם משום שלא נטענה טענה זו בהתנגדות שהגישו אלא לראשונה בערר, וזאת מבלי להידרש לטענותיה הנוספות, כבדות המשקל, של ב"כ המשיבים 1 ו-4 בסעיפים 97-87 לתשובתה לעתירה.

סוף דבר העתירה נדחית.

העותרים ישלמו לכל אחת מקבוצות המשיבים 1-4; 14-5; 21-15 הוצאת שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ לכל קבוצה.

בכלל זה צרכי המגורים שאינם רק צורך ערוני ראשון במעלה, אלא צורך לאומי.

לאחר הבהרה זו, סקרה המועצה הארצית את המצב התיכנוני החל על השכונה, עובר ולאחר אישור התכנית, ואת עמדת העותרים (סעיף 80 להחלטתה): "ההיתרים לבניית המבנים בשכונה ניתנו בשנות ה- 40, טרם חוקק חוק התו"ב. על פי תכנית ח/1/3 התקפה [על] השטח משנות ה- 70, מדובר אמנם בשטח המיועד למגורים, אך לא ניתן לבנות מכוחה של תכנית זו בהעדר תכנית מפורטת. המיגבלות הנובעות מכך שהתכנית מצויה בתחום שטחי ההשפעה של שדה התעופה מונעות כיום כל פיתוח למגורים בתחומה. כאמור, טענתם יוצאת נגד חוסר עקביות (לשיטתם) בעמדת הועדה המקומית המבקשת לפנות את שכונתם (בשל מיגבלת הבינוי של שדה התעופה) אך מציעה באותה הנשימה את העתקת השטחים לתיכנון עתידי לאותו המקום, ונגד עמדת הועדה המחוזית, המורה, על פינויים." לאחר הדברים האלה פירטה המועצה הארצית את עמדתה בעיניין, בזו הלשון (סעיפים 81-84): "לאחר שקילת הדברים הגענו למסקנה כי לאור ההגבלות הנובעות מתמ"א 2/4, מבחינה תכנונית, ממילא לא ניתן לקבוע זכויות לבניה בשטחה שכן מדובר בשטחי ההשפעה של שדה התעופה שאין להורות על בנייה למגורים במסגרתם. בנוסף, גם דינו של האיזור והשכונה ממילא לקיפאון תיכנוני. הפיתרון המוצע על ידי הועדה המקומית אינו ישים איפוא, אך גם המצב כיום אינו מאפשר את שיפור איכות חיי התושבים ויצירתה של שכונת מגורים איכותית במקום.

לא מצאתי ממש בטענה זו. הוועדה המחוזית אישרה את התכנית בכפוף לכך שהתכנית המפורטת להקצאת זכויות לבניה עבור בעלי הזכויות בשכונת "גבעת חולון" תהא התכנית הראשונה שתקודם ותאושר לאחר אישור התכנית המופקדת ותכנית המתחמים, וזאת על מנת לייצר לעותרים פיתרון לדיור מהר ככל הניתן.

...

סוף דבר החלטות מוסדות התכנון לאשר את תכנית ח/500 הן החלטות סבירות, מנומקות כדבעי ולא דבק בהן כל פגם.

אשר על כן, העתירה נדחית.

כפועל יוצא נדחית גם עת"מ 45328-07-13.

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 55496-10-17 הלפרין ואח' נ' המחוזית לתיכנון ובניה מח' ואח' בפני: כבוד השופט דני צרפתי העותרים .1 עיזבון המנוח הרמן הלפרין .2 עז' המנוחה אידה הלפרין ע"י מנהל העזבונות- אילן בורנשטיין המשיבים .1 יו"ר הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה - מחוז צפון .2 הוועדה המחוזית לתיכנון ובנייה - מחוז צפון ע"י עו"ד חנין סמעאן מויס- פרליטות מחוז צפון- אזרחי 3. מרחביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ע"י עו"ד איקו פרי פסק דין

ממשיכה וטוענת האגודה, כי התכנית, כפי שקבעה בענין גם הועדה, אינה מנצלת את כל זכויות הבניה המוקצות ליישוב, שכן גם לאחר אישור התכנית וזכויות הבנייה על פיה, קיימת יתרה של כ- 116 יח"ד למימוש בעתיד.

לטענתה, מקום בו ראה המחוקק להורות על פירסום חוות דעת משפטיות או אחרות, הוא ציין זאת במפורש, כפי שנלמד מס"ק ג- ה בסעיף 96א לחוק הנ"ל. הועדה מדגישה כי בנגוד לטענות העותרים, התכנית שבדיון אינה מתיימרת להביא למימוש את מלוא פוטנציאל הבינוי ביישוב, העומד כאמור על 450 יחידות דיור (בהתאם להוראות התמ"א, על עדכוניה).

עיקר ההשגות של העותרים כנגד החלטת הועדה אשר דחתה את היתנגדותם לתכנית, מכוונות ונוגעות לליבת שיקול הדעת התיכנוני, מקצועי של הועדה, בכלל אלו – השגות כנגד דרך בחינת מטרות התכנית; הבירור אילו מקרקעין נכון שיכללו בתחומה; האם יש בתכנית פגיעה בחלקות אחרות בתחום היישוב הכפרי; האם קיימת הצדקה תכנונית להעתר לבקשת יוזמי התכנית להקצות תוספת יחידות מגורים בגבולות מיכסת היחידות, לרבות אל מול אינטרסים אחרים של בעלי זכויות אחרות שאינם בתחום התכנית; הקביעות המקצועיות – אילו יחידות באות במניין מיכסת יחידות המגורים, ועוד שכאלה בירורים והכרעות מקצועיות, תכנוניות טהורות.

סעיף 8.1.1 לתמ"א שעניינו בתכניות הרחבה, קובע הוראות בדבר השטח אותו יש לכלול בתכנית, וזו לשונו: "תכנית להרחבה הכוללת תוספת שטח לבינוי תחול לפחות על כל השטח המיועד לבינוי ביישוב". הוראות התמ"א מגדירות "שטח המיועד לבינוי" כדלקמן: "שטח שניתן להקים בו מבנים לפי תכנית מקומית, למעט אם השטח מיועד בתכנית מקומית לתכליות המפורטות בהגדרת שטח פתוח אף אם ניתן להקים בו מבנים, וכן שטח המיועד בתכנית מקומית לשצ"פ, שפ"פ, שטחי נופש ופנאי, המהוים חלק מיישוב" הגדרה זו מפנה לתכליות בהגדרת שטח פתוח (ולא לתכניות האמורות בהגדרת שטח פתוח) וזו הגדרת שטח פתוח: "שטח פתוח- שטח המיועד בתכנית מתאר מחוזית לתכליות הבאות: שמורת טבע, שמורת נוף, גן לאומי, יער, שטח נוף כפרי פתוח, שטח חקלאי, נחל וסביבותיו, חוף רחצה, נופש מטרופוליני, מאגר, פארק מטרופוליני/איזורי או תכלית דומה אחרת וכן דרכים, מסילות, קוי תשתית, כרייה וחציבה". שטח חקלאי נימנה על התכליות המנויות בהגדרת המונח שטח פתוח.

...

במילים אחרות, נמצאנו למדים כי טענת העותרים אינה מצביעה על פגיעה בשוויון בין שווים, כי אם יוצרת השוואה בין מי שאינם שווים במאפייני זכויותיהם.

סוף דבר על פי מכלול המקובץ, אני מורה על דחיית העתירה על כלל חלקיה.

לאור התוצאה ודרך ההתנהלות אני מחייב את העותרים לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד המשיבים בסך כולל של 60,000 ₪, באופן שסך של 30,000 ₪ ישולמו למשיבים מס' 1 ו – 2 וסך של 30,000 ₪ נוספים ישולמו למשיבה מס' 3.

זהו פסק דין בעתירה נגד החלטת הועדה הציבורית של משרד הבינוי והשיכון מיום 16.4.19, לדחות את בקשת העותרת לזכאות לדיור צבורי, ונגד החלטת וועדת החריגים מיום 1.10.20, ששבה ודחתה את הבקשה.

ביום 16.4.19, ניתנה החלטה מושא העתירה, אשר דחתה את בקשתה החמישית של העותרת להכיר בה כזכאית לדיור צבורי, כאשר הנימוק העקרי היה שוב: "דחיית הבקשה מהסיבה אינה מתקיימת מהשלמת הכנסה של המוסד לביטוח לאומי במשך 12 חודשים ברצף בנוסף להכנסות אחרות". הועדה הוסיפה, כי "...על אף הנסיבות המיוחדות של הבקשה – לא ניתן לקבלה, וזאת נוכח היות הדיור הצבורי משאב מוגבל, בשים לב למקרים אחרים המובאים בפניה במסגרת בקשות לדיור צבורי בחריגה מהכללים". היות שההחלטה האמורה, לא נשלחה אל העותרת בדואר, הגישה העותרת ביום 4.9.19, בקשה לעיון מחדש בבקשה האמורה, באמצעות הלישכה לסיוע משפטי במשרד המשפטים.

המבקשת הגישה בקשה כאמור, וביום 1.10.20, דחתה ועדת החריגים את הבקשה החדשה, בקבעה, בין היתר: "...הוועדה בחנה את מכלול הנסיבות הנוגעות לבקשה... במסגרת זאת נתנה הועדה דעתה, בין היתר, למסמכים שצורפו... ולטענות שעלו בבקשה, ועברו בדיקה מקיפה ויסודית מול המוסד לביטוח לאומי... מהבירור עלה כי מעבר של המבקשת ממזונות בטל"א להבטחת הכנסה לא היה פוגע כלכלית במבקשת...", ובהסבירה, כיצד ומדוע, מעבר למסלול של השלמת הכנסה לא יפגע בהכנסותיה של העותרת, אף אם תוותר על גביית חוב המזונות מאבי ילדיה בהווה, תוך שמירת זכותה לגבות את ההפרשים בעתיד.

הועדה הוסיפה, כי "המבקשת לא היתה נפגעת כלכלית במעבר בין הקיצבאות ככל שהיתה עוברת למסלול הבטחת הכנסה המהוה את דרך המלך, נוכח היות הדיור הצבורי משאב מוגבל ובפרט בישוב המבוקש, ונוכח קצב התפנות הדירות בדיור הצבורי, והכל בשים לב למקרים אחרים המובאים בפניה במסגרת בקשות לדיור צבורי וחריגה מהכללים". חרף דחיית הבקשה, הורתה ועדת החריגים, כי ככל שתעבור העותרת למסלול של הבטחת הכנסה במוסד לביטוח לאומי, תהא רשאית להגיש בקשה חדשה לבחינת זכאותה, לאחר קבלת גמלה במשך 6 חודשים, במקום 12 חודשים כנדרש על פי הפיילוט והנוהל, וזאת "כחריג ולפנים משורת הדין, ולאור הבדיקה מול המוסד לביטוח לאומי שהעלתה כי המבקשת אכן ניסתה לעבור בין הקצאות בחודשים מאי-יוני 2018, אך לאור אי הבנה – לא צלח הדבר". הצדדים השלימו טיעוניהם בכתב, לאחר מתן ההחלטה האמורה.

...

על הרשות, באמצעות הוועדות הפועלות על פי דין, להקצות את מלאי הדירות המוגבל, למשפחות הזקוקות להן ביותר, ולשם כך, אין מנוס מלהפעיל קריטריונים, אשר על פיהם תבוצע ההקצאה.

סבורני כי הדין עם המדינה.

העתירה נדחית אפוא.