בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים
עת"מ 34990-10-19 שוורץ ואח' נ' עירית רמת השרון
לפני
כבוד השופטת אביגיל כהן
העותרים:
1.אילן שוורץ
2.אייל תור
3.יעקב כהן
4.יוסי לאור
5.גדעון אליעזר מרץ
ע"י ב"כ עו"ד תום סטרוגו
המשיבה:
עירית רמת השרון
ע"י ב"כ עו"ד אלי אליאס ועו"ד נועה בן - אריה
פסק דין
חורשת עמל בשטח של כ- 11 דונם מצויה במרכזה של שכונת מגורים המכונה "רובע הדר" במרכז העיר רמת השרון, במיתחם שבין הרחובות: העמל, העבודה והעומר.
השיקולים אשר לא נשקלו או לא ניתן להם משקל ראוי: עפ"י הפרוגרמה העירונית המיגרש עליו יקום ביה"ס אמור להתאים לבי"ס של 24 כיתות ומרכז קהילתי, ואילו חורשת עמל אינה מתאימה להקמה של בי"ס בן 24 כיתות ומרכז קהילתי (אף לא בן 18 כיתות), משרד החינוך ישתתף בהוצאות ההקמה וההתאמה של בתי הספר בחלופת קלמן ונווה מגן, ישנן הוצאות שלא נילקחו בחשבון כמו: הריסה של גן הילדים הקיים בחורשת העמל ובנייה של גן ילדים חדש במקום אחר, יש צורך להקצות "שטח חום" נוסף לצורך הקמה של גן ילדים
חדש במקום חלופי, בחלופת חורשת העמל יש ביזבוז של שטחים צבוריים פנויים ואי ניצול של מבני ציבור קיימים, החוסר היחסי בשטחים פתוחים ירוקים ברובע הדר ביחס לרובעים אחרים בעיר והשפעת הרס החורשה על מצב זה, עומסי תחבורה שיגרמו ברחוב, משך הזמן למימוש חלופת עמל יהא ארוך מאשר 3 שנים.
בית משפט העליון קבע שם:
"אכן, חוסר סבירות היא עילה משפטית לבקורת החלטות של רשויות מינהליות, אולם העילה כפופה לסייגים. אחד הסייגים הוא שבית-המשפט אינו מוכן להתערב בהחלטה מינהלית בעילה של חוסר סבירות, אלא רק כאשר ההחלטה היא כל כך בלתי סבירה עד שרשות סבירה לא הייתה יכולה לקבל אותה. פרושו של דבר שבית-המשפט אינו אמור לשקול במאזניים את העמדה של העותרת כנגד העמדה של המשיבים כדי להחליט איזו עמדה סבירה יותר. אין זה תפקידו של בית-המשפט, אלא תפקידם של המשיבים, שהרי החוק הקנה להם את סמכות ההחלטה, להם ולא לבית-המשפט; במסגרת זאת הוקנה להם שיקול-דעת, ושיקול-הדעת חל גם על השאלה מהי העמדה הסבירה יותר בנסיבות
...
לסיכום עניין זה:
דו"ח פז כלכלה היה כמובן לנגד עיני חברי מועצת העיר כאשר הצביעו בישיבת המועצה מיום 4/8/19 אך השיח, פורמלית ומהותית לא היה בשאלה: האם יש לקבל את דו"ח פז כלכלה או לדחותו, אלא דיון ענייני בחלופות חורשת עמל וקלמן – נווה מגן; כאשר החוזקות והחולשות של כל חלופה היו ידועים לחברי המועצה.
אני סבורה כי בנסיבות, החלטת הרשות התקבלה על סמך תשתית עובדתית מנהלית מספקת.
יש לכבד את ההכרעה שהושגה כדין ואין מקום להחליף את שיקול דעת חברי מועצת העיר בשיקול דעתו של בימ"ש.
לסיכום:
לאור האמור לעיל נדחית העתירה.
