עתירה נגד העיריה שינוי תב"ע

בעקבות טענות שונות של העותר כלפי היתנהלות עריית ערד (להלן - "הערייה") בנושאים שונים הנוגעים למבנה, ולאחר שמגעיו עם הערייה ועם גורמים נוספים לפיתרון בעיות אלה לא צלחו, הגיש העותר את העתירה שבפני, המכוונת נגד הערייה; ניסן בן חמו, ראש העיר ויו"ר הוועדה לתיכנון ובניה; ודוד אוחנונה, סגן ראש הערייה ויו"ר ועדת בטיחות בדרכים ותנועה (להלן – "המשיבים").

העותר מציין כי נעשה נסיון לשנות את סיווג התב"ע של המיתחם המסחרי לסיווג צבורי, אולם הנסיון כשל בשל העלויות בו הוא כרוך; המדובר במיתחם המשמש את כלל הציבור המגיע למקום ולא יעלה על הדעת, כי המשיבים לא יתנו בו שירותים.

...

המשיבים טוענים, כי דין העתירה להידחות על הסף.

דין העתירה להידחות.

סוף דבר, העתירה נדחית.

מנגד טענה הערייה כי העותרת בצעה סלילה עצמית של דרך הגישה לנכס, באמצעות קבלן מטעמה ללא תכנית תב"ע בתוקף, בנגוד לייעוד המקרקעין, ללא היתר הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ובנגוד לדין.

לא יכולה להתקיים מחלוקת כי העותרת מנועה היום מלדרוש השבת כספים כלשהיא מהעירייה, אשר לא שולמו לעירייה מעולם, ככל שהיו לעותרת טענות ו/או דרישות ו/או תביעות בקשר עם הוצאות הסלילה העצמית כנגד הערייה, היה עליה לפעול למיצוי זכויותיה והוכחת טענותיה בפורום ובמועד המתאימים, בהתאם למגבלת ההתיישנות.

בעיניין טענת הערייה כי המדובר בטענה משפטית (ולא בתוספת עובדות), יש להדגיש כי נקבע בפסיקה כי הכלל בעיניין איסור הרחבת חזית אינו מתייחס רק לטענות עובדתיות: "הכלל של שינוי חזית מופנה בעיקר כלפי טענות עובדתיות, אך גם כלפי טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון" (ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח(3) 105, 117(2004; רע"א 1261-13 רחל טולדנו נ' החבובות חנות הצעצועים שלי בע"מ (פורסם בנבו, 24.4.13)).

...

סוף דבר: נקבע כי העותרת שילמה את היטל הסלילה לעיריית רחובות בשנת 1976 בגין סלילתו והרחבתו של רחוב גד פיינשטיין על דרך סלילת רחוב גד פיינשטיין- על דעת העירייה, בעידודה ובאישור מוסדותיה התכנוניים והמשפטיים.

תוצאת כל האמור לעיל היא שהעתירה מתקבלת.

אי לכך, אני מורה כי דרישת התשלום של העירייה בגין היטלי סלילה והיטל שצ"פ תבוטל.

עוד עתרה התובעת בכתב תביעתה: לחייב את החכ"ל, ביחד ולחוד עם הערייה, בפצוי בגין איחורים בהשלמת עבודות הפיתוח; לחייב את הועדה, ביחד ולחוד עם הערייה, בפצוי בנוגע להחזר הוצאות בגין בניית קיר התמך ברחוב מוריה, וכן בגין עלויות הגבהת פני הקרקע של הפרויקט והשינויים התכנוניים של תוכנית האצבעות; לצוו עשה, שיורה לעירייה ולועדה או למי מהן להנפיק היתרי בנייה ל-3 יחידות, שלטענתה, הערייה והועדה מעכבות את הנפקתם שלא כדין (להלן: שלושת היחידות המעוכבות).

יצוין כי בסיכומיה ציינה התובעת כי הנזקים הללו נגרמו בשל ההגבהה שנדרשה, אך בכתב התביעה המתוקן היא עתרה לפצוי הן בגין ההגבהה והן בגין שינוי תוכנית התב"ע (ראו בפרק ה.4 לכתב התביעה המתוקן).

צו הצהרתי וצו עשה בעיניין תביעות דיירים התובעת עותרת לצוו הצהרתי נגד הערייה והחכ"ל ולפיו הן חבות ביחד ולחוד כלפיה, ועליהן לפצות אותה בגין כל נזק או הוצאה שייגרמו לה בשל תביעות שהוגשו או שיוגשו על ידי הדיירים מאז הגשת כתב התביעה המתוקן ואילך, בשל האיחור במסירת בתיהם; וזאת בשל התקופה שלאחר חודש דצמבר 2014, או לפחות לאחר חודש מאי 2015.

...

לפיכך אני דוחה את התביעה גם ברכיב זה. סכומים נוספים אשר לרכיב תביעה נוסף, בגין החזר יחסי שאליו זכאית התובעת מאחר שבסופו של דבר לאחר חתימת הסכם הפיתוח משרד השיכון אישר תקציב סבסוד צנוע יותר (5,520,000 ₪ במקום 6,200,000 ₪) – כאשר רכיב זה מסתכם בסך של 85,007 ₪, הרי שסוכם בפגישה מיום 5.1.16 כי סכום זה יקוזז מהסכום שהתובעת תשלם לעירייה בגין שלושת יחידות הדיור המעוכבות (ראו: סיכום הפגישה מיום 5.1.16, נספח 28 לתצהיר מר עזר, פיסקה 6 למכתב.

לא למותר לציין כי גם מר ברזלי לא ידע לומר בעדותו כי חברת נבו שילמה בסופו של דבר בפועל דמי פיתוח נמוכים יותר מהתובעת (ראו חקירתו מיום 4.4.21: 199, ש. 22-20).

התוצאה התביעה נדחית ברובה הגדול, פרט לרכיב של העבודות הנוספות, שעל העירייה לשלם לתובעת בסך של 205,000 ₪ (כולל מע"מ) בהתאם לפסקה 77 לעיל ולרכיב של תשתיות המים שעל העירייה לשלם לתובעת בסך של 54,418 ₪ (בתוספת מע"מ), כאמור בפסקה 122.

ביום 27/07/2020 שוב פנה העותר במכתב למשיבה להנפקת היתר זמני לעסק למשך שנה לשם הגשת הבקשה לשינוי תב"ע למחלקת תיכנון עיר.

כידוע, תקנה 3 לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: "התקנות"), מסדירה את המועד להגשת עתירה מנהלית כנגד החלטות הרשויות וקובעת, כי עתירה תוגש "בלא שהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבלה הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם". לפי הפסיקה, לצורך בחינת טענת השהוי, נידרש בית המשפט לבחון קיומם של היסוד הסובייקטיבי, הבוחן את היתנהגות העותר ובכלל זה את השאלה אם ניתן ללמוד ממנה, כי הוא ויתר על פנייה לערכאות; היסוד האובייקטיבי, הבוחן את השינוי שחל במצב בשטח וכן את חומרת הפגיעה בשלטון החוק או באנטרס צבורי חשוב (עע"מ 2611/08 בנימים נ' עריית תל-אביב (05/05/10).

...

סבורני כי אין מקום במסגרת עתירה מנהלית הבוחנת תקינות החלטת רשות מנהלית, להידרש לטיעונים בעניין קביעת זהות הבעלים במקרקעין, בפרט כאשר על פי הרישום בפנקס הזכויות העותר אינו הבעלים הרשום של החלקה מושא העתירה.

סוף דבר: סיכומו של דבר, ולאור כל המפורט, דין העתירה להידחות.

הנני מחייבת את העותר בהוצאות המשיבה בסך כולל של 15,000 ₪.

בתביעתה שכנגד עתרה רמ"י למספר סעדים, וביניהם סעד הצהרתי הקובע כי המשיבה הפרה את החוזה החכירה עליו חתמה מול הרשות ביום 28.4.2014 (נספח 7 לתביעה העיקרית).

נטען כי במסגרת הליכי גילוי מסמכים שנתקיימו במהלך החודשים 3-5/2023 נימסר לב"כ המבקשות מיסמך מיום 1.2.15 שכותרתו: "כתב התחייבות בלתי חוזרת לשיפוי" במסגרתו התחייבה התובעת שלא יהיו לה טענות כנגד הערייה והועדה ביחס לשינוי התב"ע. נטען כי מיסמך זה חוסם את התובעת מפני העלאת כל טענה הנובעת במישרין ו/או בעקיפין מהחלטה בדבר שינוי תב"ע. בתוך כך הפנו המבקשות לטענות המשיבה בתביעתה העיקרית בדבר שינוי הפרויקט אשר הוביל להארכת לוחות הזמנים ולשינוי תכולת עבודות הפיתוח (ולנזקים כתוצאה מכך).

...

מועד הגשת הבקשה נקבע במסגרת החלטתי בפרוטוקול הדיון מיום 22.5.23 בו נכחו ב"כ המשיבה (עו"ד וקנין ועו"ד ארביב).

לסיכום: הבקשה מתקבלת.

המשיבים ישלמו למבקשים הוצאות הבקשה בסך כולל של 4000 ₪.