בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים
עת"א 4769-08-20 צדיק(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'
תיק חצוני:
בפני
כבוד השופטת מרב גרינברג
עותר
יוסי צדיק (אסיר)
משיבים
1. שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים
2. מדינת ישראל
פסק דין
בעתירתו מלין העותר כנגד המשיב, על כך שרמקול -שנימצא בחזקתו משנת 2014 ושימש אותו בעת ששהה בבתי סוהר שונים -נילקח ממנו בעת העברתו לכלא "רימונים" ולא הושב לו.
ב"כ המשיב מבקשת לדחות את העתירה.
בהקשר זה הדגיש בית המשפט העליון, כי מיתחם שיקול הדעת של הגורם המוסמך רחב, ורק לעיתים רחוקות, כאשר נפל בו פגם של אי סבירות קיצונית או פגם מינהלי, ייטה בית המשפט להתערב בו. "נקודת המוצא היא כי שיקול הדעת מחייב מיומנות מקצועית מיוחדת בהכרת הצרכים והנסיבות השוררים בין כתלי הכלא, ומודעות לאמצעים המידתיים המתחייבים כדי לשמר את הסדר והביטחון בין כתליו, בצד מתן תשומת לב ראויה להגנה על איכות החיים הבסיסית של האסירים כפרטים" (רע"פ 4035/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פ' 6, מיום 10.12.07).
אין מדובר בטענה חדשה, בעתירות רבות אחרות, דנו בתי המשפט במקרים שבהם נטען ע"י אסירים, שיש לאפשר להם להמשיך ולהחזיק בחפצים אסורים שהוחזקו על ידם זמן ממושך וברציפות, בידיעת המשיב או בהסכמתו בשתיקה.
...
המסקנה המתבקשת, איפוא, היא כי על דרך הכלל דחו בתי המשפט עתירות דומות שעניינן המשך החזקת חפצים אסורים, למעט מקרים יוצאים מן הכלל שבהם הוצגו נסיבות חריגות.
מדובר בהחלטה נכונה, אחראית ומוצדקת, התואמת את הכללים והנוהלים, ולפיכך אני דוחה את העתירה.
לאחר שעיינתי ביומן הכספים, דוחה הבקשה לפטור מאגרה.