עתירה נגד הסדר ביטחוני בכביש 443 ביהודה ושומרון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3607/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ע' פוגלמן העותרים: שורת הדין - Israel Law Center ואח' נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה ושומרון 3. מפקד חטיבת בנימין עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד נ' דרשן-לייטנר, עו"ד ר' כוכבי בשם המשיבים: עו"ד ד' זילבר ][]פסק-דין

עניינה של עתירה זו בדרישת העותרים להמנע מהפעלת ההסדר הבטחוני החדש שנקבע על ידי המשיבים, המאפשר תנועה מוגבלת של תושבים פלסטינאיים לאורך כביש 443 (להלן: כביש 443 או הכביש), בתחומי איזור יהודה והשומרון.

טענות המשיבים המשיבים טוענים מצידם כי העתירה מהוה למעשה "ערעור" על פסק הדין הראשון, והיא יוצאת נגד קביעות חלוטות שנקבעו בו. לגופו של עניין, טוענים הם כי ההסדר עוצב על-ידי גורמי בטחון בכירים על יסוד העקרונות שפורטו בפסק הדין הראשון; הוא גובש תוך ראיה נכוחה של האיומים הנשקפים לנוסעים בכביש ותוך מתן דגש לצורך לצמצם במידת האפשר את הסיכון, בדרך של היערכות מתאימה, תשתיתית ומבצעית.

...

לא מצאנו ממש גם בטענת העותרים בדבר הפליה ביניהם לבין התושבים הפלסטינים, שעליהם חלות המגבלות האמורות, שאינן חלות על תנועת אזרחים ישראליים.

סוף דבר נוכח כל האמור, מצאנו כי אין ממש בטענות העותרים כי הסדר התנועה שגובש על-ידי המפקד הצבאי בכביש 443 חורג ממתחם הסבירות במידה המצדיקה התערבותנו.

העתירה נדחית, איפוא.

]הנשיאה ד' ביניש: ] העתירה שלפנינו מופנית כנגד צו תפיסת מקרקעין מס' 27/04/ת', אשר הוצא על-ידי המפקד הצבאי בחודש מרץ 2004 לצורך הקמת גדר הבטחון על אדמות הכפר צפא, מזרחית לקו הירוק, מדרום-מזרח ליישוב כפר האורנים שבגוש מודיעין, באיזור יהודה ושומרון (להלן: האיזור).

מקטע הגדר הרלוואנטי לענייננו, אשר בנייתו הושלמה כבר בשנת 2006, חוצץ בין הכפר הפלסטינאי צפא, בו מתגוררים כ-4,800 תושבים, לבין הישובים הישראליים כפר האורנים וכפר רות, המצויים מצפון-מערב לו. אורכו של תואי הגדר נשוא העתירה הנו כ-3.2 קילומטרים, אותם ניתן לחלק לשני מקטעים – המקטע הדרומי שבין כביש 443 וכביש 455, בסמוך לכפר רות, והמקטע הצפוני שבין כביש 455 וגבול הישובים הצפוניים – בלעין מצדה המזרחי של הגדר, ומודיעין עילית מצדה המערבי.

טענותיהם של העותרים (באמצעות ראשי מועצות הכפרים ופרקליטיהם) בעיניין התווי הראוי באיזור מגוריהם נשמעו ונידונו בפירוט במסגרת היתייחסות המשיבים לבג"ץ 11363/04, וניתן להן מענה עינייני, שאף הביא להסדרים דיוניים שונים.

...

עם זאת, נוכח כל האמור ובהתחשב במידת הפגיעה בעותרים כפי שתוארה לעיל, דעתנו היא כי יש מקום להרחיב את שעות ומועדי פתיחת השער החקלאי הקיים במקום ואף לשקול פתיחתו של שער נוסף, הכל בתיאום בין העותר 1 לבין המדינה ובהתאם לצרכיהם של העותרים.

אנו סבורים כי יהיה בכך כדי לצמצם את הפגיעה בעותרים במידה ניכרת, ומכל מקום – כי אין בנמצא דרך ריאלית אחרת להגביל את היקף הפגיעה בעותרים תוך הימנעות מגרימת נזק נוסף להם ולתושבים פלסטיניים אחרים.

בכפיפות לכל האמור לעיל, העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9961/03 בג"ץ 639/04 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותר בבג"ץ 9961/03: העותרת בבג"ץ 639/04: המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר האגודה לזכויות האזרח בישראל נ ג ד המשיבים בבג"ץ 9961/03: 1. ממשלת ישראל 2. ראש ממשלת ישראל 3. שר הבטחון 4. מינהלת מרחב התפר במשרד הבטחון 5. המפקד הצבאי באיזור הגדה המערבית 6. תנועת גדר לחיים - להקמת גדר הפרדה המשיבים בבג"ץ 639/04: 7. שורת הדין - Israel Law Center 1. מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה והשומרון 2. ראש המינהל האזרחי באיזור יהודה והשומרון עתירות למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ל' בשבט התשס"ז (18.02.2007) בשם העותר בבג"ץ 9961/03: בשם העותרת בבג"ץ 639/04: בשם המשיבים 5-1 בבג"ץ 9961/03 והמשיבים בבג"ץ 639/04: בשם המשיבה 6 בבג"ץ 9961/03: בשם המשיבה 7 בבג"ץ 9961/03: עו"ד מיכאל ספרד עו"ד אבנר פינצ'וק; עו"ד דן יקיר; עו"ד עאזם בשארה עו"ד ענר הלמן עו"ד אילן ציאון; עו"ד עדי ברוך עו"ד רועי כוכבי ][]פסק-דין

]הנשיאה ד' ביניש: כללי בניסיון להיתמודד עם פיגועי הטרור הקשים שהיכו בישראל לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, החליטה ממשלת ישראל בשנת 2002 להקים גדר שתיצור חיץ בין שטחי יהודה והשומרון (להלן: איו"ש או האיזור) לשטח ישראל, תקשה על פעילי הטרור לפגוע בתושבי ישראל ותסייע במאבקים של כוחות הבטחון בטרור (להלן: הגדר או גדר הבטחון).

בהקשר זה נזכיר, כי מארג הזכויות עליו מחויב המפקד הצבאי להגן הנו רחב, והוא כולל "את מיגוון זכויות האדם" (עניין מרעאבה, בעמ' 503), כפי שציינה אף חברתי השופטת א' פרוקצ'יה בעיניין אחר: "במסגרת אחריותו לרווחת תושבי האיזור על המפקד הצבאי לשקוד גם על מתן הגנה ראויה לזכויות אדם חוקתיות של תושבי המקום במיגבלות שהתנאים והנסיבות העובדתיות בשטח מקיימים... בכלל הזכויות החוקתיות המוגנות מצויות הזכויות לחופש תנועה, חופש דת ופולחן וזכות הקניין. על מפקד האיזור לעשות שימוש בסמכויותיו לשמירת הבטחון והסדר הצבורי באיזור תוך הגנה על זכויות האדם". (בג"ץ 10356/02 הס נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נח(3) 443 (2004), בעמ' 461).

זוהי גם עמדתנו ביחס להסדרים שאומצו במסגרת משטר ההיתרים, וכפי שנרחיב להלן מצאנו כי כמכלול, ובכפוף למספר הערות פרטניות שיוצגו בהמשך, לא עלה בידי העותרים להצביע על הסדרים אחרים המגשימים אותה תכלית ביטחונית תוך פגיעה פחותה בזכויות התושבים הפלסטינאים.

ההשוואה אותה ערכו העותרים בין השמוש בכבישים נפרדים מטעמי בטחון לבין מדיניות האפרטהייד אשר ננקטה בעבר בדרום אפריקה ולפעולות אשר נלוו לה - אינה ראויה.

אף טענות העותרים לעניין ענישה קולקטיבית אסורה אינן חדשות עימנו, והן מהוות חזרה על טענות שהועלו במסגרת העתירות השונות שהוגשו נגד גדר הבטחון (וראו, למשל, עניין בית סוריק, עמ' 821).

...

כפי שפורט בהרחבה לעיל, ככל שמכירים אנו בצורך הביטחוני שעמד בבסיס הקמת גדר הביטחון, אין מנוס ממניעת כניסה בלתי מבוקרת של פלסטינים לתוך מרחב התפר.

בנסיבות העניין, ובהינתן התשתית העובדתית שהונחה בפנינו, באנו לכלל מסקנה כי בכפוף למספר שינויים שפורטו בהרחבה לעיל, ההחלטה על סגירת מרחב התפר והחלת משטר ההיתרים במרחב עומדת במבחני החוקיות, ומכאן כי לא קמה עילה מצידנו להתערב בה. בקביעתנו זו נשענו כאמור לא רק על ההסדרים גופם, אלא גם על הצהרות המדינה בדבר מהלכים שננקטים על-ידה כל העת, ואשר נועדו להביא לשיפור מערך הטיפול בבקשות השונות כמו גם להקלת הנגישות למרחב התפר, תוך צמצום הפגיעה הנגרמת באורח חיי התושבים הפלסטינים.

אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, באנו לכלל מסקנה כי בכפוף להערותינו בסעיף 36 ובסעיף 39 בכל הנוגע לשינויים הנדרשים בהקלת מעבר התושבים הקבועים לשטחי המרחב; אימוץ גישה מרחיבה בעניין העילות בעטיין ניתן לבקש הכרה של תושב קבוע ובעניין הנפקת היתרי "בעל עניין מזדמן" שאינם נופלים בגדר הקבוצות שנקבעו בהוראות, וכן ביחס לקביעת סד זמנים ברור לטיפול בבקשות השונות המוגשות למינהל האזרחי; דין העתירות להידחות, בלא צו להוצאות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1676/09 לפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר העותרים: 1. מנכ"ל משרד הבטחון 2. משרד הבטחון 3. מנהלת קו התפר 4. המפקד הצבאי באיזור יהודה ושומרון נ ג ד המשיבים: מועצת הכפר קלנדיה + 14 משיבים נוספים עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ח בסיון התשע"א (20.06.2011) בשם העותרים: עו"ד אורי קידר בשם המשיבים: עו"ד ג'יאת' נאסר ][]פסק-דין

השתלשלות העניינים בבית משפט זה ביום 22.2.2009 הגישה המדינה את עתירתה כנגד החלטת הועדה הנזכרת לעיל, ובה ביקשה כי בית המשפט יוציא תחת ידיו צו על תנאי, המורה "מדוע לא תבוטל החלטת ועדת העירעור לפי חוק להסדר תפיסת מקרקעים בשעת חרום, התש"י-1949 מיום 11.9.2008 בתיק ו"ע 614/06 בכל הנוגע להוראתה בפיסקה 65 להחלטה ולפיה "כביש הגישה הקיים היום בין קלנדיה לבין מעבר עטרות ייסגר בשרוול, כך שהעוברים בו יוכלו לנסוע ישירות למעבר עטרות מבלי אפשרות לצאת ממנו, ומבלי שיוכלו להכנס לישראל ללא בדיקה במעבר עטרות". כמו-כן, התבקש בעתירה צו על תנאי שיורה "מדוע לא ייקבע כי צו התפיסה מס' צת-65-06 שהוצא מכוח חוק להסדר תפיסת מקרקעים בשעת חרום, התש"י-1949 ביום 26.3.2006, לצורך הקמת גדר הבטחון בתחום ירושלים, באיזור הכפר קלנדיה, הוצא כדין". ביום 10.6.2009 קיימנו דיון ראשון בעתירה, במסגרתו נדונה שאלת התכנותו ההנדסית של פיתרון השרוול ועלותו התקציבית.

...

אשר על כן, ובהתחשב בכל האמור לעיל, אנו מורים כי הצו על תנאי שהוצא יהפוך למוחלט, במובן זה שהחלטת ועדת הערעור המחייבת את המדינה בביצוע פתרון השרוול, כאמור בפסקה 65 להחלטתה, מבוטלת.

עם זאת, אנו מורים כי תוואי הגדר נשוא צו התפיסה יכלול בתוכו שער לשימוש תושבי הכפר, שיכלול במסגרתו – כהצעת המדינה – את הרכיבים הבאים: א. השער החקלאי שתוכנן במקור לשימוש תלמידים וחקלאיים בלבד יוסב לשימוש כל תושבי הכפר, כך שתתאפשר גישה נוחה וקלה בין שני חלקי הכפר; ב. בצידו ה"ישראלי" של השער תוכשר חניה, בה יוכלו תושבי קלנדיה להחנות את רכביהם ולעשות בהם שימוש בתוככי ירושלים, אחרי חציית השער ברגל; ג. השער יותאם לתנועת כלי רכב, ובאמצעותו יוכלו תושבי הכפר קלנדיה לעשות דרכם חזרה מירושלים אל הכפר, ובכיוון נסיעה זה בלבד.

לאור התוצאה אליה הגענו, הבקשה נדחית.

באיזור יהודה ושומרון היתנהלה לחימה קשה, שבמסגרתה בוצעו אלפי פיגועים שכוונו נגד תושבי ואזרחי ישראל – באיזור ובתחומי ישראל.

רק לאחר הגשת העתירה – ביום 28.8.07 – הוציא מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה ושומרון (דאז), האלוף גדי שמני, מכוח סמכותו לפי הצוו בדבר הוראות בטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), התש"ל-1970 (להלן: הצוו בדבר הוראות בטחון), את ההוראות בדבר תנועה ותעבורה (כביש 443) (יהודה והשומרון), התשס"ז – 2007 (להלן: הוראות התנועה).

לכך השיב בית המשפט (השופט א' גרוניס) בזו הלשון: "ראשית יש לזכור, כי המצב הבטחוני – מדיני בשנים האחרונות מחייב נקיטת אמצעים שונים להסדרת החיים בשטחי יהודה ושומרון. הסדרים אלו, מכבידים על שגרת חייהם של כלל תושבי האיזור. כך, בשנים האחרונות נוהגים המשיבים להטיל מיגבלות שונות על תנועת תושבי האיזור משקולי בטחון...לטעמי, ההכבדה הנגרמת לעותרים כתוצאה ממגבלות התנועה החלות עליהם מהוה פגיעה עקיפה ומוגבלת בזכויותיהם. כך למשל, לרשות העותרים עומדות חלופות נסיעה שונות המאפשרות להם הגעה אל העיר ירושלים. גם אם יש בחלופות אלה להאריך את דרכם, אין לומר כי חופש התנועה של העותרים נשלל....לבסוף, אף אם אניח כי זכויות היסוד של העותרים אכן נפגעו, הרי שבחינה של השיקולים העומדים ביסוד ההחלטה מלמדת כי מדובר בפגיעה שנעשתה לתכלית ראויה ובאופן מידתי" (שם, פסקה 9).

...

הפעלתה – לעולם תלוית נסיבות היא, ואין המסקנה הנגזרת ממנה ניצבת קפואה ומונוליתית כנגד השתנות העתים.

           עמדת חברי, השופט פוגלמן, מקובלת עלי אף באשר לתוצאת הבחינה בשלב הבא, זה התר אחר אמצעי פוגעני פחות מזה שננקט.

סבורני, כי מסקנתו של חברי ולפיה מצוי אמצעי שכזה, עמה אני מסכים, צריכה לסמן את חתימתו של הליך הבדיקה.