העתירה מופנית כנגד החלטת הממונה לרשוי כלי ירייה מחוז דרום, בה נדחה הערר, אותו הגיש העותר, כנגד החלטת פקידת רשוי כלי ירייה שניתנה ביום 2.3.15, לביטול רישיונו לשאת כלי ירייה עפ"י המלצת משטרת ישראל.
הלכה היא כפי שנפסקה עוד בבג"ץ 113/52, זקס נ' שר המסחר והתעשיה, ואשר נזכרה בבג"ץ 799/80, פנחס שללם נ' פקיד הרשוי לפי חוק כלי ירייה, תש"ט – 1949 ואח', כי "לא הרי ביטול רישיון, שכבר ניתן, כהרי מתן רישיון חדש, הרי הלכה פסוקה היא, שגם חשד מבוסס יכול – בדרך כלל – לשמש סיבה מספקת לסרוב רישיון; אולם באשר לביטול רישיון שכבר ניתן, סבורים אנו כי אחרי מתן הרישיון, אין לבטלו על סמך חשד גרידא ללא חקירה, שהנוגע בדבר מוזמן להישתתף בה ולהשמיע את טענותיו".
עוד נקבע, בבג"ץ 799/80, "...אכן, אין להניח, כי המחוקק, אשר הסמיך רשות ציבורית לבטל רישיון קיים העניק לה כוח כזה כדי שיעשה בו שימוש על יסוד חשד גרידא. הטעם לכך הוא, שמי שקבל רישיון, רשאי להניח, כי הבדיקות המוקדמות נעשו ביסודיות הדרושה, וכי החששות שהיו, אם היו כאלה, שוב אינם קיימים. על יסוד הנחה סבירה זו פועל בעל הרישיון ומשקיע מהונו וממרצו. בנסיבות אלה אין זה הוגן ואין זה סביר, כי הרשות המנהלית תיפגע באנטרס זה שלו, בלא שהתרחש אירוע חדש, שיש בו כדי לפגוע בהנחות היסוד, אשר שמשו למתן הרישיון, ובכך ייצור סיכון ניכר, היוצר אינטרס צבורי מיוחד לביטול הרישיון, ובלא שאירוע חדש זה יוכח בצורה משכנעת, באופן שאינו מותיר מקום לספק סביר בדבר התרחשותו."
בעניינינו, לא יכול להיות ספק כי תלונתו של המתלונן מייחסת לעותר עבירה חמורה של איום, ואילמלא המפורט להלן ההחלטה על ביטול רישיונו של העותר לשאת נשק היתה בהחלט החלטה סבירה.
...
העתירה מופנית כנגד החלטת הממונה לרישוי כלי ירייה מחוז דרום, בה נדחה הערר, אותו הגיש העותר, כנגד החלטת פקידת רישוי כלי ירייה שניתנה ביום 2.3.15, לביטול רישיונו לשאת כלי ירייה עפ"י המלצת משטרת ישראל.
הלכה היא כפי שנפסקה עוד בבג"ץ 113/52, זקס נ' שר המסחר והתעשיה, ואשר נזכרה בבג"ץ 799/80, פנחס שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי ירייה, תש"ט – 1949 ואח', כי "לא הרי ביטול רישיון, שכבר ניתן, כהרי מתן רישיון חדש, הרי הלכה פסוקה היא, שגם חשד מבוסס יכול – בדרך כלל – לשמש סיבה מספקת לסירוב רישיון; אולם באשר לביטול רישיון שכבר ניתן, סבורים אנו כי אחרי מתן הרישיון, אין לבטלו על סמך חשד גרידא ללא חקירה, שהנוגע בדבר מוזמן להשתתף בה ולהשמיע את טענותיו".
עוד נקבע, בבג"ץ 799/80, "...אכן, אין להניח, כי המחוקק, אשר הסמיך רשות ציבורית לבטל רישיון קיים העניק לה כוח כזה כדי שיעשה בו שימוש על יסוד חשד גרידא. הטעם לכך הוא, שמי שקיבל רישיון, רשאי להניח, כי הבדיקות המוקדמות נעשו ביסודיות הדרושה, וכי החששות שהיו, אם היו כאלה, שוב אינם קיימים. על יסוד הנחה סבירה זו פועל בעל הרישיון ומשקיע מהונו וממרצו. בנסיבות אלה אין זה הוגן ואין זה סביר, כי הרשות המנהלית תפגע באינטרס זה שלו, בלא שהתרחש ארוע חדש, שיש בו כדי לפגוע בהנחות היסוד, אשר שימשו למתן הרישיון, ובכך ייצור סיכון ניכר, היוצר אינטרס ציבורי מיוחד לביטול הרישיון, ובלא שארוע חדש זה יוכח בצורה משכנעת, באופן שאינו מותיר מקום לספק סביר בדבר התרחשותו."
בענייננו, לא יכול להיות ספק כי תלונתו של המתלונן מייחסת לעותר עבירה חמורה של איום, ואלמלא המפורט להלן ההחלטה על ביטול רישיונו של העותר לשאת נשק היתה בהחלט החלטה סבירה.
אשר על כן, העתירה מתקבלת.
