עתירה נגד החלטת סגירת כיתות

זהו פסק דין בעתירה נגד החלטת המשיבה מס' 1 שלא להעמיד לדין משמעתי את המשיבה מס' 2 - מורה המלמדת בבית הספר שבו לומדים העותרים, להשעותה, או לנקוט נגדה הליכים משמעתיים אחרים, וכן, נגד ההחלטה שלא למסור לב"כ העותרים מסמכים שעמדו בפני המשיבה מס' 1, בעת שנערך שימוע למשיבה מס' 2.

בין היתר נאמר במכתב: "נודע לנו על המקרה הראשון שהיה בין התלמיד ... והמורה ... באותו רגע הנושא טופל ע"י הנהלת בית הספר והמורה זומנה לשיחת הבהרה. היא הכחישה שהשתמשה באלימות נגד התלמיד ולהפך היא באה בטענה שהילד שרט אותה ביד. בית הספר חקר את המקרה וטפל בו בצורה מתאימה והנושא ניסגר מול המורה התלמיד ובשיתוף מחנכת הכיתה שהייתה מעורבת במקרה.

...

מעבר לאמור, גם לאחר קבלת התייחסותו המשלימה של מנהל בית הספר, נותרו שאלות שלא ניתן להן מענה והדבר מחזק, לסברתי, את המסקנה בדבר הצורך לקיים הליך מחודש בהתאם להוראת המנכ"ל – כך, אין הסבר, מדוע הועבר דיווח על האירוע (האמור בהתייחסות המשלימה של המנהל – ככל הנראה מדובר באירוע הנוגע לעותר מס' 2) אל מנהל בית הספר, רק כשבוע לאחר שהתרחש; לא הובהר מי הם התלמידים שעמם נערך הבירור הראשוני, ע"י מנהל חטיבת הביניים, מחנכת הכיתה ויועצת בית הספר כמפורט בהתייחסות המשלימה של המנהל; לא פורט אופן עריכת הבירור עימם – כיחידים או כקבוצה; לא נמסר מי הן ארבע התלמידות שנבחרו לצורך הבירור המשלים על ידי מנהל בית הספר, וכיצד נבחרו; וכמובן – לא פורטו גרסאות התלמידים, ולא ניתן כל הסבר העשוי להניח את הדעת, להמנעות מתיעוד דקדקני של הבירור, כנדרש.

כאמור, במצב דברים כפי שעומד כיום, נוכח החסר המשמעותי במסמכים, קשה לבקר את החלטת הרשות לגופה, אך סבורני, כי הפגם המשמעותי, שבאי קיום הוראת המנכ"ל, היורד לשורש ההליך, ופוגם כתוצאה מכך גם בהחלטה הסופית, הנשענת על מסד ראייתי חסר, מחייב את ביטול ההחלטה, והשבת העניין אל הרשות, לצורך עריכת בירור נוסף - אשר ייערך בהתאם להוראת המנכ"ל באופן דווקני ומלא ככל הניתן - וקבלת החלטה חדשה, לפי שיקול דעתה, על פי התשתית שתונח בפניה.

לפיכך, מתקבלת העתירה באופן חלקי.

אפיון הלקות העקרי של כל אחד מהקטינים על פי וועדת ההשמה הוא "עיכוב התפתחותי, תיפקודי או שפתי". סוג הפיקוח המבוקש, בהתאם להחלטת וועדת ההשמה, הנו "חרדי". נימסר בעתירה כי בשנת הלימודים הקודמת, למדו הקטינים במסגרת עמותת "מגן הלב", ומאחר והעירייה היתנכלה לעמותה, סגרה העמותה את מוסדותיה בערד.

העותרים מדגישים כי הילדים זכאים לכיתות לימוד מטעם הערייה בעיר בה הם מתגוררים.

נוכח מסקנתי כי לא ניתן להעניק לעותרים סעד של הקצאת מבנה, מנימוקים שיפורטו להלן, איני נידרשת לשאלת הסמכות לגבי סעד זה. אי צירוף עמותת מגן הלב טענת הסף השניה בפי הערייה היא אי צירוף עמותת "מגן הלב". תקנה 6(א) לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים קובעת כי "המשיבים בעתירה יהיו הרשות שנגד החלטתה מכוונת העתירה, כל רשות אחרת הנוגעת בדבר, וכן כל מי שעלול להפגע מקבלת העתירה". על פי תקנה 6(ב) "בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להורות על מחיקת עתירה אם לא צורף משיב ראוי, או להורות על צרופו של עותר או משיב, וכן על מחיקת משיב או עותר שצורף לעתירה". לבית המשפט נתון שיקול דעת בעיניין צירוף צד לעתירה או מחיקתו.

...

לסעד זה אין בידי להיעתר.

במצב דברים זה, לא ניתן להיעתר לסעד בדבר הקצאת מבנה.

בסיכום הדברים, העתירה מתקבלת חלקית, במובן זה שעל עיריית ערד לשבץ את העותרים-הקטינים בגן לחינוך מיוחד המתאים לצרכיהם, בהתאם לקביעות ועדת השמה בעניינם.

מהעובדה שסעיף 1 לנוהל קובע כלל של דיווח מראש על סגירת מוסד חינוכי, לא עולה כי הנוהל כולו עוסק רק במבנה שהתפנה בשל סגירתו של המוסד החינוכי ששכן בו. בנוהל העמדת מבנה כלל לא צוין כי מדובר במוסד חינוכי שניסגר.

בטרם אדון בהשלכות הקביעה כי הקצאת המבנה לנווה בת שבע נעשתה שלא כדין והיא בטלה, אפנה לידון בטענות נוספות שהעלו העותרים כנגד ההחלטה.

לפי הנטען הערייה התכוונה להקצותם לציבור החרדי, אך בעקבות משא ומתן עם התושבים, ביניהם העותרים, הושגה בסמוך לתחילת שנת 2017 הסכמה לפיה הגנים יהיו גני ממ"ד ולשימוש המיגזר החרדי יוקצו כיתות הגן השוכנות בסמוך, ברח' בלבן 29, המשרתות כיום את גני הממ"ד. הבטחה זו ניתנה על ידי מנהל מנח"י דאז, מר משה טור פז, והשתמע ממנה שבית הספר ברנדט יישאר במקומו.

...

עוד צוין במכתב כי ועד ההורים והגרעין התורני מקיימים תהליך הידברות ישיר עם עיריית ירושלים ומנח"י. לנוכח האמור, אין בידי לקבוע כי חלה על העירייה חובה להעניק זכות שימוע לעותרים או למי מהם בטרם קבלת ההחלטה, וכי חובה זו הופרה.

יתר טענות העותרים נדחות.

לפיכך, ובשים לב ללוחות הזמנים עד לפתיחת שנת הלימודים תשע"ט, העתירה מתקבלת באופן הבא: ההחלטה להקצות את המבנה ברחוב בלבן לנווה בת שבע בטלה.

ואולם שם זוכה הנאשם מן העבירה והמאשימה לא ערערה על הזיכוי (עתירה נגד החלטת המאשימה שלא להשיג על הזיכוי מן העבירה נדחתה בבג"ץ 2732/15 המרכז הישראלי לנפגעי כתות בע"מ נ' פרקליטות המדינה (3.6.2015)); השני – ע"פ 6237/12 ג'ולאני נ' מדינת ישראל (6.9.2016) (להלן: עניין ג'ולאני), שם נידונה העסקת עובדת מהפיליפינים בעבודות משק בית בתנאי מחיה ועבודה בלתי ראויים, ללא תנאים סוצאליים ותוך הגבלה ופקוח על יציאותיה מבית הנאשמים ועל יצירת קשר עם משפחתה.

ויודגש – פסק הדין בעיניין ג'ולאני מעיד על עצמו כי אינו מכוון לקבוע "רשימה סגורה" של מקרים המהוים עבירה של החזקה בתנאי עבדות וצוין בו בהקשר זה מפורשות כי: "מדובר במלאכת איזון עדינה תוך שעל בתי המשפט המיישמים עבירות אלו ודומותיהן להזהיר עצמם פן תהיה ידם קלה מדי על הדק ההרשעה בעבירות כה חמורות. על כן יש לבחון בזהירות את נסיבותיו של כל מקרה לגופו, תוך היתקדמות איטית של עקב בצד אגודל ממקרה למקרה, כך שרק מקרים חמורים של שלילת חירות, או שליטה בחיי המתלונן יביאו להרשעה פלילית" (עניין ג'ולאני, פסקה 56).

...

טענה זו אף היא דינה להידחות.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, אני סבורה כי פסק הדין במקרה דנן אינו נמנה עם אותם פסקי דין מיוחדים ונדירים המצדיקים קיומו של דיון נוסף (ראו והשוו: דנ"פ 11414/05 רוזנשטיין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 14 (31.1.2006); דנ"פ 1237/15 מדינת ישראל נ' וחנון, פסקאות 18-17 (5.7.2015)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

]השופט י' אלרון: עתירה נגד החלטת בית הדין הרבני האיזורי בחיפה בתיק 1066824/22 מיום 14.3.2021 (הדיינים א' מ' שלוש, א' בוגרד, וב"צ טופיק), בה נדחתה בקשת העותר לבחינה מחדש של הסדרי המשמורת ביחס לבנו הקטין (להלן: הקטין), כפי שנקבעו על-ידי בית הדין בהליך הגירושין בינו לבין אמו של הקטין (להלן: המשיבה).

לפיכך, העתירה מבקשת כי נורה על מתן תסקיר בעיניינו של הקטין, וכי יינתנו צוי ביניים לרישומו לכיתה א' ולזמני שהות שוים.

עם זאת, הפגמים שנפלו בהחלטת בית הדין האיזורי אינם מייתרים הגשת ערעור לבית הדין הרבני הגדול: בהנתן שההחלטה מורה על סגירת התיק ובכך "גומרת את הדיון", העירעור עליה הוא בזכות (סעיף קלב(1) לתקנות הדיון) – ובטרם ידון בו, בית הדין הרבני הגדול אף רשאי להורות לבית הדין האיזורי לנמק את החלטתו תוך זמן מסוים (סעיף קמב לתקנות הדיון).

...

לאחר שעיינתי בעתירה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה אף הוא להידחות על הסף, אם כי לא מאותה סיבה בגללה נדחו קודמותיה – אלא מחמת אי-מיצוי הליכים – ובכפוף להערותיי שלהלן.

אלא שבעתירה לא נאמר דבר וחצי דבר על הגשת ערעור כאמור, ומכאן שדינה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים ([ראו למשל]בג"ץ 8894/07 פלוני נ' פלונית (24.10.2007)).

אשר על כן, העתירה נדחית.