העתירה
לפניי עתירה מינהלית על החלטת ועדת ההשגה לזרים במשרד הפנים (להלן – ועדת ההשגה), מיום 24.6.13, לפיה נדחתה השגת העותרים נגד החלטת משרד הפנים לדחות בקשה לאיחוד מישפחות שהגיש עותר 2 (להלן – העותר), שהִנו תושב ישראל, בעיניינה של רעייתו, עותרת 2, תושבת איזור יהודה ושומרון (להלן – העותרת).
בהקשר זה נפסק, כי חוק הוראת השעה הרחיב את סייג הסיכון הבטחוני גם על בני מישפחה של המוזמן, וכי "במציאות הקיימת, נוכח הסכנות הביטחוניות הקשות עמן מתמודדת ישראל, גם סיכון בטחוני הנשקף מבן משפחתו של תושב האיזור, עשוי להקים בסיס לדחיית בקשה למעמד חוקי בישראל" (בג"ץ 2028/05 חסן אמארה נ' שר הפנים (10.7.06) בפִסקה 14).
במהלך הדיון הפומבי, חשפה ב"כ המשיבה שלושה פרטים מהחומר החסוי, הנוגעים לטיעוני ב"כ העותרים: האחד – כי במסגרת חקירת אחיה של העותרת, בנוגע לתיכנון הפיגוע בקפה "לונדון" בנתניה, סיפר האח כי מתכנני הפיגוע חיפשו קשר משפחתי לבעלי תעודת זהות ישראלית, במטרה להשתמש בה כפלטפורמה לכניסה לישראל לצורך מימוש הפיגוע; השני – כי מעיון בחומר החסוי עולה שלעותרת ישנם קשרים עם בני משפחתה באיזור, ולא רק עם הוריה; והשלישי – כי המידע הבטחוני בעיניינם של אחי העותרת וגיסה הוא גם מתקופה המאוחרת למעצרם של השניים בשנת 2003.
...
לאחר עיון בחומר המודיעיני החסוי, נחה דעתי כי החלטת המשיב לדחות את בקשת העותרים לאיחוד משפחות, נסמכת על תשתית ראיתיית ראויה, ונתקבלה משיקולים עניינים ועל-יסוד הערכה מקצועית של גורמי הביטחון, בדבר הסיכון הביטחוני הנשקף משהותה של העותרת בישראל.
לפיכך, ומשלא הצביעו העותרים על פגם מינהלי בקבלת ההחלטה בעניינם, דין העתירה על החלטת משרד הפנים, כמו-גם על החלטת ועדת ההשגה, להידחות.
אשר על-כן, אני דוחה את העתירה; ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.
