עתירה נגד החלטת משרד הפנים הדוחה בקשה למעמד פליט בישראל

כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים: (א) במקרים של עתירות שהנן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרויח זמן, כמו במקרים שהנם לאחר מיצוי השהייה המאקסימאלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו ו/או שהעתירה אינה מראה על פניה עילה ו/או אינה מצביעה על פגם מנהלי ו/או שהעתירה הוגשה בשיהוי ניכר ו/או בחוסר ניקיון כפיים, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה כך שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה).

...

בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתה של העותרת, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותר לתגובת המדינה, אני סבור כי בנסיבות העניין יש מקום ליתן צו ביניים עד לבירור טענותיה של העותרת במסגרת העתירה, וזאת מהטעמים הבאים: בנסיבות העניין, על-אף שנראה כי סיכויי העתירה אינם גבוהים, בהתחשב בכך שעתירתה של העותרת נסמכת על בקשתו של בעלה להכיר בו כפליט, בקשה שנדחתה על-ידי המשיבה לאחר בחינה מעמיקה, כאשר אף עתירה שהגיש בעלה של העותרת כנגד ההחלטה הנ"ל נמחקה לאור המלצת בית המשפט (עתמ 46387-06-12), ובהתחשב בכך שלכאורה, בני משפחתה של העותרת ובעלה עודם מתגוררים בניגריה ללא פגע, וכן לא הוסבר מדוע העותרת לא ברחה לאזור אחר בניגריה, שהיא מדינה המשתרעת על שטח ענק (ראו פסק דינו של כבוד השופט עמית בפס"ד צ'ימה), אך יחד עם זאת ועל אף האמור לעיל, אני סבור כי לאור פס"ד צ'ימה אין מקום לדחות במקרה זה את העתירה על הסף בטרם תיבחנה טענותיה של העותרת לגופן, משמדובר בדיני נפשות, ומניעת פגיעה חמורה בעותרת, שלומה ובטחונה, בפרט בהתחשב בכך, שעתירתה של העותרת נדחתה על הסף על-ידי המשיבה לאחר ריאיון בסיסי, כאשר יש לבחון האם ובהנחה שטענותיה של העותרת נכונות, רדיפתה היא על רקע פוליטי כנטען בעתירה או על רקע פלילי והאם כדין נדחתה בקשתה על הסף.

כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים: (א) במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה).

...

בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתו של העותר, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותר לתגובת המדינה, אני סבור כי דין עתירתו של העותר להדחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותר בדבר היותו פליט ו/או בדבר סכנת חיים בארץ מוצאו: ראשית, בקשתו של העותר הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, שכן העותר נימנע מלפרט בעתירתו את ההליכים וההחלטות שניתנו בעיניינו, וכן נמנע מלציין שהעותר שוהה בישראל בניגוד לדין לאחר שאשרתו פקעה ובית המשפט הורה על הרחקתו מישראל.

יצויין כי אין בידי לקבל את טענת העותר לפיה נמנע מלהגיש את בקשתו למקלט מדיני בישראל מאחר וחששו של העותר נהיה אקוטי רק לאחר שלובם של המאואיסטים בשלטון בשנת 2008, שכן האירועים הנטענים בגינם ברח העותר ממולדתו לטענתו, אירעו כבר בשנת 2004 לכאורה, ומצופה היה כי העותר יגיש את בקשתו למקלט מדיני בישראל מיד עם כניסתו לישראל ולא ימתין תקופה ארוכה כל-כך. לאור האמור, אני סבור כי לא הובאו ראיות ולו לכאורה להיותו של העותר פליט ו/או לסכנת חיים (ראו לעניין העידר ראיות לסכנת חיים ו/או לקיומו של מעמד של פליט, עעמ 6473/11 Guven Elcin נ' משרד הפנים (לא פורסם, 19.9.11)), ומשכך הרי שדין העתירה להידחות על הסף.

כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים: (א) במקרים של עתירות שהנן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרויח זמן, כמו במקרים שהנם לאחר מיצוי השהייה המאקסימאלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה).

...

בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתו של העותר, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותר לתגובת המדינה, אני סבור כי דין עתירתו של העותר להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותר בדבר היותו פליט ו/או בדבר סכנת חיים בארץ מוצאו: ראשית, עיון בראיון מעלה כי אין מניעה שהעותר יעבור להתגורר בעיר אחרת, כפי שאכן עשה במשך שלושה וחצי חודשים בלאגוס לאחר האירועים הנטענים.

שנית, העותר ציין בריאיון כי בני משפחתו המשיכו להתגורר בכפר ללא פגע, עובדה המחזקת את המסקנה כי סכנת החיים הנטענת אינה ממשית.

לאור האמור, אני סבור כי לא הובאו ראיות ולו לכאורה להיותו של העותר פליט ו/או לסכנת חיים (ראו לעניין העדר ראיות לסכנת חיים ו/או לקיומו של מעמד של פליט, עעמ 6473/11 Guven Elcin נ' משרד הפנים (לא פורסם, 19.9.11)), ומשכך הרי שדין העתירה להידחות על הסף, והצו שניתן ביום 9.5.12 על-ידי כבוד השופט יעקב אברהם בטל.

כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים: (א) במקרים של עתירות שהנן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרויח זמן, כמו במקרים שהנם לאחר מיצוי השהייה המאקסימאלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה).

...

בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתו של העותר ובתגובה של המדינה לבקשה זו, אני סבור כי דין עתירתו של העותר להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, העותר ציין בעתירתו כי הוא שוהה בישראל כשבועיים בלבד, ונמנע מלפרט בעתירה כי הסתנן לישראל דרך מצרים וכי קודם לכניסתו האחרונה של העותר לישראל, שהה העותר בישראל תקופה מצטברת של כ-3 שנים, לכל הפחות.

שנית, אני סבור כי העותר לא הוכיח כי הוא בבחינת "פליט" או כי נשקפת לו סכנת חיים בארץ מוצאו, שכן טענתו של העותר לפיה הוא נרדף במולדתו על רקע פוליטי אתני, נטענה בכלליות וסתמיות, ללא פירוט כלשהו ותמיכה ראייתית מינימלית, כאשר לא ניתן להתעלם גם מכך שעתירתו של העותר כמעט זהה בניסוחה לעתירות אחרות שהגיש בא-כוחו של העותר, ומצויינים בה נסיבות זהות לנסיבות שצויינו בעתירות ובקשות אחרות, דבר המחליש את טענותיו של העותר ומטיל ספק באמינות הטענות.

לאור האמור, אני סבור כי העתירה דנן הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, וכי לא הובאו ראיות ולו לכאורה להיותו של העותר פליט ו/או לסכנת חיים (ראו לעניין העדר ראיות לסכנת חיים ו/או לקיומו של מעמד של פליט, עעמ 6473/11 Guven Elcin נ' משרד הפנים (לא פורסם, 19.9.11)), ומשכך הרי שדין העתירה להידחות על הסף.

כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים: (א) במקרים של עתירות שהנן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרויח זמן, כמו במקרים שהנם לאחר מיצוי השהייה המאקסימאלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה).

...

בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתו של העותר, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותר לתגובת המדינה, אני סבור כי דין עתירתו של העותר להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותר בדבר היותו פליט ו/או בדבר סכנת חיים בארץ מוצאו: ראשית, בקשתו של העותר הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, שכן העותר נמנע מלפרט בעתירתו את ההליכים וההחלטות שניתנו בעניינו, וכן נמנע מלציין שהעותר שוהה בישראל בניגוד לדין לאחר שאשרתו פקעה ובית המשפט הורה על הרחקתו מישראל.

יצויין כי אין בידי לקבל את טענת העותר לפיה נמנע מלהגיש את בקשתו למקלט מדיני בישראל מאחר וחששו של העותר נהיה אקוטי רק לאחר שילובם של המאואיסטים בשלטון בשנת 2008, שכן האירועים הנטענים בגינם ברח העותר ממולדתו לטענתו, ארעו כבר בשנת 2004 לכאורה, ומצופה היה כי העותר יגיש את בקשתו למקלט מדיני בישראל מיד עם כניסתו לישראל ולא ימתין תקופה ארוכה כל-כך. לאור האמור, אני סבור כי לא הובאו ראיות ולו לכאורה להיותו של העותר פליט ו/או לסכנת חיים (ראו לעניין העדר ראיות לסכנת חיים ו/או לקיומו של מעמד של פליט, עעמ 6473/11 Guven Elcin נ' משרד הפנים (לא פורסם, 19.9.11)), ומשכך הרי שדין העתירה להידחות על הסף.