הפירסום השני - פירסום מספר תגובות מיום 9/8/18 מצד הנתבע בפייסבוק לפוסט שתוף של גולש אחר (יוסי אילן) שהוכתר "היום בועדת הפנים של הכנסת. בנושא שימוש בחקירות רדומות לצורך סיכול פוליטי" (פוסט עם תמונה מועדת הכנסת שהועלה תחילה על ידי עו"ד בר-אל):
מבין התגובות של הנתבע הרלוואנטיות לתובעים נכללו הבאים:
"שמעת עוד פעם את מה שאמר בראל בועדה. הצעה אחת לבראל. אם אין לך מידע מלא על המתרחש מאחורי הקלעים. מה עוד שאתה מקושר לגיא ניר ולפילגש המופקרת שלו אנחנו מבינים שמה שמניע אותך הוא לא מילחמה בשחיתות ובברדק בשירות הצבורי. מה שמניע אותך הוא נסיון לזכות בנקודות זכות בתביעת נזיקין עתידית של צ.מ או של גיא ניר. אז תעשה טובה אתה מוזן במידע חלקי מצד גורם מעוניין. .אז באמת תעשה טובה. ו.....".
פוסט זה גרר אחריו התייחסויות של גולשים אחרים וכן של הנתבע עצמו; כך, לשאלה שהפנה אחד המגיבים אל הנתבע: "מי זאת הפלגש המופקרת של גיא ניר?" השיב הנתבע: "הלקוחה של בראל". במענה לשאלה הנוספת שהפנה לנתבע: "אתה מתכוון לקצינה צ שבג"ץ קבע שריטמן הטריד אותה מינית בעקבות עתירה שהגיש עו"ד בר--אל נגד המישטרה, המפכ"ל וריטמן?" השיב הנתבע: "כן, בגצ לא קבע את זה. בגצ קבע שהתנהלות המפכ"ל לא הייתה בסדר. בגצ לא קבע נחרצות שום דבר הקשור לתלונתה".
בהמשך התגובות כתב עו"ד בר-אל לנתבע כך: "מר איתן פאר, נגמרה התקופה שמוטרדות מינית יסבלו התקפות מרושעות וחסרות בסיס מצד כל טמבל עם יד קלה על המקלדת ויישבו בשקט. יש לך 24 שעות לפרסם היתנצלות - כזו שתהיה לשביעות רצוני, על מה שכתבת על צ'. לא תעשה כן, תתבע תביעת לשון הרע. לא תקבל התראה נוספת".
בתגובה נוספת הרלוואנטית לתובעים כתב הנתבע כך: "שני אנשים שנעדרים ממקום העבודה .ומדווחים שהם בעבודה ושתי המכוניות שלהם ניצפות חונות במיתחם של צימרים לפי שעה זו סתם מיקריות".
במענה לשאלה הגולש האמור: "מנין המידע הזה איתן?", השיב הנתבע בהתייחסו לתובע: "ברקורד שלו הוא אחראי למותה של סימה ימין עוד אחת שהוא הקליט". ולשאלה: "מי אחראי למותה של סימה יסמין?"; "גיא ניר?" השיב הנתבע: "כן שבר את ליבה וגרם בכך להתפרצות מחלה שחיסלה אותה הכל בגלל הקלטה קטנה ועלובה".
בבואי לבחון האם יש בתוכנו של הפירסום האמור כדי להוות לשון הרע, אני מוצאת שיש להשיב של שאלה זו בחיוב ביחס לשני התובעים.
כשיקול נוסף לקולא, אציין כי אמנם עלה מעדותו של התובע שכיום הוא כבר פרש מהמשטרה, אולם נלמד בנוסף כי החופשה הכפויה אליה הוצא אירעה עוד לפני הפרסומים נשוא התביעה, ויהיה זה מרחיק לכת למצוא זיקה בין ההחלטה שלא להשיב את התובע לשורות המישטרה לבין פירסומי הנתבע הרלוואנטיים, ובכל מקרה לפרסומים אלה כבר לא תהיה, מטבע הדברים, כל השפעה מבחינת הקידום במישטרה.
...
סעיף 9(א)(2) לחוק איסור לשון הרע מתיר חיוב בפרסום תיקון או הכחשה, אם כי לא אופי של סעד מסוג התנצלות ועיון בפסיקה מעלה כי גם המצדדים בגישה שיש בכל זאת סמכות לבית המשפט להורות על התנצלות, המדובר בסמכות שבשיקול דעת, שיש להפעילה בזהירות ובצמצום משום שיש בה כפיה על הנתבע להשמיע דברים, ולכן מגלמת מידה משמעותית של פגיעה בו.
במקרה דנן, גם אם אבחר לאמץ את הגישה האחרונה, אני סבורה כי אין מקום להפעילה נוכח עמדתו הנחרצת של הנתבע שלא לעשות כן; כפי שבאה לידי ביטוי, בזמן אמת, בשעה שהתבקש לעשות כן על ידי עו"ד בראל באחת התגובות לפוסט השני והן כפי עמדתו שבאה לידי ביטוי בעדותו ביחס לכינוי התובעת בפרסום אודות מערכת היחסים הנטענת שניהלה עם התובע (ר' ע' 55 שו' 21-24 לתמליל ישיבת ההוכחות).
בכל הקשור לעוולת "שקר מפגיע", הרי שמקום בו אחת מיסודות העוולה הינו הוכחת קיומו של "נזק ממון" ולנזק מסוג זה לא עתר מי מהתובעים (וממילא לא הוכח כזה), הרי שגם דינה להידחות.
סוף דבר:
לאור כל האמור, התוצאה הינה כי שתביעת התובעים מתקבלת, כל אחד ביחס לחלק לעילות התביעה שנמצא כי הוכחו, הכל כמפורט לעיל.
