עתירה נגד החלטת לשכת הסיוע המשפטי בדבר אי-הכללת עורך דין במאגר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3758/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם העותרים: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. ועד העוזרים המשפטיים הארצי נ ג ד המשיבים: 1. הנהלת בתי המשפט 2. נציבות שירות המדינה 3. הממונה על השכר במשרד האוצר המשיבים הפורמאליים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. לישכת עורכי הדין בישראל תאריכי הישיבות: 10.5.2017; 11.5.2017; 14.5.2017; 16.5.2017; 18.5.2017; 25.5.2017 בשם העותרים: עו"ד ארנה לין; עו"ד איריס ורדי; עו"ד קרן הלפרן מוסרי; עו"ד אריאל ****י; עו"ד אייל וייס בשם המשיבים: עו"ד דורון יפת בשם המשיבה הפורמאלית 2: עו"ד נעמי לנדאו פ ס ק -ד י ן (נ י מ ו ק י ם)

במובן זה, אישור קציבת תקופת העסקה של העוזרים המשפטיים עלול לחזק את ההכרה במודל העסקה של עובדי מדינה זוטרים בחוזים מיוחדים קצובים בזמן מכוח תקנה 1(3) לתקנות המינויים, מבלי שהדבר מעוגן באופן מפורש בדין.

ודוק, הצוותים המקצועיים המתפקדים בלשכות שופטים במדינות העולם, כוללים בעלי תפקידים שונים - חלקם מקבילים למעין מתמחים, חלקם מקבילים למעמד של "עמיתים" או "מתנדבים", חלקם משמשים בתפקידי סיוע לשופטים שעיקרם באדמיניסטרציה, וחלקם תפקידים הכוללים סיוע משפטי מהותי לשופט.

בהקשר אחר כתבתי: "עלינו לזכור ולהזכיר כי המשפטן הוא שחקן המשנה, והשחקן המרכזי הוא הפקיד המקצועי הנוגע בדבר. עליו לפעול כמובן כדין, לקבל את ההכוונה ואת הייעוץ המשפטי הנידרש, אבל אל לו לפקיד להֵאלם דום, ואל לו – לעורך הדין – לבוא בנעליו. איננו חפצים בפקידים נרפים, כאלה שמשליכים אחרי גוום ומעבירים את ערמת התיקים שעל שולחנם היישר אל שולחנו של היועץ המשפטי או הפרקליט. אנחנו חפצים בפקיד 'ראש גדול', מקצועי, חושב, מתייעץ ומחליט. כדין" (נעם סולברג "שִמרו משפט ועשו צדקה" דין ודברים ח 13, 23 (התשע"ד); ראו גם: דפנה ברק-ארז משפט מנהלי 623-622 (2010) (להלן: ברק-ארז, משפט מנהלי)).

אמחיש זאת בקצרה, בבחינת הטעמים המרכזיים שהציגה המדינה להחלטת הקציבה: בנוגע ל'ממד האישי', שעניינו בטענת המדינה כי תפקיד העוזר המשפטי מיועד למשפטנים המצויים בראשית דרכם המקצועית: בית הדין האיזורי לא קיבל טענה זו, משום שהותק המקצועי של העוזר המשפטי איננו נימנה על תנאי המיכרז, ומכיון שהלכה למעשה לא ניתנת העדפה לעורכי דין שאינם ותיקים בהליכי בחירתם של עוזרים משפטיים (פסקה 53 להחלטת הביניים; פסקה 10 לפסק הדין של בית הדין האיזורי); לעומת זאת, בפסק הדין של בית הדין הארצי קבעה בדעת הרוב השופטת ס' דוידוב-מוטולה: "מקובלים עלי הסברי המדינה כי גם אם קיימים בפועל עוזרים משפטיים בעלי ניסיון וותק, היא אינה דורשת ניסיון תעסוקתי כלשהוא במכרזים שהיא עורכת למאגר העוזרים המשפטיים, וממילא יש בכך הצהרת מדיניות כי מאפייני התפקיד – כפי שהם מוגדרים על ידי המעסיקה בהתאם לצרכיה – מתאימים ככלל לעורכי דין בראשית דרכם (אם כי יש להזהר מפני אפליה מטעמי גיל כך שלא תנתן העדפה, גם אם עקיפה, לעורכי דין צעירים דוקא)" (פסק הדין של בית הדין הארצי, בפיסקה 45 לחוות דעתה); הנשיא י' פליטמן קבע בדעת המיעוט כי שיקול זה אינו רלבאנטי לקציבת ההעסקה, וכי "לבד מזאת, שאפשר שטיעון המדינה טומן בחובו טענת אפליה סמויה מחמת גיל; אפשר להניח, שדוקא עוזר משפטי בעל ותק וניסיון בתפקיד, יסייע יותר לשופט שבחר בו בשל כך; ומאידך איזה עזר יש לשופט בעבודתו, אם כופין עליו להפסיק עזרתו של מי שהוא חפץ שיעזור לו. אשר על כן נימוק זה כשלעצמו, אין עניינו עזר לשופט, אלא כנגדו" (שם, בפיסקה 29ב לחוות דעתו).

...

אומר בזהירות, כי דעתי נוטה לכך שגם אילוּ הובא עניין זה לפנינו בהליך ערעורי ולא בגצ"י, לא היה מקום ליתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי' לפי מבחני הלכת חניון חיפה הנ"ל. על אחת כמה וכמה סבורני, כי אין מקום להכניס ראשנו לנבכי פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, ולמכמני שיקול הדעת של נציב שירות המדינה, לפי אמות-המידה דלעיל, המצמצמות את ההתערבות עוד יותר.

סוף דבר לדעתי, על יסוד האמור לעיל, לא קמה עילה להתערבותנו בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה.

סוף דבר, העתירה מתקבלת, בדעת רוב של השופטים י' דנציגר ו-א' שהם, ובניגוד לדעתו החולקת של השופט נ' סולברג.

העתירה לפניי עתירה מינהלית המופנית נגד החלטת לישכת הסיוע המשפטי מיום 2.5.13, במסגרת מיכרז מאגר עורכי-דין של לישכת הסיוע המשפטי במחוז ירושלים, לפיה לא נכלל העותר במאגר עורכי-הדין של לישכת הסיוע המשפטי במחוז ירושלים.

במסגרת ההחלטות במיכרז, נתקבלה ההחלטה ביום 2.5.13 בדבר אי-קבלתו של העותר למאגר עורכי-הדין של לישכת הסיוע המשפטי.

אין לקבל את טענת העותר (שהועלתה בדיון המקדמי) לפיה לא פנה לערכאות, הואיל ולא הודע לו, בגדרה של ההחלטה שלא לכלול אותו במאגר, מהי הערכאה שבה ניתן לערער או להלין על החלטה שכזו; וגם אין לקבל את טענתו, לפיה נידרש לו פרק זמן ממושך של כשלוש שנים לברר מהי הערכאה המתאימה לתקיפת החלטת המשיב, בפרט כאשר טענה זו מועלית על-ידי עורך-דין, שאמור להכיר את הוראות הדין בעיניין האפשרויות לתקיפה משפטית של החלטה מינהלית.

...

דין העתירה אף להידחות לגופה.

טענה נוספת שהעלה העותר במהלך הדיון בעתירה, לפיה "הגיעה לאוזניו שמועה" כי מתקבלים כיום לעבודה עבור לשכת הסיוע המשפטי גם עורכי-דין חדשים, ללא מכרז, לא נטענה בעתירה, וממילא לא הוכחה; ועל-כן לא מצאתי מקום לדון בה. התוצאה על-יסוד האמור לעיל, העתירה נדחית, הן על-הסף והן לגופה.

העותר ישלם למשיב הוצאות בסך כולל של 3,000 ₪.

נטען, כי דין שאלות אלו כולן להפסל, שכן בתי המשפט קבעו שאין לכלול בבחינה שאלות שחורגות מן הסילבוס, וכי הדבר מתיישב עם סעיף 48 לנהלי בחינות מומחיות ונהלי עררים של המשיבה 1 (להלן: "הנהלים"), בו נקבע לגבי בחינת שלב א' כי: "שאלות הבחינה תתבססנה על ספרות מקצועית מומלצת כפי שנקבעה בהנחיות הוועדה המקצועית" כמו גם סעיפים 52-50 לנהלים.

תגובת העותר לטענות המשיבות אשר לשהוי הנטען כנגד העותר ולשיטתו, הוא פעל למצות את ההליכים בנועם בטרם פנייה לבית המשפט וחלף נקיטה בהליך משפטי.

יפים לענייננו הדברים שנקבעו בהקשר למידת התערבותו של בית המשפט בהחלטות גופים מנהליים דומים ובנסיבות דומות, בזו הלשון: "בית-משפט זה אינו יושב כועדת ערעורים על הגוף שהוסמך על-פי חוק לידון בבחינות מקצועיות, ואינו מוכן להחליט, במקומו של הגוף המוסמך, מה התשובות הנכונות ואם הנבחן הצליח בבחינה. כך בתחום הרפואה ובתחום מקצועות אחרים שבהם אין בידי בית המשפט ידע מקצועי. הכלל הוא שבית המשפט אינו נוטה להתערב בשקול-הדעת של מי שהוסמך לבחון את הכשירות המקצועית, אלא אם הוכח לו כי שיקול הדעת לוקה בפגם של שיקולים זרים או בפגם אחר מן הפגמים שיש בהם כדי לפסול שיקול דעת מינהלי" (ראו בג"ץ 7505/98 קורינאלדי נ' לישכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נג(1) 153, 166 (1999) (להלן: "עניין קורינאלדי")).

כך נקבע בע"א 10834/04 ד"ר פלונית נ' משרד הבריאות (פורסם במאגרים המשפטיים, 21.11.06), לאמור: "מטיבו של מיקצוע הרפואה, שבריאות אדם ואף חייו כרוכים בו, שנחוצה זהירות מרובה בהענקת רישיון לעסוק בו. תכליתה של פקודת הרופאים היה בין השאר פקוח על כך, ובעולם שבו ישנה היתדיינות לא מעטה בעינייני רשלנות רפואית, גישה קפדנית באשר למקצוע הרפואה היא במקומה". ובהתאמת הדברים למקרה הנידון; אני סבור כי העובדה שבשתי שאלות בבחינה הופיעו שני מסיחים זהים אינה מצדיקה את פסילת השאלות כדי ההתערבות השיפוטית המתבקשת בשקול דעתה של הרשות המינהלית.

כדי לתמוך בטענותיו, העותר הפנה לקביעותיה של כב' השופטת פרוקצ'יה בבג"ץ 6250/02 לוי נ' לישכת עורכי הדין (20.10.2005), אולם לא יהיה בכך כדי לסייע בידו.

...

אמנם אין בקשיים אלו כדי לשנות מן ההכרעה, אולם סבורני ששומה על המשיבות לפעול לתיקונם בהקדם, הן לטובת ציבור הנבחנים והן על מנת שבית המשפט לא ישחית את זמנו לריק.

מסקנה זו אף מתעצמת לנוכח קביעותיו של בית המשפט העליון באסמכתא שצרף העותר לאחר הדיון - עע"מ 7021/18 צבי חיימוביץ נ' לשכת עורכי הדין בישראל (14.07.2019).

סוף דבר לאור המקובץ, דין העתירה להידחות.

בית משפט השלום בחיפה חדל"פ 54475-01-20 אליהו נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: 302306_4 בפני כבוד השופטת איילת הוך-טל בעיניין חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח-2018 להלן – החוק ובעניין נדב אליהו, ת"ז 200463818 להלן – היחיד ובעניין הממונה על הליכי חידלות פרעון ושקום כלכלי – מחוז חיפה להלן – הממונה ובעניין סאמר עבד, עו"ד להלן – הנאמן ובעניין 1. פרץ פרי לוי 2. מגן שמשון בע"מ להלן – הנושים החלטה

במסגרת ההליך הוגשו נגד היחיד 19 תביעות חוב בסכום כולל של 186,771 ₪.

לכן טען היחיד כי בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם במאגרים, 11.02.20), הוא זכאי לקבל הפטר לאלתר.

עוד צויין כי רק לאחר שניתן צו לשקום כלכלי, אשר ניתן גם לנוכח התחייבות היחיד לשמור על מקום העבודה ולפתוח 'דף חדש', הפסיק היחיד לעבוד, שכר עורך דין פרטי (לאחר שבעבר יוצג על ידי הסיוע המשפטי) והמשיך להתנהל בהליך מבלי להגיש דו"חות כנדרש.

דהיינו, טענת היחיד לפיה כיום קיימת קביעת רופא תעסוקתי בדבר אי הכושר של היחיד באופן שהוביל להפסקת עבודתו, אינה מהוה בבחינת מידע חדש.

היחיד לא קיים את הוראות הצוו ונותר לחסות תחת הגנות ההליך פרק זמן לא מבוטל, עד שהחליף ייצוג וכיום עותר למתן צו הפטר לאלתר.

יוער, בזהירות המתבקשת, כי ההרעה הנטענת במצבו התעסוקתי של היחיד אינה מתיישבת גם עם שכירת שירותים של עו"ד פרטי, בפרט כאשר ליחיד ניתן ייצוג על חשבון המדינה מאת הלישכה לסיוע משפטי.

...

לכן, אף שייתכן כי נתוני היחיד 'על הנייר' יכולים היו להצדיק מתן הפטר לאלתר ( כפוף לבדיקת קיומן של זכויות פיננסיות בלתי מוגנות) , בהתאם להלכת לשצ'נקו, אזי מכלול הנתונים והתנהלות היחיד עצמו אינם מצדיקים מימוש אפשרות זו. ההיפך מכך, התנהלות היחיד דווקא מטה את הכף לחובתו ומובילה למסקנה כי יש להורות על ביטול ההליך.

על כן, איני מורה בשלב זה על ביטול ההליך אולם על מנת לאפשר המשך ניהולו, אני מורה כדלקמן – הצו לשיקום כלכלי שניתן בעניין היחיד ביום 2.12.20 מבוטל.

כללי האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים (להלן:"המשיב") פירסם הזמנה לקבלת הצעות להצטרפות למאגר עורכי הדין של הלישכה לסיוע משפטי במחוזות ירושלים והדרום – הליך מס' 38/11.

ביום 27.11.12 אישררה וועדת המכרזים של המשיב את המלצת הועדה המקצועית להכללת עורכי דין במאגר עורכי הדין במחוז באר שבע וביום 30.12.12 נשלחו מכתבי הזכיה לעורכי הדין הזוכים.

התכלית של זרוז ההליכים בעתירות מינהליות, במובן של הכרעה מהירה במחלוקת, על משמעויותיה לצדדים הנוגעים בדבר ולציבור, חשובה כשלעצמה ויש לה יתרונות מהותיים נוספים - האפשרות של הצדדים להציג ראיותיהם בתוך פרק זמן קצר מאז ההתרחשויות והאפשרות של בית המשפט לקיים בירור משפטי ולפסוק את הדין בסמיכות להתרחשויות.

איחור העותר בהגשת עתירתו, הביא לכך שבמועד הגשת העתירה הוכרזו כבר עורכי הדין שזכו להיכלל במאגר עורכי הדין של לשכות המשיבה בירושלים ובבאר שבע והם כבר החלו בעבודתם עם המשיבה.

משכך, צדק המשיב בכך שלא העניק לעותר נקודות על השפות האחרות מאלה שאינן כלולות בשפות שנקבע כי הן מזכות בנקוד.

היא הסבירה, שהיא החליטה לראות במציעים בעלי תואר שני במשפטים מארצות המשפט הקונטיננטלי וארצות מזרח ארופה, כבעלי תואר "בוגר במשפטים" ולא כבעלי תואר משפטי נוסף, כדי למנוע חוסר שיויון מול עורכי דין בוגרי משפטים במוסדות אקדמיים בישראל, וכן, שבאשור שצורף לתעודה מטעם הועדה להערכת תארים ודיפלומות אקדמיים מחול צוין מפורשות כי האישור ניתן לצורך דרוג בשכר בלבד.

...

אי צירוף משיבים חיוניים טענת המשיב שהיה על העותר לצרף את עורכי הדין שהתקבלו למאגר עורכי הדין שלו על יסוד תוצאות המכרז והראיונות, כמשיבים לעתירה, מקובלת עלי.

משכך, דין טענות העותר בפרק זה – שעל רקע בהירות הגדרת ההשתלמויות המזכות בניקוד ונתוני ההשתלמויות שביחס אליהן ביקש העותר לזכות בניקוד, לא היה מקום מלכתחילה להעלותן – להידחות.

סוף דבר מכל האמור, אני דוחה את העתירה.

העותר ישלם למשיב הסך של 7500 ₪.