עתירה זו מכוונת כנגד החלטת ועדת המכרזים של עריית נוף הגליל לבחור את המשיבה 3 כזוכה במיכרז עליו נפרט להלן, כאשר לטענת העותר, המשתתף הנוסף במיכרז, מן הדין היה להכריז עליו כזוכה.
על פי העותר, בחינת שתי ההצעות (שלו ושל אסיא), כהצעות שנותרו לבחינה לאחר סינון, מחייבת מסקנה כי הצעתו היא ההצעה הזוכה שעה שהצעתו קיבלה את הציון המשוקלל הגבוה ביותר, על פי אמות המידה שנקבעו במיכרז, כאשר לא הייתה כל הצדקה לסטות ממסקנה זו.
הערייה ואסיא תומכות בהחלטת ועדת המכרזים בהיותה החלטה סבירה.
בעתירתו הראשונה, עת"מ 55884-02-21 (להלן: "העתירה הראשונה"), העלה העותר טענות דומות כנגד החלטה קודמת של ועדת המכרזים להכריז על אסיא כזוכה.
...
בהתייחס להערה מס' 1 בהערות משרד הבריאות שקיבלה ביטוי בסעיף 30.1 להחלטת ועדת המכרזים ואשר אכן מתייחסת לעותר, אני מקבל באופן מלא את הסברי ב"כ העותר בנדון ואשר מלמדים כי אין מדובר כלל בחיסרון לחובתו;
ראשית, אכן ההערה המוצגת היא בגדר שאלת הבהרה בלבד המופנית לעירייה והמבקשת לבחון האם מקובל מימון עצמי של עלות הבינוי, בשונה מהערה בענין הערכת העלות של הבינוי.
לסיכום ולאור מכלול המקובץ, מתחייבת המסקנה כי הצעת העותר היא ההצעה המשוקללת הטובה ביותר וכי לא הוצג כל נימוק אחר בעל משקל סגולי המצדיק את בחירת הצעת אסיא כזוכה במכרז, על אך שאינה ההצעה המשוקללת הטובה ביותר.
לאור התוצאה ודרך ההתנהלות, לרבות ניהול העתירה הראשונה, אני מחייב את העירייה (המשיבות 1 ו – 2) בהוצאות משפט העותר בסך 25,000 ₪ ואת המשיבה 3 בהוצאות העותר בסך 10,000 ₪.
