עתירה נגד החלטת ועדת הערר בדבר היתר בניה לבית מרקחת

למתן טופס אכלוס (טופס 4) לחלק מן היחידות שבמתחם המזרחי, ואישור כאמור ניתן ל- 70 יחידות דיור בלבד (ראו סעיף 6 לתצהירו של מר רוקח מטעם הנתבעת).

בית המשפט המחוזי בהחלטתו (כב' השופטת סלוטקי), מיום 7.10.2013, כתב כי "ממליצה לועדת הערר למצוא פיתרון הולם לבעיית העותר." על יסוד הסכמה זו הגישה התובעת ערר, ולאחר דיון החליטה ועדת הערר לתיכנון ובנייה מחוז דרום לקבלו ביום 5.2.2014 בקובעה "אנו מקבלים את הערר בחלקו, וקובעים כי המשיבה תיתן טופס 4 לנכס נשוא הערר, וזאת בכפוף להצגת אישור כיבוי אש עדכני." בחלוף שנה, ביום 10.2.2015 ניתן לתובעת אישור רשות הכבאות והצלה, ולפיו אין היתנגדות למתן היתר לרשיון עסק.

אינני מקבל טענה זו. אמנם ייתכן הדבר, כי תהיה זו מדיניות ראויה, לציין בגוף כל החלטה, מהי הדרך החוקית לפעול כנגד ההחלטה שניתנה, אך בלא קיום מקור חובה לפעול בעיניין זה, ומבלי לקבל נתונים ביחס להקף ההחלטות המתקבלות מדי יום על-ידי הרשות המקומית, והמשמעות של הטלת חובה כאמור, על אף העידר חובה בדין, לא ניתן לומר, כי הועדה המקומית נהגה בתובעת שלא כדין בעיניין זה. הנזק התובעת עתרה בכתב התביעה לסעדים כספיים שונים, בגין נזקים שנגרמו לה על-פי הטענה עקב העיכוב בהנפקת אישור האיכלוס, ובכלל זה אובדן הכנסות (מעסק ומדמי שכירות), תשלומי ארנונה בגין הנכס, הוצאות לשפוץ הנכס.

...

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים בסכום של 59,250 ₪, בגין אובדן דמי שכירות.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עו"ד והוצאות בסכום כולל של 12,000 ₪.

לאחר חילופי דין ודברים בין העותרת לבין הועדה המקומית בסוגיה לעיל, הגישה הוועדה המקומית בבית משפט לעניינים מקומיים ברחובות, כתב אישום נגד העותרת וכן נגד עו"ד רוקח (להלן:"הנאשמים") ובו ייחסה לנאשמים עבודות בניה ו/או הריסה ללא היתר כדין, בין היתר, הריסת מבנה בן שתי קומות ומרתף בשטח כולל של כ – 280 מ"ר, בניית חומה מבטון ובניית קונסטרוקציית ברזל (תו"ב 45686-03-15).

בתאריך 10.8.2017 הגישה העותרת ערר לועדת הערר המחוזית לתיכנון ובנייה מחוז מרכז (להלן:"הועדה המחוזית") נגד החלטת וועדת המשנה לרשוי של הועדה המקומית מיום 27.6.2017 על סרובה ליתן לעותרת היתר בגין הריסת המבנה.

...

העולה מהאמור לעיל הוא כי טרם בשלו התנאים להגשת העתירה ודינה להידחות על הסף.

טרם סיום, יצוין ביחס לפרסום פרוטוקולי ישיבות ועדת המשנה לרישוי של הוועדה המקומית באתר האינטרנט של העירייה – כי הוועדה המקומית הצהירה ש-"הפרוטוקולים של ישיבות ועדת המשנה מפורסמים לציבור הרחב באתר האינטרנט של העיריה, וניתן לעיין בהם בכל עת". היא הוסיפה כי הקלטות ישיבות הועדה "פתוחות לציבור לצורך האזנה במשרדי המשיבות...". על יסוד חזקת תקינות המנהל, חזקה על הוועדה המקומית כי הצהרותיה – הצהרות אמת הן. סוף דבר - אני מורה על דחיית העתירה על הסף הואיל והקדימה את זמנה.

העותרת תשלם למשיבות ביחד ולחוד שכ"ט בסכום של 10,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 17432-02-20 גורי-בניה והנדסה בע"מ נ' ועדת ערר לתיכנון ובנייה תל אביב עת"מ 16568-02-20 אל טרנס מגורים בע"מ נ' ועדת ערר לתיכנון ובנייה מחוז תל אביב לפני כבוד השופטת יעל בלכר העותרת בעת"מ 17432-02-20 העותרת בעת"מ 16568-02-20 גורי - בניה והנדסה בע"מ אל טראנס מגורים בע"מ שתיהן ע"י ב"כ עו"ד תמר לרנר המשיבים 1. ועדת ערר לתיכנון ובנייה מחוז תל אביב ע"י ב"כ עו"ד יסכה פישר יוסף מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) 2. הועדה המקומית לתיכנון ובנייה רמת גן ע"י ב"כ עו"ד אירה יעקב סולוביצ'יק, השרות המשפטי רמת גן 3. בעלי הדירות ברח' המעפיל 11 רמת גן 4. בעלי הדירות ברח' רוקח 24 רמת גן שניהם ע"י ב"כ עו"ד ציפורה בליצר פסק דין

לפניי שתי עתירות מאוחדות על החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ולבניה-מחוז תל אביב (בראשות היו"ר עו"ד עיני ורדון), אשר דחתה את ערר העותרות כנגד החלטות הועדה המקומית רמת גן, לדחות בקשות שהגישו להיתר בניה לפי תמ"א 38, מהטעם שאינן תואמות את מדיניות הועדה לגבי שכונות הגפן ונחלת גנים, כפי שאושרה בתכנית האב לשכונות אלה (תכנית האב).

הדבר עולה גם מאמירת יו"ר ועדת הערר בדיון מיום 5/3/18 כי קיימת צפיפות עצומה בשכונה ויש פוטנציאל עצום לתמ"א 38 ועל כן "טוב שהם חושבים על זה עכשיו מאשר לעולם לא". לגופה של ההחלטה נטען, כי החלטת ועדת הערר כמו גם החלטת הועדה המקומית, התקבלו בחוסר תום לב ובחוסר סבירות קצוני ובנגוד לפסיקה, שכן הועדה המקומית לא דנה בבקשה להיתר במועד והשהתה במכוון את הדיון בנגוד ללוח הזמנים קבוע בחוק התיכנון והבניה.

...

המסקנה מעוגנת בעבודה משמעותית ורחבת היקף של הוועדה המקומית ומקובלת עלי עמדת המשיבות כי אין בטענות העותרות המסתמכות על אמירות כאלה ואחרות בפרוטוקול הדיון בתכנית האב כדי לקעקע ולו במעט, קביעה זו של ועדת הערר.

לא מצאתי ממש גם ביתר טענות העותרות והן נדחות; ובכלל זה, גם הטענה לאפליה (זו נטענה לפני ועדת הערר, אך בוררה כדבעי ונדחתה על ידה.

סוף דבר: העתירות נדחות.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 11071-06-19 שילוני ואח' נ' ועדת הערר לתיכנון ובניה מחוז תל אביב ואח' לפני כבוד השופטת יעל בלכר העותרים 1.אמנון שילוני 2.שרון ברנשטיין ע"י ב"כ עו"ד מיכה גדרון המשיבים 1.ועדת הערר לתיכנון ובניה מחוז תל אביב ע"י ב"כ עו"ד יסכה פישר יוסף מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) 2.הועדה המקומית לתיכנון ולבניה חולון ע"י ב"כ עו"ד עופר צילקר 3.בן רוקח 4.צחי צח שפיצן שניהם ע"י ב"כ עו"ד עומר חלמיש פסק דין

לפני עתירה כנגד החלטת המשיבה 1 (ועדת הערר) אשר ביטלה את החלטת המשיבה 2 (הועדה המקומית) ליתן לעותרים היתר לפי תמ"א 38 להריסת מבנה בן קומה אחת ושתי יחידת דיור ולבניית ביניין חדש בן 4.5 קומות ו- 13 יח"ד; ותחת זאת אישרה הקמת ביניין חדש בן 2.5 קומות ו- 6 יח"ד בלבד.

עקרי טענות הצדדים טענות העותרים לטענת העותרים ועדת הערר שללה מהמבנה את זכויות הבניה המבוקשות מכוח התמ"א רק מהטעם שמדובר במבנה קטן בן קומה אחת הכולל שתי יח"ד. ועדת הערר לא ערכה בדיקה קונקרטית של המבנה ולא ביססה את החלטתה על המבנה הנידון, אלא קבעה קביעות כלליות בדבר האפשרות התיאורטית של העמסה על תשתיות כסיבה לביטול תמריצי התמ"א. זאת, אף שבמקרה הנידון לא נטען כלל וממילא לא הוכח, שקיים חשש כלשהוא לפגיעה כזו.

לפני סיום העותרים והועדה המקומית נשענו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בעיניין איי הארץ נדל"ן. אינני סבורה שפסק הדין מלמד, כטענת העותרים, שעל ועדת הערר ליתן לעותרים היתר כמבוקש על ידם, הכולל את מירב הזכויות האפשריות לפי התמ"א. סבורני כי החלטתה של ועדת הערר בעניינינו עומדת בנסיבות העניין, במבחן הבקורת השיפוטית המינהלית, לרבות שיקוליה בקשר עם תכנית ח/2030 והאיזון שנעשה בין כל השיקולים הרלבאנטיים.

...

בכלל זה מקובלת עלי גם עמדת ועדת הערר ותשובתה, לעניין פסק דין בעניין התאחדות בוני הארץ.

סוף דבר מכל האמור, העתירה נדחית.

העותרים ישלמו למשיבה 1 הוצאות בסך של 15,000 ₪ ולמשיבים 3-4, הוצאות בסך של 15,000 ₪ (בסך הכל 30,000 ש"ח).

המשיבה השיגה על הסיווג וטענה כי יש לסווג את העסק בסיווג של "מלאכה לרבות מוסכים". החלטת ועדת הערר התייחסה לשנים 2017-2016.

וכך נאמר בהחלטה: "בשני המצבים השירותים ניתנים לרכבים הנעים בכבישי ישראל. השירותים הניתנים לרכבים מיועדים בין היתר ואולי אף בעקר, לסייע לבטיחות הנסיעה. מכאן גם בצורך שיש לתעדף קיומם של מוסכים ומכונים למתן שירותים לרכבים ברמות שונות. כזה הוא המעמד שמוענק למוסך רכבים שמיועד לתיקוני פחחות וצבע, כזה הוא המעמד שניתן לשירותים המוענקים במוסך לעבודות סיכה, או למוסכים לתיקון תקרים, וכיו"ב. כזה הוא להבנתנו, הפרשנות שיש לתת לשימושים במוסכים או במכונים לשטיפת רכבים, בכל הנוגע בשאלת חיובי הארנונה.

לא זו בלבד שטענות העדר סבירות, אפליה או חסר שויון אינן חלק מחזית המחלוקת אלא שכלל אינן מצויות בסמכות הוועדה אלא מקומן בעתירה מנהלית.

לטענת המשיבה הנכס אינו מהוה "מבנה" כהגדרתו על פי דין ולכן צדקה ועדת הערר כאשר סיווגה את הנכס כבית מלאכה.

     (ב)  השרים יקבעו בתקנות את סוגי הנכסים וכן כללים בדבר אופן חישוב שיטחו של נכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לענין הטלת ארנונה כללית בכפוף להוראות סעיף קטן (ב1) לעניין אופן חישוב שיטחו של נכס.

.            "משרד, שירותים ומסחר" – לרבות מיתקן חשמל, תחנת אוטובוס, מסעדה, בית קולנוע, תחנת דלק, חנות, רשת שיווק, דוכן, מרכול, בית מרקחת, סניף דואר וסוכנות דואר, שבהם ניתן שירות לציבור ולמעט בנק וחברת ביטוח;           "נכסים", "בנין", "אדמה חקלאית", "קרקע תפוסה" – כמשמעותם בסעיף 269 לפקודת העיריות; .

.           "תעשיה" – לרבות מפעלי בניה, מחצבות, בתי תוכנה; לעניין זה, "מחצבות" – מתקני הייצור במחצבות וכן שטח החציבה שמתבצעת בו חציבה בפועל בשנת הכספים שבעדה מוטלת הארנונה; .

...

לטענת המערערת אילו הפעילה הועדה את מבחני הפסיקה לסיווג מלאכה היתה מגיעה למסקנה כי השימוש בנכס אינו מהווה "מלאכה". רחיצת רכבים, קל וחומר ידנית, אינה "מלאכה" אלא לכל היותר בגדר מתן שירותים.

טענת המערערת ולפיה לא היה בסמכות הועדה להידרש לטענת האפליה דינה להידחות.

לשיטתה היה בכך כדי לחזק את המסקנה כי הסווג המתאים הוא של בית מלאכה ומוסכים ולא של משרדים, שירותים ומסחר.

לנוכח האמור הערעור נדחה.