בשם המבקשות:
עו"ד יובל דמול
בשם המשיב:
עו"ד עלא תלאווי
][]החלטה
בבסיס ההליכים המשפטיים שבין הצדדים שלפניי פעולותיה של המבקשת 1, היא עריית טירה (להלן גם: הערייה), אשר על פי הנטען פרצה תואי דרך במקרקעין שבבעלות המשיב ובני משפחתו והרסה מבנה שהיה קיים בהם, בלא שנקטה הליכי הפקעה, בנגוד לתכניות המתאר החלות וללא היתרים כדין.
בשנת 2019 הגיש המשיב עתירה נוספת בטענה כי המבקשות – הערייה והועדה המקומית לתיכנון ובניה טירה – לא מקיימות אחר ההסכמות שהושגו בין הצדדים ושבגינן נמחקה העתירה הראשונה.
בגדר הדיון בעתירה זו הסכימו הצדדים – והסכמתם קיבלה תוקף של החלטה מיום 21.5.2019 – כי גובה הפצוי ייקבע על פי חוות דעת שתערך על ידי שמאי מוסכם, וכי במידה והמשיב יסכים לשומה שתקבע, ישלמו המבקשות למשיב ולבני משפחתו את סכום הפצוי, בפרקי זמן שנקבעו (בהסכמה מאוחרת יותר שקבלה אף היא תוקף של החלטה ביום 17.11.2019, הסכימו הצדדים על החלקות שלגביהן תנתן ההערכה בחוות הדעת השמאית ועל פרטים נוספים, להלן ביחד: ההסכמות).
ביום 20.1.2020 הוגשה חוות הדעת השמאית לבית המשפט על ידי המשיב, ובה נמצא כי המשיב ובני משפחתו זכאים לפצוי בסך 1,595,600 ש"ח. המשיב הודיע כי הוא מסכים לתוצאת חוות הדעת, אולם המבקשות מצידן טענו שלא ויתרו על זכותן להשיג על השומה, ובקשו להשיב לעתירה.
בהמשך העלו המבקשות טענות נגד ההסכמות שתוארו ונגד העתירה עצמה ואף ביקשו לסלק את העתירה על הסף בטענה כי הן חולקות על זכויותיו של המשיב בחלק מן המקרקעין.
...
בענייננו, אף מבלי שאדרש לשאלת סיכויי הערעור, סבורני כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע.
משאלה הם פני הדברים המבקשות לא הרימו את הנטל הנדרש לקבלת בקשתן לעיכוב ביצוע והיא נדחית.
הבקשה נדחית אפוא.
