עתירה נגד החלטת הסגרה של שר המשפטים

השופטת ע' ברון: העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטת שרת המשפטים (להלן: המשיבה) מיום 29.8.2018, שבה הורתה המשיבה על הסגרתו של העותר לרוסיה לשם העמדתו לדין בגין עבירת סמים (להלן: צו ההסגרה); החלטה זאת ניתנה מכוח סמכות המשיבה לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה).

בהתייחס לאותן נסיבות מיוחדות המצדיקות המנעות מן ההסגרה חרף התקיימות התנאים שבחוק, נקבע כי "שני שיקולים עקריים עשויים להצדיק המנעות מהפעלת סמכותו של השר לחתום על צו ההסגרה: האחד – עניינו מדיני בתחום יחסי החוץ; והאחר – עניינו פרסונלי-הומניטרי. בקוים כלליים, במסגרת שיקולים אלה יש לבחון האם נוצרו נסיבות חדשות אשר לא נשקלו על-ידי בית המשפט כאשר בחן את העתירה להורות על המבוקש כבר-הסגרה, או האם ישנם נתונים בדוקים אשר לפיהם ההסגרה תהא בלתי צודקת בעליל." (בג"ץ 3459/16 גרוזובסקי נ' שרת המשפטים, פסקה 12 (31.7.2016)).

...

לאחר שעיינו בעתירה, בבקשת המשיבה ובתגובה לה, הגענו לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשת המשיבה ולהורות על דחייתה של העתירה על הסף אף טרם שהוסדר תשלום האגרה בתיק – וזאת על מנת שלא לסכל, ולו בעקיפין, את הליך הסגרתו של העותר לרוסיה, שנקבע בתיאום עם הגורמים הרלוונטיים ברוסיה וכרוך בהשקעת משאבים ומאמצים הן מן הצד הרוסי והן מן הצד הישראלי.

בנוגע לחשש הנטען לחייו של העותר, נקבע בפסק הדין בערעור כדלקמן: "קביעתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה המערער לא עמד בנטל ההוכחה הגבוה המוצב לפתחו בקשר לאיומים על חייו, מקובלת עלי במלואה. טענות אלו אמנם אינן בגדר טענות כלליות הנזרקות לחלל בית המשפט, והן מתייחסות לאיום קונקרטי, אלא שאין די בהן. המערער לא הצביע על אינדיקציה לכך שהאיום המדובר הוא מוחשי וממשי, כזה שהרשויות ברוסיה לא תוכלנה להגן עליו מפניו. אין מדובר אפוא ב'נתונים בדוקים, יוצאי דופן וכבדי משקל' (עניין אלוני, עמ' 47). האירועים שתיארו המערער ואמו התרחשו לפני שנים רבות, והם אינם מטים את הכף לעבר אי-הסגרה." (ההדגשות שלי-ע'ב') (ע"פ 5473/17, פסקה 18).

העתירה נדחית, ועימה הבקשה לצו ביניים.

(נוסח מאושר לפירסום) השופטת ע' ארבל: המשיב 1, שר המשפטים, הוציא ביום 5.11.09, מכוח סמכותו לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה, תשי"ד – 1954 (להלן: חוק ההסגרה או החוק), צו הסגרה המורה על הסגרתו של העותר לאוקראינה כדי שיעמוד שם לדין בגין עבירה של רצח.

אופן קבלת ההחלטה על-ידי שר המשפטים כאמור, עיקר הטענות נגד שר המשפטים הנן כי הוא לא ערך בדיקה יסודית ומוקפדת של הטענות בדבר המצב עימו צפוי העותר להיתמודד עם הסגרתו לאוקראינה ולא העניק את המשקל הראוי לשיקולים שונים.

...

בנוסף שוכנענו מעמדת היועץ המשפטי לממשלה כי לא ניתן לקיים ההליך באופן אמיתי בישראל, שכן הדבר מעורר קשיים ניכרים.

אשר לדרישה לכונן מנגנון פיקוח על קיום ההתחייבויות שניתנו ולטענות בהתייחס לתקינות צו ההסגרה, מצאנו את תשובת המשיבים לעניין זה מספקת.

סוף דבר, אנו דוחים את העתירה.

מכאן העתירות שלפנינו, בגדרן עותרים השניים לביטול החלטתו של שר המשפטים לחתום על צוי ההסגרה על מנת שיקבל החלטה חדשה, זאת לאחר שישקול את כלל השיקולים הרלוואנטיים לעניין.

טענות העותרים לטענת העותרים, במקביל להליך המשפטי שהתנהל בישראל הגישו השניים עתירות בצרפת נגד צוי המעצר הבינלאומיים שהוצאו בעיניינם.

...

באשר לטענותיהם של העותרים בדבר קיומם של שיקולים הומניטריים כבדי משקל אשר מצדיקים את אי-הסגרתם – גם דין טענות אלה להידחות, משאלה אינן מעלות נסיבות המצדיקות הימנעות מהסגרה בהתאם למבחנים ההלכתיים שנקבעו בסוגיה זו. כך, בעניין אלוני, נדרש בית המשפט לשיקול הדעת המסור לשר המשפטים בדבר אי-הסגרה מטעמים הומניטריים וקבע כדלהלן: "אשר לתחום הפרסונאלי-הומאניטארי: אי-הסגרה על יסוד שיקול דעת המסור לשר, שלא בקשר להתפתחויות מדיניות, תהיה מוצדקת רק בנסיבות שבהן יש נתונים בדוקים, יוצאי דופן וכבדי משקל, אשר לפיהם תהיה הסגרה, בנסיבות המקרה, בגדר מעשה בלתי צודק בעליל או תעלה לכדי מעשה של התעמרות קשה במבוקש.

מתאימים לענייננו הדברים שנקבעו בע"פ 3680/09 סילברמן נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (9.11.2009): "מחוות-דעת רפואית שצורפה לערעור ניתן ללמוד כי המערער, כבן 70, אינו בקו הבריאות. הוא עבר לאחרונה ניתוח מעקפים, סובל מלחץ דם גבוה ומטופל באופן קבוע בתרופות. רופאו של המערער העריך בחוות-דעתו כי המשך מעצרו יהיה כרוך בסכנה לשלומו. צר לי שאלה הם פני הדברים, אולם זו אינה עילה להימנע מהסגרתו של המערער, שכן מצב בריאות רופף אינו יכול לחסן אדם מנשיאה בתוצאות הנובעות ממעשיו. חסינות מהסגרה אינה יכולה להתבסס על הטעם ש'המבוקש עלול להישפט ולהיאסר ולסבול עקב כך את סבלו של נאשם, עציר או אסיר, שהרי זו מטרתה הלגיטימית של ההסגרה ותוצאתה הטבעית. המדובר בהתפתחות שהיא מעל ומעבר לתוצאה המשפטית המתוארת, אשר הינה צפויה וטבעית. כאשר מתייחסים לתוצאה בלתי צודקת בעליל או להתעמרות קשה, הרי הכוונה לנסיבות שבהן אין המדובר עוד בתוצאות המקובלות של ההסגרה, אלא, למשל, במסירתו של המבוקש למרצחים, אשר בכלל אינם מתכוונים לקיים הליך משפטי כדין, או לידי מענים, המפעילים שיטות חיסול או עינוי שאינן נוהגות, כמובן, במדינות בנות תרבות'". לפיכך, דין הטענה לקיומם של שיקולים פרסונליים-הומניטריים המצדיקים הימנעות מהסגרת העותרים, להידחות.

אשר על כן – העתירות נדחות, והצווים הארעיים שהוצאו בהחלטות מן הימים 2.5.2022 ו-3.5.2022 מבוטלים.

מכוחו של סייג זה רשאית המדינה המבקשת להעמיד לדין אדם שהוסגר על עבירה אחרת שעבר לפני הסגרתו (קרי על עבירה שלא בגינה הוסגר מלכתחילה), וזאת מקום שבו "שר המשפטים נתן את הסכמתו בכתב לפעולה כזאת נגד המבוקש". אכן, כפי שהובהר בפסיקה, "הקפו של עיקרון הייחודיות ניתן להרחבה. כך, על פי דיני ההסגרה של מדינות מסוימות, לרבות ישראל, בכפוף להסכמת המדינה המתבקשת, רשאית המדינה המבקשת להעמיד לדין את המוסגר גם על עבירות אשר לא נזכרו בבקשת ההסגרה המקורית (ראו למשל: סעיפים 17(א), 24 לחוק ההסגרה; סעיף 14(א) לאמנה האירופאית בדבר הסגרה, כתבי אמנה 647, עמוד 96 (נחתמה בשנת 1957, נכנסה לתוקף לגבי ישראל בשנת 1967))" (עניין חן בפיסקה 129, ההדגשה הוספה – י"ע).

ראשיתו בהחלטה של שר המשפטים להורות על הבאת המבוקש לפני בית המשפט המחוזי, והמשכו בהחלטה שיפוטית של בית המשפט אם להכריז על המבוקש כבר הסגרה אם לאו (על התשתית הראייתית הנדרשת לצורך הכרזה על מבוקש כבר הסגרה ועל טיב המונח "ראיות שהיו מספיקות", ראו מבין רבים, ע"פ 3439/04‏ בזק (בוזגלו) נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נט(4) 294, 300-299 והאסמכתאות שם (2004): ע"פ 4416/20 מיום 8.12.2020 שניתן בעיניינו של העותר, פסקה 10 והאסמכתאות שם).

...

עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיב לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו להיעתר לבקשת ממשלת ארצות הברית להעמיד את העותר לדין על מעשים ועבירות שלא בגינן הוכרז כבר הסגרה.

על פני הדברים, המקרה דנן נמנה על סוג המקרים שלשמם נחקק ההסדר בחוק ההסגרה, המסמיך את המשיב להיעתר לבקשות הרחבה ולחרוג מעקרון הייחודיות: מדובר בעבירות דומות, שבוצעו (בחלקן) במהלך אותה תקופה, שנתגלו לאחר ביצוע ההסגרה, ושלא היתה מניעה עקרונית להסגיר את העותר בגינן מלכתחילה אילו נכללו במסגרת בקשת ההסגרה.

על רקע האמור, ובנסיבות המקרה דנן, אף דומה כי יש טעם בטענת המשיב כי אילו היתה מדינת ישראל מסרבת לבקשת ההרחבה, מה שעשוי היה להעניק לעותר "מקלט מרחוק" מפני בירור התלונה החדשה, או-אז היתה זו החלטה המעוררת קושי.

סוף דבר, העתירה נדחית.

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק הדין בבג"ץ 9420/09 פלוני נ' שר המשפטים (לא פורסם, 10.3.2010) שניתן על-ידי כבוד השופטים ע' ארבל, א' חיות וי' דנציגר, בו נדחתה עתירה לביטול החלטת המשיב להסגיר את העותר לאוקראינה.

כנגד החלטה זו הגיש העותר עתירה לבג"ץ. בית המשפט דחה את העתירה.

בפסק הדין שניתן בעיניינו של המבקש, הדגיש בית המשפט כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הדין הקובע שהעותר הוא בר-הסגרה, ולכן ידון רק בטענות הנוגעות להפעלת סמכותו של שר המשפטים.

...

משנדחה הערעור, הפך תוקף ההכרזה על העותר כבר-הסגרה לסופי, על כן רשאי היה שר המשפטים להורות על הסגרת העותר לאוקראינה, לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה או החוק).

לאחר עיון בפסק הדין של בית המשפט העליון ובטענות העותר, הגעתי לכלל מסקנה כי פסק הדין אינו מקים עילה לקיום דיון נוסף.

סופו של דבר, העתירה לדיון נוסף נדחית.