עתירה המכוונת נגד החלטה שעניינה בקשה לקבלת היתר בנייה מכוח תמ"א 38.
"
כפי שקבעה ועדת הערר, באופן עיקרוני ועל פי הוראות החוק ניתן לאשר עקרונית הקלה של 6% בפרויקט הריסה ובנייה בנוסף על התמריצים מכוח תמ"א 38, ועם זאת במסמך מדיניות שהוכן בשנת 2016 נקבע כי לא יינתנו הקלות כמותיות בנוסף לתמריצי התמ"א (וראו כי אין בעתירה כל טענה כי מיסמך המדיניות מורה אחרת, ולגבי פרטי המסמך ראו את סעיף 43 לתשובת המשיבה 1).
...
לכן, התערבות בהחלטתה של ועדת הערר בשלושת הרכיבים האמורים חייבת להיעשות במשורה, ויהא לבחון את טענות העותרים לגופן על רקע הערה מקדמית זו, ובמיוחד שעה שעסקינן בהחלטה אשר ניתנה לגבי שלושה עררים, אשר במסגרתה כל הגורמים הרלבנטיים ניסו לשנות מהחלטת הועדה המקומית – וההחלטה של ועדת הערר קיבלה חלק משלושת העררים ודחתה חלק אחר משלושתם, אגב איזון בין הטענות השונות, וכפי שצוין בסופה של ההחלטה:
"113. עררי המתנגדים מתקבלים באופן חלקי, בנוגע למספר הקומות בבניין, באשר לשמירה על עצים בוגרים, בנוגע לחישוב השטחים וכן בעניין תכנון שתי כניסות לכלי רכב לחניון ולהתקנת החנייה העילית, והכל כמפורט בהחלטה. יתר טענותיהם – נדחות.
עתה, על רקע האמור, נבחן את טענות העותרים לגבי שלושת הנושאים במובחן.
לא שוכנעתי כי העמדה של ועדת הרר חורגת בבירור ממתחם הסבירות, היא בוודאי אפשרית, היא מנומקת, לרבות על יסוד מסמך המדיניות ובוודאי שאין פסול בהנמקה שסומכת על אותו מסמך מדיניות שמשמש לנגד עיני גורמי התכנון בבקשות דומות.
לכן אדרש למסמך זה רק בקצרה ואומר כי גם בו אין כדי לחייב את המסקנה שוועדת הערר טעתה או פעלה בחוסר סבירות כאשר החליטה שלא לאשר את הקלה, שכן החלטתה הייתה ניתנה לגבי בקשה שהתבררה ונדונה בהתאם למסמך המדיניות שהיה קיים במועד ההגשה "לטוב ולרע".
טיעון העותרים לגבי ההשלכות הכלכליות של יישום ההחלטה -
טיעון נוסף מרכזי של העותרים, אשר שזור לאורך כל העתירה ומתייחס לכל שלושת רכיבי ההחלטה, הוא – כי היישום של ההחלטה יוביל לכך שהפרויקט לא יהיה רווחי.
סיכום -
אשר על כן ומחמת הנימוקים המפורטים מעלה, העתירה נדחית.
