עתירה נגד החלטת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב

נושא העתירה: עתירה כנגד החלטת הוועדה מקומית לתיכנון ובניה תל אביב – יפו (להלן: "המשיבה 1" או "הוועדה המקומית") מיום 20.3.2019, וההבהרה שנשלחה מטעמה לעותרים, ביום 12.5.2019.

...

בהיותה עתירה מוקדמת, עשויה היא בסופו של דבר להתייתר (בג"ץ 9290/10 המרכז לפלורליזם יהודי - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' שר המשפטים ס' 2 לדבריו של כב' השופט נ' הנדל (פורסם בנבו, 16.03.2011)).

עם זאת, משמצאתי כי תכנית צ' היא תכנית כוללת, שהוראותיה גוברת על הוראות תכנית 2196, נראה לי כי יש לדחות את העתירה גם לגופה.

סוף דבר: כמפורט בפסק הדין, העתירה נדחית.

לפני עתירה מנהלית כנגד החלטת המשיבה 1 – ועדת ערר מחוזית במחוז תל אביב (להלן: "ועדת הערר") מיום 3.12.19, במסגרתה נדחה ערר שהגיש העותר נגד החלטת המשיבה 2 – הועדה המקומית לתיכנון ובניה תל אביב (להלן: "הועדה המקומית"), מיום 10.7.19, ליתן תוקף לתכנית מספר 507-0530329 תא/מק/1/4130 (להלן: "תכנית האיחוד והחלוקה") בתחום תכנית תא/ 4130 בין השדרות (להלן: "התכנית הראשית") ולדחות את ההתנגדויות שהוגשו, לרבות את היתנגדות העותר, למעט בשני נושאים (להלן: "החלטת ועדת הערר" או "ההחלטה").

...

עוד אין בידי לקבל את טענתו הנוספת של העותר הנסבה על העדר סמכות לוועדה המקומית באשר – לטענתו – תכנית האיחוד והחלוקה מהווה סטייה ניכרת לתכנית הראשית ומשכך, דינה בטלות.

לאור האמור הרי שגם טענתו זו של העותר הנסבה על העדר סמכות לוועדה המקומית דינה להידחות.

סוף דבר; משנדחו כלל טענות העותר – העתירה נדחית.

לפני עתירה כנגד החלטת הועדה המקומית לתיכנון ולבניה תל אביב יפו מיום 28/12/20 לאשרר מיסמך מדיניות תיכנון למרחב כיכר אתרים, המרינה ובריכת גורדון (מיתחם כיכר אתרים או המיתחם), שאושר בהחלטת ועדת המשנה של הועדה המקומית ביום 4/11/20 (ההחלטה ו- מיסמך המדיניות או המסמך, בהתאמה).

...

לא מצאתי ממש בטענות העותר לאבחון נסיבותיו של עניין זה בשל היקף השטח או רזולוציית התכנון, והן נדחות.

על מנת להפיס את הדעת אוסיף ואעיר עם זאת, כי גם לגוף העניין לא שוכנעתי כי העותר הניח תשתית מספקת לטענתו בעניין המשמעת קואליציונית (גם בשים לב לבקשה להוספת ראיה בדמות כתבת טלוויזיה שבה רואיינה סגנית ראש העיר שפוטרה לטענתה בשל ההצבעה נגד מסמך המדיניות).

סוף דבר: מכל האמור העתירה נדחית על הסף בהיותה מוקדמת ובטרם מוצה ההליך התכנוני.

בפניי עתירה כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז תל-אביב (להלן: "משיבה 1" וגם "ועדת הערר") מיום 7.4.22, לדחות את ערר העותרים כנגד החלטת הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה גבעתיים (להלן: "משיבה 2" וגם "הועדה המקומית") שלא ליתן היתר בניה לתוספת הבניה על השטח המוצמד לגג דירת העותרים, בהיעדר תימוכין קנייניים.

...

איני מקבלת את טענת העותרים לעניין אכיפה בררנית או אפליה על ידי הועדה המקומית.

זאת ועוד, אני מקבלת את טענת המשיבות, לפיה מהמסמכים שהוגשו לא ניתן לדעת מה היו שיקוליה של הועדה המקומית בעת מתן ההיתר, מה נאמר בתקנון המוסכם של כל אחד מהבניינים, וכיצד השפיעה הפסיקה האחרונה על עמדת מוסד התכנון.

אשר על כן אני דוחה את העתירה.

במסגרת עתירה זו עותרת העותרת כנגד החלטות משיבות 1 ו-2, הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה תל אביב וועדת הערר תל אביב, בהתאמה, שלא לאשר את בקשת העותרת להיתר בנייה (מס' 20-1179) זאת ביחס למתן הקלה לתוספת זכויות בנייה בשיעור 6% לגבי מקרקעין הידועים כחלקה 1377 בגוש 6213 בשד' הציונות 12א' בתל אביב (להלן: "המקרקעין או המיגרש").

...

5.7 לאור האמור לעיל, לא ניתן לקבוע שוועדת הערר שגתה במסקנותיה לגבי ניתוח המצב המשפטי על רקע האמור בתכנית רובע 4, זאת באופן אשר מצדיק את התערבות בית משפט זה. לסיכום: למרות שיש בסיס לומר שנפל פגם באופן שבו נוסחה תכנית רובע 4, בבחינת שההתנגדות שהתקבלה ואושרה על ידי הוועדה המחוזית בהתייחס לקוטג'ים, לא הוטעמה במפורש וכמתחייב במסגרת התכנית, איני רואה אפשרות להתערב בהחלטת וועדת הערר אשר עומדת בגדרי הדין.

התוצאה היא אפוא שהעתירה נדחית.