בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים
עת"מ 45183-01-21 סמאר נ' הועדה הארצית לתיכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור ואח'
תיק חצוני:
בפני
כבוד השופט נאסר ג'השאן
העותר
חליל סמאר
המשיבים
1.הועדה הארצית לתיכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור
2.וועדת המשנה להתנגדויות של הועדה הועדה הארצית לתיכנון ובניה של מתחמים מועדפים לדיור
3.אחמד סעיד דיאב
4.מוחמד עאדל דיאב
5.סביח פהמי סעיד דיאב
6.סוהיל פהמי סעיד דיאב
7.מוחמד פהמי סעיד דיאב
8.אחמד פהמי סעיד דיאב
9.וליד פהמי סעיד דיאב
10.ח'יר פהמי סעיד דיאב
11.רים מג'דוב
12.עביר חתחות
13.פאיק דיאב
14.וליד לוטפי דיאב
15.דיאב פאיק
16.קרם עתאמלה
17.עלי סאלח דיאב
18.וליד לוטפי דיאב
19.ואליד דיאב
20.חנאן אבו רומי
21.כמאל דיאב
22.כמאל דיאב
23.חוסאם דיאב
24.בסאם דיאב
25.עיאשי חאלד
26.וליד דיאב
27.מוחמד דיאב
28.גומאנה דיאב
29.ראניה דיאב
30.דיאב גומאנה
31.דיאב ראניה
32.מוסא חאלד סמאר
33.איאד מריח
34.עימאד מריח
35.עבד אל מונעם מריח
36.אחמד מריח
37.עריית טמרה
38.מדינת ישראל
39.רשות מקרקעי ישראל
40.ועדה מרחבית שפלת הגליל
פסק דין
העותר מבקש לבטל את החלטת ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה למתחמים מועדפים לדיור (להלן: "ועדת המשנה") מיום 09.12.2020, לפיה נדחתה היתנגדות העותר והחלטת הוועדה מאותו יום שאישרה החלטה ועדת המשנה להתנגדויות, ולקבוע כי יש לקבל את עמדת העותר בעיניין שינוי גבולות מיגרש התמורה, כפי שהובאה בפני רשויות התיכנון במסגרת ההתנגדותו, ולחילופין, להורות על השבת התכנית לשולחנם של מוסדות התיכנון, לידון מחדש בהתנגדות העותר ובהמלצת החוקר.
בטרם אתייחס לגופן של טענות העותר כנגד החלטת ועדת המשנה להתנגדויות, יש לחזור למושכלות יסוד לגבי הכרעה בטענות תכנוניות המועלות כנגד מעשה מינהלי, לרבות כנגד החלטות מוסדות התיכנון.
לאור מאפיינו של מנגנון האיחוד וחלוקה ותכליתו התכנונית, נקבע כי רשאיות רשויות התיכנון להחליט על אופן השמוש בו ולבחור בדרך העשויה לקדם באופן היעיל ביותר את מטרותיה התכנוניות של התכנית הרלוואנטית (עע"מ 9403/17 הועדה לתיכנון מתחמים מועדפים לדיור נ' כרמלי, פסקה 55 (26.06.2019)).
בעניינינו, נימק החוקר את המלצתו לדחות את היתנגדות העותר בעיניין איחוד מיגרשי התמורה, בהפנייה לסעיף 3ו' לדו"ח. אמנם בהמלצת החוקר נרשם בטעות כי הוא מפנה לסעיף 3ה', אולם כפי שנטען על-ידי המשיבות, נראה כי הכוונה היתה לסעיף 3ו', המתייחס לסגוייה של איחוד חלקות תמורה שאינן רציפות, כמפורט להלן:
"לדחות את ההתנגדויות לענין איחוד זכויות של בעלי קרקע פרטית שברשותם חלקות מקור שאינן רציפות ובקשו לאחד את התמורות. עקרונות התיכנון המפורטים בסעיף 3(א), עומדים בסתירה לבקשה לאחד את הזכויות של בעלי הקרקע המחזיקים בבעלות בכמה חלקות. לא ניתן מחד להותיר את הרוב המכריע של הבעלים בתחום חלקת המקור ובו זמנית לאחד את הזכויות של בעלי הזכויות על חשבון בעלי זכויות אחרים בחלקה. לא ניתן היה לאחד את התמורות כאשר היה מדובר בחלקה שנכללת באופן חלקי בתכנית או בחלקות שאינן נכללות בתחום האו"ח. חלק מן המתנגדים שבקשו איחוד זכויות, ביקשו לאחד את הזכויות מחלקות בהן יש הפקעה לצורך צבורי כלל ערוני ולאחד אותן עם הזכויות בתחום התכנית. יובהר, שלא ינתנו זכויות בתחום התכנית בהתאם לאמור בסעיף 2(ב)".
הינה כי כן, כעולה מהמלצת החוקר שהתקבלה על-ידי ועדת המשנה ועל-ידי הוועדה, אחד מעקרונות היסוד של ההקצאה הינו שמירה על מיגרשי תמורה ככל האפשר בחלקת המקור ובתחומה.
...
לסיכום:
לאור כל האמור לעיל, ומאחר ולא נפל כל פגם בהחלטת רשויות התכנון המצדיק התערבות בית המשפט לעניינים מנהליים, דין העתירה להידחות.
בנסיבותיו של התיק, ולאור אופי הטענות שהעלה העותר והאמור בפסק דיני, אני מחייב את העותר בסכום הוצאות ושכ"ט מופחת.
העותר ישלם למשיבות 1 ו- 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.