עתירה נגד החלטות ועדת ערר לתכנון ובנייה מחוז ירושלים

העתירה לפניי עתירה מינהלית המופנית נגד החלטת ועדת הערר לתיכנון ובנייה במחוז ירושלים (להלן – ועדת הערר), מיום 30.6.15, אשר דחתה ערר שהגישו העותרים על החלטתה מיום 18.3.15 של ועדת המשנה לתיכנון ובנייה שליד הועדה המקומית לתיכנון ובנייה בירושלים (להלן גם – הועדה המקומית).

...

לפיכך, דין העתירה בכל הנוע למידות המעלית, להידחות.

עם זאת, ציינה ועדת הערר בהחלטתה, לגבי כל טענות העותרים, שבהן לא הרחיבה את הדיון, כי: "ספק רב אם מצויות הן בתחום סמכותנו ומכל מקום לא מצאנו בהן ממש". מכל מקום, במסגרת העתירה הובהר על-ידי אדריכלית הוועדה המקומית, כי יסודות המעלית חייבים להיות רחבים מקיר פיר המעלית (הקיר החיצוני של המבנה), ועל-כן יש הכרח הנדסי ביצירת מרווח של כ-15 ס"מ בין קיר מעטפת המעלית לבין קיר הבית המשותף (פרוטוקול מיום 20.11.16, עמ' 26 ש' 12-16).

התוצאה אשר על כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

עתירה מינהלית נגד החלטת ועדת הערר לתיכנון ולבניה מחוז ירושלים, שניתנה ביום 4.1.11, לפיה הוצהר על בטלותו של היתר בניה שמשיבה 2 (הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים) נתנה לעותר 1 ביום 4.11.08, בהתאם להחלטת משיבה 3 (ועדת המשנה של הועדה המקומית) מיום 22.10.07.

...

אין לאפשר לעותרים את קיצור הדרך ועקיפת המסלול התכנוני המתחייב מכך ש"מתן היתר בניה לפי תכנית הנעדרת פירוט מספיק חוטא לתכליות העומדות בבסיס ההליכים הסטטוטוריים המהווים תנאי לאישורה, ובהן שקיפותם של הליכי התכנון ושיתוף הציבור בהם" (עע"מ 7171/11 הנ"ל, פסקה 25).

לאור כל האמור, העתירה נדחית.

מאחר שהעותרים פעלו בהגשת הבקשה להיתר בניה בהתאם להנחיות שקיבלו מהוועדה המקומית, החלטתי להימנע מחיובם בהוצאות.

עתירה נגד החלטתה של ועדת הערר לתיכנון ובניה מחוז ירושלים, לדחות ערר שהגישו העותרים על החלטת הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים, אשר אישרה בקשה להיתר בניה שהגישו המשיבים 3-5.

...

אין בידי לקבל טענות אלה.

סבורני כי בכל הנוגע להחלטת ועדת הערר משנת 2003 אין נפקא מינה לכך כי שונה מבנה הבעלות בבניין, שעה שמדובר בקביעה הנוגעת לבניין עצמו, ולא לצדדים להליך.

כללו של דבר: העתירה נדחית.

הבקשה הוגשה במסגרת עתירה של המועצה המקומית מבשרת ציון (להלן – העותרת או המועצה המקומית) כנגד החלטות של ועדת הערר לתיכנון ולבניה, מחוז ירושלים (להלן – ועדת הערר), אשר קיבלה עררים שהוגשו לה. ועדת הערר הורתה על ביטול תנאים מגבילים שנקבעו על ידי הועדה המקומית לתיכנון ולבניה הראל (להלן – הועדה המקומית), ביחס לתוכנית הידועה כתוכנית 101-0261289 (להלן – התוכנית).

...

הרקע לעתירה וטענות הצדדים בפני עתירה כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה, מחוז ירושלים (להלן: "משיבה 1" או "ועדת הערר") מיום 10.07.22, לדחות ערר שהגיש העותר (ערר 1095-22), שעניינו ביטול או התלייה של היתר בנייה שניתן על ידי הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים (להלן: "משיבה 2" או "הועדה לתיכנון ובניה").

...

העותר הוא בעל דירה מס' 22 שבקומת הקרקע בבניין ברח' האייל 75 בירושלים (להלן: "דירת העותר"), ולטענתו, בניין מס' 11 הבנוי על מגרש 104 נבנה בחריגה מהגובה המותר, והתוצאה היא שהנוף מדירתו מוסתר על ידי בניין זה. בתמצית, מדובר בערר שהוגש ביום 3.08.21, בטענה כי על אף שההחלטה למתן היתר התקבלה ביום 11.04.19 וההיתר הוצא ביום 10.12.19, הבקשה ונספחיה לא פורסמו לשכנים בבניינים הסמוכים ועל כן רק עם התקדמות הבנייה גילה העותר כי הבינוי חורג מהגובה המקסימלי שנקבע בתב"ע, חריגה אשר הוגדרה בהוראות התב"ע, כך לטענת העותר, כסטייה ניכרת.

אכן, אין לאפשר מצב בו תועלה בבית המשפט טענה הסותרת טענה שהועלתה קודם לכן גם במסגרת הליך מנהלי (ראו: ע"א 8430/06 שבתאי נ' ספני (3.11.08)).

מכלול הנסיבות סביב העלאת הטענות במסגרת ההליך בנושא הפיצוי, בפרט כשבניגוד לטענת משיבה 1, לא ניתן פיצוי לעותר בגין הסתרת הנוף, מביא למסקנה כי אין מקום לעשות שימוש במסגרת זו בעילת ההשתק, לכאן או לכאן (השוו: ע"א 4170/14 כהן נ' כהן (14.01.16); בע"מ 2158/16 פלוני נ' פלונית (1.05.16); ע"א 135/16 המוסד לביטוח לאומי נ' רוזנטל (7.03.17); בע"מ 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625 (2005)).

בשים לב לכל האמור העתירה נדחית.