עתירה נגד החלטות בית הדין הרבני הגדול בעניין גירושין

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 17.3.2021, אשר דחתה ערעור על החלטת בית הדין הרבני האיזורי בחיפה (להלן: בית הדין האיזורי) מיום 23.10.2020.

ההחלטות נסובות על החלטה של בית הדין הרבני האיזורי בדבר מתן טפול פסיכולוגי לקטינים שהוריהם מצויים בהליך גירושין.

ואולם, התפתחות הדברים בכל הנוגע לתיק בו עסקינן הביאה לכך שהשאלות הנכבדות האמורות אינן מתעוררות עוד במסגרתו, וזאת מהטעם שעוד בטרם ניתנה החלטת בית הדין הרבני הגדול שונה המתוה הטיפולי, וכיום לא מצויות עוד על הפרק הוראות של בית הדין האיזורי המורות לעותרת או לקטינים להזקק לאיבחון או לטפול פסיכולוגי.

...

במצב דברים זה, הפכה העתירה לכל הדעות תיאורטית, ודין הסוגיות העקרוניות שהיא מעוררת להידחות לעת מצוא.

ההחלטה המקורית, עניינה בפרוק שתוף בדירת המגורים של העותרת והמשיב 5, אגב הליכי גירושין המתנהלים ביניהם (להלן בהתאמה: החלטת בית הדין הרבני האיזורי ו-העירעור על החלטת בית הדין הרבני האיזורי).

עתירה קודמת שהגישה העותרת, נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול, לדחות את העירעור על החלטת בית הדין הרבני האיזורי – נדחתה, מחמת אי-מיצוי הליכים (בג"ץ 7481/21 פלונית נ' בית הדין הרבני האיזורי בפתח תקווה (21.12.2021)).

לצד זאת נקבע, באותו עניין, כי "מהשתלשלות הדברים שתוארה לעיל עולה כי טענות העותרת לא נדונו לגופן על ידי בית הדין הרבני הגדול. בין אם בשל היתנהלות העותרת, ובין אם בשל המשגה ה'טכני' שנפל אצל בית הדין הרבני האיזורי [...] דומה כי קיים קושי בכך שדירת המגורים בה מתגוררת העותרת עם בנותיה הצעירות תמכר, מבלי שערכאת העירעור דנה בטענותיה בנוגע להחלטות בית הדין הרבני האיזורי לגופו של עניין". מכאן, שבדבריו אלו, אִפשר בית משפט זה לעותרת, לחדש את הליך העירעור בעיניין פירוק השתוף בדירת המגורים.

...

לאחר שבחנתי את העתירה ונספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, אף ללא צורך בתגובת המשיבים.

דין טענה זו להידחות אפוא, מחמת קיומו של סעד חלופי, בדמות פנייה סדורה לדיין שפירא, כמצוות המחוקק.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף, ועמה גם בקשת העותרת למתן צו ביניים – והיא נדחית בזאת.

בשם העותר: עו"ד יאיר שיבר ][]פסק-דין ]השופט י' עמית: עתירה כנגד החלטת בית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול), בגדרה התקבלה בקשת המשיבה ליתן לה ארכה לצורך הגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי באשדוד (להלן: בית הדין האיזורי).

בשנת 2019 הגיש העותר תביעת גירושין לבית הדין האיזורי, ובשנת 2020 השניים התגרשו.

הדבר נכון ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטות דיוניות שעניינן סדרי הדין של בתי הדין הדתיים, ובפרט החלטות פרוצדוראליות הנוגעות להארכת מועדים (ראו בג"ץ 4260/05 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (17.5.2005); בג"ץ 5803/19 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 9 (15.9.2019); בג"ץ 7916/21 פלונית נ' בית דין הרבני האיזורי פתח תקוה, פסקה 4 (28.11.2021)).

...

לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

חרף טענות העותר, לא מצאנו כי המקרה שלפנינו בא בגדר אותם מקרים חריגים, ודי בכך כדי לדחות את העתירה.

טענות העותר בדבר חוסר סבירות קיצוני נטענו בעלמא וללא כל ביסוס; והגם שההחלטה אכן מנוסחת בתמציתיות רבה, לא כל מקרה של העדר הנמקה יוביל להתערבות שיפוטית בהחלטות בתי הדין הדתיים, ולא מצאנו כי בנסיבות דנן מדובר בפגם המצדיק לעשות כן (ראו בג"ץ 1986/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 10 לפסק דינה של השופטת ארבל, וכן פסק דינה של הנשיאה בייניש (27.05.2008) (להלן: עניין פלונית); בג"ץ 6324/22 פלונית נ' בית הדין הדרוזי בעכו, פסקה 5 (6.10.2022)).

סוף דבר, העתירה נדחית.

]השופט א' שטיין: העתירה שלפנינו מכוונת נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 7.2.2023, בגדריו נדחתה בקשתו של העותר לפרק שתוף בדירה בתל אביב (להלן: הדירה) אשר נימצאת בבעלותו ובבעלות המשיבה 3 (להלן: האשה).

בהחלטה מיום 8.11.2021 ציין בית הדין הרבני הגדול כי נמצא ערב שהמציא לבית הדין תצהיר לפיו הוא מתחייב לשלם את שכר הדירה עבור האשה למשך שנה, וכי העותר הגיש תגובה בה הוא מיתנגד להשכרת הדירה לאשה, שכן, לטענתו, האשה המציאה נתונים כוזבים אודות התחייבותו של הערב.

עוד נקבע כי אם האשה תסרב לקבל את הגט במועד זה, תוצא הדירה למכירה באמצעות כונס נכסים או שבית הדין יחליט לאפשר לעותר לחזור לדירה ולהתגורר בה. בהחלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 30.10.2022 נאמר כי הצדדים התגרשו בתאריך 15.3.2022 וכי נותרו מספר סוגיות רכושיות להכרעה.

...

לטענת האישה וכן לטענתו של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, דין העתירה להידחות מהטעם הבא: מניעת פירוק השיתוף בדירה מהווה חלק מהסכמות הצדדים למתווה שהוצע על ידי בית הדין הרבני הגדול.

לאחר עיון בכתובים, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה מבוררת להתערבותנו.

לא נעלמו מעינינו טענותיו של העותר ביחס להחלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 17.5.2023, אך אין בכך כדי לשנות מהמסקנה כי הלה הסכים למתווה אשר הוצע על ידי בית הדין הרבני הגדול.

באשר ליתר טענותיו של העותר בעתירה – טענות אלו נטענו על ידו בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי והן יתבררו במסגרת זו. סוף דבר: עתירה נדחית בזאת.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6165/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני איזורי בפתח תקוה 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי המופנית נגד החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1325212/2 מיום 4.7.2023, ועתירה למתן צו ביניים המופנית נגד החלטתו של בית הדין הרבני האיזורי בתיק 1035146/9 מיום 5.7.2023 בשם העותר: עו"ד דני שרמן; עו"ד יעל קינד-הלד ][]פסק-דין

ואלו בתמצית העובדות הדרושות לענייננו: בין העותר לבין המשיבה 3 מתנהלים הליכי גירושין בבית הדין הרבני, וכן, במקביל, הליכים בסוגיות נילוות לגירושין בבית המשפט לעינייני מישפחה, לרבות בעיניין פירוק שתוף בדירתם.

הלכה זו נכונה ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטות דיוניות של בתי הדין הרבניים, כבעניינינו (לדוגמה, בג"ץ 544/19 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 6 (23.1.2019); בג"ץ 6180/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (18.11.2019)).

...

דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים, והתערבות בהחלטותיהם תיעשה במקרים חריגים שבהם קיימת חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או סטייה מהוראות החוק (בג"ץ 316/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 (29.6.2020); בג"ץ 2350/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (10.9.2020); בג"ץ 6897/22 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה (9.11.2022)).

העובדה שביצוע של החלטה שיפוטית יביא להיווצרות מצב דברים חדש, ובלתי הפיך, היא שיקול חשוב בבוא ערכאה שיפוטית לבחון בקשה לעיכוב ביצוע, וזאת במסגרת "מאזן הנוחות". ואולם שיקול זה אינו עומד לבדו, ואין הוא מוביל באופן אוטומטי למסקנה כי יש להורות על עיכוב ביצוע של כל החלטה שאינה הפיכה (השוו: בג"ץ 1154/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 16 (14.3.2022); וכן ראו בהקשר דומה: רע"א 1508/19 לוי נ' רשות מקרקעי ישראל (3.4.2019)).

במצב הדברים האמור, ברי כי אין במקרה הנוכחי עילה להתערבותו של בית משפט זה. על כן, העתירה נדחית וכך גם הבקשה למתן צו ביניים.