יצוין כי העתירה מלכתחילה הייתה מכוונת גם כנגד חיוב בגין חריגות בנייה בנכס בהקף של 249 מ"ר שהעותרת התחייבה במסגרת הסכם הפשרה לפרקן, אך בדיון מיום 1.12.2022 הצהירה הערייה כי היא חוזרת בה מדרישתה בעיניין זה.
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את העתירה כנגד משיבה 1 (להלן: "הערייה") בכל הנוגע לדרישה לתשלום היטלי הפיתוח בשיעור 50% בשל עבודות הסלילה בשנת 2014, לדחות את העתירה כנגד הערייה בכל הנוגע להיטלי פיתוח בשיעור מלא בשל חריגת בניה בשטח של 165 מ"ר וכן לדחות את העתירה כנגד משיב 2 (להלן: "מניב") בכל הנוגע לדרישה לתשלום דמי ההקמה, וזאת מחמת חוסר סמכות עניינית.
...
סבורני כי לצורך הכרעה בעתירה דנן ובכל הנוגע להיטלי הפיתוח, השאלה היא האם בשים לב למועד שבו נוצרה העילה להטלת החבות בתשלום ההיטל – דהיינו מועד אירוע סלילת הכביש (ככל שמדובר בהיטל בשיעור 50% בגין עבודות הפיתוח בשנת 2014), או המועד שבו נודע לעירייה על אודות חריגת הבניה (בכל הנוגע להיטל בשיעור 100% בגין שטח שלא נכלל בהסכם הפשרה), מנועה הרשות לדרוש את התשלום בשל השיהוי במשלוח הדרישה.
אדגיש כי איני מתעלם כלל ועיקר מהאינטרס הציבורי בגביית היטלים לשם מימון עבודות הפיתוח המתבצעות בעיר, אך סבורני, וכאמור, כי במקרה דנן יש להעדיף את האינטרס הפרטי, לרבות אינטרס ההסתמכות של העותרת.
אוסיף בהקשר זה כי אין בידי לקבל את טענת העירייה לפיה אין מקום להידרש לטענת השיהוי במשלוח דרישת התשלום, שכן העותרת התייחסה בעתירתה ובסיכומיה לשיהוי רק ביחס לנקיטת הליכי גבייה, בעוד הסעד המבוקש הוא ביטול דרישת התשלום.
אשר לדמי ההקמה סבורני כי הצדק עם משיב 2, לפיו יש למחוק את העתירה כנגדו מחמת חוסר סמכות עניינית.
