נטען כי בעתיד תהיה זכאית בת הזוג לשידרוג מעמדה למעמד קבע, ואז יוכלו לפתוח ההורים בהליך מדורג.
ביום 27.1.2020 היתכנסה הוועדה ההומניטארית לדיון בעניינינו של המערער, ולאחר שהוצגו בפניה טיעוני המערער ומסמכים שונים, הומלץ פה אחד לדחות את הבקשה, לאחר שחברי הועדה הגיעו לכלל מסקנה כי בקשה זו ״אינה מעלה טעמים הומנטריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד למבקש בישראל״.
בעיניין מצבה הבריאותי של הבת נקבע כי הוא אינו עולה לכדי מצב חרום רפואי וכי בראיון העידו ההורים שמצבה תקין ואינה נוטלת תרופות ומכאן אין עוד טענה של מצב רפואי שיש להדרש לה. נקבע כי המערער לא הוכלל בבקשה למתן מעמד מכוח החלטת הממשלה לילדי זרים, וכי "בקשתו ההומניטארית אינה יכולה להוות מסלול עוקף לבקשה מכוח החלטת ממשלה".
ביום 15.6.2020 הגיש המערער ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל כנגד החלטת מנכ״ל המשיבה לדחות את בקשתו (ערר 2492-20; בפני כב' הדיינת מירב פליישר לוי).
מכאן, מצאתי שמדובר בבקשה עקבית שהוגשה בתום לב.
לאחר שאיזנתי בין האנטרס הצבורי למניעת עשיית דין עצמי, ובין עניינו הפרטני של העותר לו בת בעלת מעמד בישראל המשרתת בימי מילחמה בצה"ל שעשויה להיות מושפעת מיציאתו מישראל – נסיבה שלא נבחנה על ידי בית הדין, מצאתי כי נכון יהיה לברר את בקשתו למתן מעמד בעודו בישראל.
...
ביום 27.1.2020 התכנסה הועדה ההומניטרית לדיון בענייננו של המערער, ולאחר שהוצגו בפניה טיעוני המערער ומסמכים שונים, הומלץ פה אחד לדחות את הבקשה, לאחר שחברי הוועדה הגיעו לכלל מסקנה כי בקשה זו ״אינה מעלה טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד למבקש בישראל״.
לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים בכתב ובע"פ, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל וכי יש לבחון את בקשת המערער לגופה בעודו בישראל.
מכאן, מצאתי שמדובר בבקשה עקבית שהוגשה בתום לב.
לאחר שאיזנתי בין האינטרס הציבורי למניעת עשיית דין עצמי, ובין עניינו הפרטני של העותר לו בת בעלת מעמד בישראל המשרתת בימי מלחמה בצה"ל שעשויה להיות מושפעת מיציאתו מישראל – נסיבה שלא נבחנה על ידי בית הדין, מצאתי כי נכון יהיה לברר את בקשתו למתן מעמד בעודו בישראל.
סוף דבר
הערעור מתקבל.
