עתירה נגד דחיית בקשת להסדרת מעמד בן זוג

עתירה כנגד החלטת ועדת ההשגה לזרים של משרד הפנים (להלן: "ועדת ההשגה") מיום 21.12.2011 שדחתה בקשת העותרת לקבלת מעמד בישראל בהתאם לנוהל מס' 5.2.0009 "נוהל הטיפול בהסדרת מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים מכוח חיים משותפים". ואלה העובדות הצריכות לעניין: העותרת 1 (להלן: "העותרת"), אזרחית הפיליפינים, ילידת 1954, נכנסה לישראל בשנת 96, באשרת עבודה ב/1 שהוארכה מעת לעת עד ליום 3.4.02.

...

אינני מקבלת טענת העותרים כי בשל העובדה שהעותר הוא נרקומן לשעבר שהצליח לצאת ממעגל הסמים, על המשיב לאשר בקשת העותרת לקבלת מעמד בישראל.

אינני מקבלת גם את טענת העותרים כי החלטת כב' השופט אברהם ליתן אשרת שהייה ועבודה זמנית לעותרת מהווה שינוי נסיבות משמעותי.

החלטת המשיב סבירה ומנומקת ומשכך אין להתערב בה. סיכום לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אני דוחה את העתירה.

הרקע לעתירה: בפני עתירה נגד החלטות המשיב אשר דחה את בקשת העותרים להסדרת מעמדו של העותר 1 בישראל מכוח חיים משותפים עם העותר 2.

ביום 17.3.15 הוגש ערר מטעם העותרים על החלטת הדחייה וביום 26.3.15 התקבלה החלטה הדוחה את הערר, לפיה לא הוצגו הוכחות לקיום משק בית משותף וחיים משותפים על התקופה שטרם הגשת הבקשה; המעבר מההכרות הראשונית של בני הזוג ועד למיסוד הקשר הנו קצר ביותר; גם ההוכחות הנם על פני תקופה קצרה מאוד; בני הזוג פעלו שלא בתום לב כאשר כל אחד בדרכו הסתיר את העובדה שהמטרה לכניסתו של המוזמן היא על מנת להגיש בקשה למעמד במסגרת נוהל "חיים משותפים"; גם ההתרשמות שעולה מהשימוע הנה שלילית בכל הנוגע לכנות הקשר.

...

סיכום: בענייננו, כאמור לעיל, נראה כי אין מנוס מדחיית העתירה, וזאת בשים לב להעדר ניקיון הכפיים של העותרים בכל ההליכים שקדמו להגשת העתירה, לרבות הצגת מצגים עובדתיים סותרים בהליכים שונים.

אשר על כן העתירה, כפי שהוגשה, ובנסיבות בהן הוגשה, נדחית.

בכפוף להבהרות דלעיל – העתירה נדחית.

עניינה של העתירה בהחלטת המשיב לדחות את בקשתה של העותרת להסדיר את מעמדה בישראל, לאחר שלקראת סיום ההליך המדורג בו הייתה נתונה נפטר בעלה לבית עולמו.

הנישואין נערכו בסרביה, במעמד צד אחד, שכן הבעל לא יכול היה אותה עת לצאת את הארץ בשל צו עיכוב יציאה שהוצא נגדו, על רקע סיכסוך עם גרושתו.

הלכה זו עוסקת בעיניינם של בני זוג שאחד מהם הוא תושב קבע בישראל והאחר תושב "האיזור", ואשר היו נתונים בעיצומו של הליך מדורג לאחר שאושרה הבקשה לאיחוד מישפחות, עת נתקבלה החלטת ממשלה 1813 שהורתה כי החל ממועד קבלתה (12.5.02) לא תתקבלנה בקשות חדשות לאיחוד מישפחות ביחס לתושבי האיזור, לא תאושרנה בקשות שהיו תלויות ועומדות ערב תחילתה של ההחלטה ולא ישודרג מעמדם של מי שכבר מצויים בהליך המדורג מעבר לשלב אליו הגיעו במועד זה. החלטה זו עוגנה מאוחר יותר בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003, שהעמיד את מועד קבלתה כ"מועד הקובע" לצורך יישום הוראותיו.

...

אולם לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, אותה אסביר להלן, כי יש לראות את העותרת כמי שהשלימה בהצלחה את ההליך המדורג במועד פטירת בעלה המנוח.

העתירה מתקבלת, אפוא, במובן זה שעל המשיב לבחון את בקשתה של העותרת לקבלת מעמד בישראל על פי הכללים החלים על מי שהשלים בהצלחה את נוהל ההליך המדורג.

המשיב ישלם לעותרת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

עתירה כנגד החלטת ועדת ההשגה לזרים (להלן: "הועדה") מיום 15.01.14 במסגרתה דחתה הועדה את השגת העותרת כנגד החלטת המשיב (באמצעות הועדה הבין-משרדית לעניינים הומנטאריים, להלן: "הועדה הבין-משרדית") מיום 17.12.12 לדחות את בקשתה להסדרת מעמדה בישראל במסגרת "נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים", נוהל מס' 5.2.0017, לאחר שמצאה כי לא קיימים טעמים הומנטאריים המצדיקים את קבלת הבקשה.

...

וועדת ההשגה אימצה אף היא מסקנה זו. מסקנה זו נתקבלה נוכח העובדה שהעותרת נכנסה לישראל רק לאחר היותה בת 60; אין לעותרת ולמנוח ילדים משותפים; אין לעותרת קרובי משפחה בישראל ואין לה קשר עם משפחת המנוח; בנה היחיד מתגורר בבולגריה וכך גם נכדהּ; ואין לעותרת חוג חברתי משמעותי בישראל.

לדבריה, בחינה נכונה של העובדות מובילה למסקנה כי מירב זיקותיה הן לישראל: היא הייתה נשואה למנוח, אזרח ישראל וחיה עמו 6 שנים בשלום ובאהבה באותה דירה והיא סעדה אותו עד יומו האחרון; קברה של בעלה המנוח בישראל; היא דוברת את השפה העברית; רכשה דירה בישראל; רכשה חברות בישראל; קשרה את גורלה עם ישראל; חוגגת את חגי ישראל; ולדבריה היא "ישראלית לכל דבר ועניין". היא העתיקה את מרכז חייה לישראל ולא נותר לה דבר בארץ מולדתה, בולגריה, מלבד בנהּ בן ה-52 אשר במהלך השנים התרחק מעמה.

עוד נקבע כי הוועדה הבין-משרדית לא מצאה "דבר מה נוסף" או "טעם מיוחד" שיטה את הכף לטובת העותרת ומסקנה זו נתקבלה על דעת ועדת ההשגה.

לפניי בקשה למתן סעד זמני בעירעור המורה לרשות האוכלוסין וההגירה, שלא להרחיק את המבקשת אנג'ליטה סנטוס מישראל (להלן: המבקשת), ולא לנקוט נגדה הליכי אכיפה אחרים, עד להכרעה בעירעור שהגישה יחד עם ניסן טוביה טילינגר (להלן: המבקש) (להלן יחדיו: המבקשים), על פסק דינו של בית הדין לעררים (כב' הדיין דותן ברגמן בערר (ת"א) 3916-20 מיום 12.4.2021), במסגרתו נדחה ערר המבקשים על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות) לדחות בקשת המבקשים להסדרת מעמד מתוקף נוהל בני זוג לא נשואים.

כנגד החלטה זו הוגשה עתירה מנהלית- עת"מ 28161-03-13 לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז; ביום 23.4.2013 החליט בית המשפט המחוזי כי העתירה תימחק וכי העותרת תהיה רשאית להגיש השגה לועדת ההשגה לזרים, ובמסגרת זו לעתור לסעד ביניים לאי הרחקתה מישראל.

...

נוכח כל האמור טוענת הרשות, כי עולה בבירור כי דין הבקשה למתן סעד זמני, כמו דין הערעור להידחות.

דוגמאות אחרות שמעלה הרשות גם כן אינן מחייבות את המסקנה כי אין מדובר בקשר כן ואמיתי, ועל כן אינן שוללות את סיכויי הערעור.

סוף דבר הבקשה לסעד זמני מתקבלת.