עתירה נגד דחיית אישור תובענה ייצוגית נגד ארבע חברות

מבקשי האישור, בעלי מגרשים במיתחם "ברנע ב ו-ג" שבעיר אשקלון, הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית, נגד ארבעה משיבים: עריית אשקלון, הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה אשקלון, החברה הכלכלית לאשקלון ותאגיד המים והביוב האיזורי מי אשקלון.

כמו כן עתרו המשיבים להארכת המועד להגשת הודעת חדילה או תשובה לבקשת האישור עד להכרעה בבקשה לעיכוב הליכים, ובקשתם זו התקבלה.

לאחר עיון במכלול הטענות וההפניות, הוחלט לדחות את הבקשה ולא לעכב את ההליכים בתיק זה. סעיף 5 לחוק הבוררות מורה: "(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות ובקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובילבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

...

בסופו של דבר הושאר שם הניסוח הקובע כי סעיף בוררות בחוזה אחיד יוחזק כתנאי מקפח, ללא התייחסות פרטנית לתביעות צרכניות או לתביעות ייצוגיות.

חברי, כב' כב' השופט ואגו ציין שם, כי (בעמ' 4): "אף מעבר לצריך, אעיר, שספק בעיניי, אף אם תניית הבוררות תיבחן לפי סעיף 4(8) של החוק, לאחר תיקונו, האמנם היה דינה להתבטל. הרציונל, שלפיו סעיף בוררות גורף, המחיל עצמו על 'כל סכסוך בין הספק ללקוח', עלול להכביד על לקוח, החפץ להתדיין בעניין שערכו מועט, או להגיש תביעה ייצוגית, אינו חל כאן. טענות המהות של המבקשים אינן כאלה, שהסכם הבוררות, בפני עצמו, יכול לסכל או להכביד מאד על ליבונן בהליך שיפוטי או מעין שיפוטי. ספק רב, עוד יותר, אם היה זה המקרה לביטול ולאיון סעיף הבוררות מכל וכל. ניתן היה, לו נמצא הצדק לכך, לשנותו, לפי הסמכות שבסעיף 3 רישא של החוק, כדי להחריג ממנו מחלוקות ששוויין פעוט, או שראוי לבררן בערכאות הרגילות. מכל המקובץ – אין מקום לקביעה, שמדובר בסעיף בוררות הסכמי, שהוא בבחינת תנאי מקפח בחוזה אחיד, זה שנקשר בין מי מהמבקשים, לבין המשיבה". והנה במקרה שלפנינו אכן מדובר בסעיף בוררות גורף, המחיל עצמו על כל סכסוך בין הספק ללקוח, ועלול להכביד על הלקוח החפץ להגיש תובענה ייצוגית.

המסקנה הינה אפוא, כי כאשר מבוקש לעשות שימוש בסעיף הבוררות על מנת לעכב הליכים בהליך של תובענה ייצוגית (להבדיל מעניין ביתן), הרי שלא נסתרה חזקת הקיפוח, ודינו של סעיף הבוררות להתבטל ככל שהוא חל על הליך של בקשת אישור או של תובענה ייצוגית שראוי לבררן בבית המשפט.

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד ארבע משיבות, אשר לפי הנטען מפעילות אולמות אירועים.

בתביעתו עתר המבקש למתן צוי עשה שתכליתם אכיפת הוראות הדין, וכן לסעדים כספיים.

בשל כך גם מצאתי שאין צורך בפירסום בקשת ההסתלקות ובמשלוח הודעות בנושא (בהתאם לסעיפים 16 ו-25 לחוק תובענות ייצוגיות ותקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010; לשיקול הדעת בנושא ראו, ע"א 1362/12 היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ (13.5.2013); ולהרחבה עיינו, ת"צ (מחוזי ת"א) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22.12.2010)).

כך, במספר פסקי דין שניתנו בקשר להסתלקויות בהליכים דומים שעסקו בהסדרי נגישות באתרי אינטרנט, מצאו בתי המשפט שלא לפסוק גמול ושכר-טירחה בהיעדר פנייה מוקדמת למשיב, ולכל הפחות להפחית את סכומים אלו (עיינו, לדיון מורחב בנושא, ת"צ (מחוזי ת"א) 24597-10-22 סרור נ' אריאל רום השקעות בע"מ (8.12.2022); כן עיינו בסקירת הפסיקה בת"צ (שלום רח') 40399-05-23 ברזילי נ' אסייתיקו זיו בע"מ, פיסקה 13 (10.7.2023); כן ראו להתחשבות באי-משלוח הודעה מוקדמת לנתבע בקביעת הגמול ושכר-הטירחה במקרה שבו עיקר עניינו של ההליך הייצוגי בתיקון ההיתנהגות בעתיד, את פסק-דינו של כב' השופט ע' גרוסקופף בת"צ (מחוזי מרכז) 36086-07-11 חרסט נ' ידיעות אינטרנט, פסקות 29-26 (19.9.2012) (ערעור נדחה בהסכמה, ע"א 8290/12); עניין עוזרי, פיסקה 18).

...

משכך, לטעמי המבקש לא הראה עילת תביעה לכאורה בכל הנוגע לטענתו בדבר אי-הנגשת אתר האינטרנט עצמו ואי-פרסום הצהרת נגישות (ועיינו למסקנה דומה, ת"צ (מחוזי מרכז) 4554-01-18 נהאר נ' תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ (30.4.2018); כן עיינו פסק-דיני בת"צ (הרצ') 67600-05-20 עוזרי נ' בוחניק, פיסקה 13 (7.2.2021) (להלן – עניין עוזרי)).

כן נקבע בעניין יונס, כי "...מקובלת עלי הגישה כי במקרים מתאימים רשאי בית המשפט – על פי שיקול הדעת המסור לו כאמור – לייחס למבקש או לבא כוחו חוסר תום לב בשל אי פנייה מוקדמת, ככל שהנסיבות הקונקרטיות של המקרה הפרטני מצדיקות זאת" (פיסקה 38 לפסק-דינה של כב' הנשיאה א' חיות).

בארבע העתירות, שהדיון בהן אוחד, מלינות העותרות - חברת אגם לידרס טק בע"מ (להלן - אגם לידרס) וחברת אבוט מעבדות רפואיות בע"מ (להלן - אבוט), על החלטת הממונה לחשוף למבקשי המידע - טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ וטבע ישראל בע"מ (להלן - טבע) ומשרד עו"ד עמירם טפירו, מידע מהליכי הטלת עיצומים כספיים על אבוט ועל אגם לידרס, בהתאם לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן - חוק הגנת הצרכן); זאת אגב "השחרת" פרטי מידע שהוחרגו מהגילוי.

בעניינינו, למבקשי המידע גם אינטרס ממשי אישי בקבלת המסמכים, לצורך השמוש בהם בהליכים משפטיים אחרים: הן לטבע, על-רקע הסיכסוך מול העותרות וההליכים האזרחיים שהיא מנהלת נגדן, והן לעו"ד טפירו, לצורך בקשות לאישור תובענה ייצוגית; וכפי שכבר צוין, מסלול קבלת מידע בהליכים אזרחיים הוא שונה ונפרד ממסלול גילוי מידע בהליכים לפי חוק חופש המידע; ובמסגרת חוק חופש המידע ניתן לעיתים לקבל חומר שלא ניתן לקבלו במסגרת המסלולים האחרים, ולהיפך.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, נדחות כל ארבע העתירות שהדיון בהן אוחד; והרשות תוכל למסור את המסמכים הנדונים למבקשי המידע, אגב "ההשחרות" שבוצעו על-ידה, זאת לאחר חלוף 60 יום מהיום.

...

שתי ההחלטות המינהליות, הראשונית והסופית, מתבססות אמנם על מסמכי תיק החקירה, לאחר סיומה של החקירה ובעקבות הממצאים שנאספו במהלכה, וכן על התייחסות המפר, בין-היתר, לחומרי החקירה ולשאלת העיצום; ואולם, ההחלטות כשלעצמן - שבהן מופיעה המסקנה של העוצם, על-סמך עיבוד החומרים שהועברו אליו בתום החקירה - אינן מהוות "חומר חקירה". לנוכח האמור, מקובלת עליי עמדת הרשות, שלפיה ככל שבתום השימוע ההחלטה הסופית היא להטיל עיצום כספי, כמו בענייננו, הרי ששלושת המסמכים יחד, אשר נוצרו כאמור לאחר שהחקירה הגיעה אל סיומה - כוונת החיוב, הטיעונים בשימוע ודרישת התשלום - משקפים באופן מלא את ההחלטה המינהלית שהתקבלה, את שיקול הדעת המינהלי שהופעל, את התנהלות הרשות בהפעלת סמכויותיה, את תקינות ההליך השימוע ואת סבירות ההחלטה הסופית של הרשות להטיל עיצום כספי על העוסק, ומאפשרת ביקורת ציבורית על התנהלותה בהפעלת סמכויותיה.

בנסיבות אלו, ולנוכח הליך ייחודי זה ונסיבותיו הקונקרטיות, מקובלת עליי עמדת הרשות, כי לא ניתן להניח ששיתוף פעולה בשלב הליך האכיפה המינהלית, במימוש זכות הטיעון לגבי אפשרות הטלת עיצום כספי, יותנה באי-גילוי אודות מימוש הזכות ואי-חשיפת מסמכים שהועברו במסגרתה; כי ממילא אף לא ניתנה התחייבות מפורשת או מכללא לאי-גילוי המידע, שנמסר באופן וולונטרי לשם שינוי או ביטול כוונת החיוב; וכי מכל מקום, אין לפנינו מקרה שבו הגילוי יביא לידי סיכול המשך זרימת מידע דומה בעתיד לרשות, על-ידי העותרות או אחרים.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, נדחות כל ארבע העתירות שהדיון בהן אוחד; והרשות תוכל למסור את המסמכים הנדונים למבקשי המידע, אגב "ההשחרות" שבוצעו על-ידה, זאת לאחר חלוף 60 יום מהיום.

בבקשת המערער צוין כי "למבקש ניסיון עשיר בייצוג מבקשים בתובענות ייצוגיות בכלל ובזכויות עובדים בפרט תוך עבודה ללא ליאות להשגת זכויות העובדים". המערער הזכיר כדוגמה תביעה ייצוגית שהוגשה כנגד טן חברה לדלק בע"מ (להלן – עניין טן דלק) בה הגיעו ההליכים עד לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 5075/16) וכן בקשה שנדחתה לאישור תביעה ייצוגית נגד רשת רמי לוי (ת"צ 33489-10-14).

בגינו של המערער נפסק בין היתר כי "מתוך שלושת הענינים אליהם נחשף בית הדין נימצאו בשניים קביעות מהותיות המצביעות על יצוג בלתי הולם. ביחס לשלישי אין כל קביעות שעליהן ניתן להתבסס... במקרים הללו, כקביעות המותבים השונים, הסיבות שהובילו לדחיית הבקשות נבעו מקשיים משמעותיים שנגעו להכנתן הלקויה של התשתיות העובדתיות והמשפטיות הנדרשות (באופן חמור אף יותר מקביעות בית דין זה ביחס למייצגים הנוכחיים). לא זו אף זו, הממצאים שנקבעו באותם שניים מעוררים חשש שמא עסקינן בדפוס, שודאי שהליך זה צריך להימנע ממנו ביתר שאת". בנסיבות אלה נקבע כי המערער "לא עמד בנטל להוכיח ברף הלכאורי הנידרש כישוריו להצטרף כמייצג נוסף באופן שיבטיח ייצוג הולם ובתם לב של הקבוצה. בהקשר זה ראוי להדגיש, כי ההערות שהופנו כלפי ניהול אותם הליכים דומות לאלו שהועלו כלפי עוה"ד המייצגים במסגרת ההליך דנא, כך שאין כל אינדיקאציה שמינויו של עוה"ד ברק יועיל לתיקון הפגמים שצוינו". נוכח המסקנה לפיה לא נמצא מועמד ראוי לשמש כבא כוח מייצג נוסף ובהמשך להחלטת האישור, דחה בית הדין האיזורי את הבקשות לאישור וחייב את ארבע העובדות המשיבות בהוצאות מעסיקותיהן הנתבעות.

משכך, עתר המערער "לבטל את קביעת בית הדין קמא כי המערער אינו כשיר להצטרף כמייצג נוסף בהליך". העובדות לא הגישו ערעור על פסק הדין.

...

בגינו של המערער נפסק בין היתר כי "מתוך שלושת הענינים אליהם נחשף בית הדין נמצאו בשניים קביעות מהותיות המצביעות על יצוג בלתי הולם. ביחס לשלישי אין כל קביעות שעליהן ניתן להתבסס... במקרים הללו, כקביעות המותבים השונים, הסיבות שהובילו לדחיית הבקשות נבעו מקשיים משמעותיים שנגעו להכנתן הלקויה של התשתיות העובדתיות והמשפטיות הנדרשות (באופן חמור אף יותר מקביעות בית דין זה ביחס למייצגים הנוכחיים). לא זו אף זו, הממצאים שנקבעו באותם שניים מעוררים חשש שמא עסקינן בדפוס, שוודאי שהליך זה צריך להמנע ממנו ביתר שאת". בנסיבות אלה נקבע כי המערער "לא עמד בנטל להוכיח ברף הלכאורי הנדרש כישוריו להצטרף כמייצג נוסף באופן שיבטיח ייצוג הולם ובתם לב של הקבוצה. בהקשר זה ראוי להדגיש, כי ההערות שהופנו כלפי ניהול אותם הליכים דומות לאלו שהועלו כלפי עוה"ד המייצגים במסגרת ההליך דנא, כך שאין כל אינדיקציה שמינויו של עוה"ד ברק יועיל לתיקון הפגמים שצוינו". נוכח המסקנה לפיה לא נמצא מועמד ראוי לשמש כבא כוח מייצג נוסף ובהמשך להחלטת האישור, דחה בית הדין האזורי את הבקשות לאישור וחייב את ארבע העובדות המשיבות בהוצאות מעסיקותיהן הנתבעות.

דיון והכרעה לאחר שבחנו את טענות המערער והמעסיקות, בכתב ובעל פה, ואת כלל חומר התיק, הגענו למסקנה כי דין ערעור המערער על ההחלטה לפיה אין מקום למנותו בנסיבות העניין לבא כוח מייצג נוסף - להידחות.

החלטת בית הדין האזורי, המופקד על ניהול ההליך ובקי היטב בדרישות הספציפיות מבא הכוח הנוסף, היא החלטה דיונית מובהקת שלא מצאנו מקום להתערב בה (השוו לעניין אי התערבות ערכאת הערעור בקביעת תובע מייצג חלופי: עניין זוגלובק, שם; רע"א 7430/17 אופק א. אחזקות (2005) בע"מ נ' זינגר.

נוכח חזית הדיון שהוצבה בפנינו ומסקנתנו לפיה אין מקום להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית באשר לכשירות המערער לשמש כבא כוח נוסף בהליך הספציפי, איננו נדרשים לסוגיות הנוספות המתעוררות בערעור ובהן הימנעות העובדות מלתקוף את החלטת האישור ולערער על פסק הדין, מתן פסקי הדין בתביעות האישיות בעוד הליך הערעור שבפנינו תלוי ועומד והשלכותיהם של פסקי דין אלה על הסעד שנתבקש על ידי המערער.

סוף דבר – הערעור נדחה.

אולם, וזה העיקר, לא בכל הליך ייצוגי שמוגש נגד הרשות ניתן לעשות שימוש בהגנת החדילה – ולצורך תחולת הודעת חדילה יש לבחון אם בקשת האישור באה בגדרי פרט 11 לתוספת השנייה: קרי, אם מדובר בהליך שמוגש נגד "רשות" כמשמעה בחוק תובענות ייצוגיות, ואם על הפרק עילת השבה של "סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר [...]". בקשות האישור והודעות החדילה במהלך חודש יוני 2011, הוגשו לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב-יפו ארבע בקשות לאישור תובענה כייצוגית נגד ארבע קופות החולים בישראל.

בנסיבות העניין, ולנוכח התוצאה, אציע לחבריי כי נעשה צו להוצאות לטובת העותרים – כך שכל קופת חולים תשלם לעותרים נגדה הוצאות בסך כולל של 7,500 ש"ח ובסך הכל 30,000 ש"ח. ת השופט ע' גרוסקופף: אני מסכים לתוצאה אליה הגיעה חברתי, השופטת ענת ברון, לפיה העתירה תיתקבל, הודעות החדילה שהגישו המשיבות 5-2 תידחנה, ובקשות האישור יוחזרו לבית הדין האיזורי לעבודה על מנת שימשיך לידון בהן, תוך בחינת האפשרות לאשרן לפי פרט 1 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק תובענות ייצוגיות).

אם לא יוכל לעשות כן, דין תביעתו להדחות, וזאת גם אם נניח כי מתקיימים בה כל התנאים לניהולה של תובענה ייצוגית בהתאם להוראות סעיפים 4 ו-8 לחוק (ראו ע"א 4345/10 מחלב – רואה חשבון – חברה בפרוק מרצון נ' מדינת ישראל - רשות המיסים בישראל, פסקה 8 (20.11.2012); ע"א 4110/18 פלונית נ' קדימה מדע-חינוך לחיים בע"מ, פסקות 8-7 (7.11.2019); אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 110-106 (2017) (להלן: פלינט וויניצקי)).

...

מכאן שדין בקשתן לסיום ההליך הייצוגי מחמת חדילה להידחות, ודין התובענות להיות מוחזרות לבית הדין האזורי לעבודה על מנת שבקשות האישור ייבחנו לגופן, תוך בחינת האפשרות לאשרן לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.

השופט י' עמית: במחלוקת שנפלה בין חברי וחברתי, אני מצטרף לדעתו של חברי, השופט ע' גרוסקופף, מהטעמים האמורים בפסק דינו, כי אין לראות את קופת חולים כ"רשות" לצורך חוק תובענות ייצוגיות, מאחר שאינה בגדר "גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין". לאור מסקנה זו, איני נדרש להכריע בשאלה אם יש לראות את דמי ההשתתפות שגובות קופות חולים כאגרה או כמחיר, ואותיר שאלה זו בצריך עיון.

הוחלט פה אחד כי דין העתירה להתקבל והצו על תנאי שהוצא יהפוך למוחלט, במובן זה שפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה יבוטל, והדיון יוחזר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו לבחינת הבקשות לאישור תובענה כייצוגית לגופן.