עתירה נגד גזר דין והחלטות בית המשפט המחוזי בנצרת

בית המשפט המחוזי בנצרת 11 אפריל 2022 עת"א 35028-02-22 אבו רחאל נ' הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש צפון בפני כב' השופט עמית יוסף בן-חמו עותרים חסן אבו רחאל, ת.ז. 201288800 משיבים הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש צפון החלטה

לשיטת העותר, התקופה הקובעת לגביו היא מה שנפסק כנגדו בגזר הדין, קרי "9 חודשי מאסר בפועל בריצוי דרך עבודות שירות...", החלטת הממונה עומדת בסתירה להחלטת ביהמ"ש קמא.

סעיף 43 לחוק העונשין קובע: "מי שנדון למאסר תיחשב תקופת מאסרו מיום גזר הדין, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת". החוק הותיר שיקול דעת לבית המשפט אם לנכות תקופת המעצר, אם לאו.

עובד שירות הוא מי שנדון לעונש מאסר בעבודות שירות מהמועד שנקבע לתחילת ביצוע עבודת השרות סעיף 51ב(א) לחוק העונשין, קובע כי "בית המשפט שגזר על נאשם מאסר בפועל לתקופה שאינה עולה על תשעה חודשים, רשאי להחליט, בגזר הדין, שהנדון ישא את עונש המאסר, כולו או חלקו, בעבודות שירות...". ביהמ"ש הדן בפלילי איננו דן אדם לעבודות שירות, אלא למאסר.

...

לטענת האסיר, שגה הממונה בהחלטתו כשלא נעתר לבקשה לקיצור תקופת עבודות השירות, בקובעו שתקופת עבודות השירות לצורך חישוב קיצור התקופה, היא התקופה שנותרה לעובד השירות לבצע לאחר ניכוי ימי מעצרו.

המשיב טוען כי דין העתירה להידחות.

סוף דבר אני מורה על דחיית העתירה.

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים תיק חצוני: 461726/2023 לפני כבוד ה מערערים נגד משיבים העתק החלטה מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 25 אוקטובר 2023, י' חשוון תשפ"ד

פסק דין בפנינו ערעור המופנה כנגד גזר דינו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופטת נסרין אסכנדר – מוסא) אשר במסגרת גזר דינו השית על המשיב את העונשים שעניינם 10 ימי מאסר בפועל בנכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי וחיובו בחתימה על התחייבות כספית בסך 5,000 ₪.

המערערת משיגה על גזר דין זה ומכאן העירעור שבפנינו.

בהתאמה, עותרים הם להותיר את גזר דינו של בית המשפט קמא כאמור על כל רכיביו, על כנו.

...

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, עיינו בגזר דינו של בית המשפט קמא, עיינו בהודעת הערעור שבכתב וכן באסמכתאות ובפסיקה הרלוונטית בהקשר זה, לרבות זו העדכנית, תוך עריכת איזון ראוי בין האינטרסים השונים הנלחמים על הבכורה, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סופו של יום, נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל במובן זה שעונש המאסר בפועל שהושת על המשיב יוחמר ויעמוד על 30 ימים בניכוי ימי מעצרו.

ביום 8.6.2022 המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת כנגד החלטה זו. לאחר שהתקיים בה דיון, דחה בית המשפט המחוזי בנצרת את העתירה בפסק דין שניתן ביום 12.7.2022 (עת"א 16400-06-22, השופטת ר' גלפז מוקדי) (להלן: העתירה הראשונה).

לאחר מתן גזר הדין בעיניינו, שב המבקש ופנה בבקשה נוספת לשנות את סיווגו מאסיר בטחוני לאסיר פלילי.

...

על רקע זה, כמו גם בשים לב לחוות הדעת המודיעינית שהוגשה, מצא בית המשפט המחוזי בנצרת כי החלטת שב"ס היא סבירה ודחה את העתירה.

בכתב התשובה שהוגש, טענה המדינה כי דין העתירה להידחות, בהתחשב בכך שלא חל שינוי מהותי בנתוני המבקש מאז ניתן פסק הדין בעתירה הראשונה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בתיק בית המשפט בעתירה הראשונה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בית המשפט המחוזי בנצרת 15 פברואר 2024 עת"א 68609-07-23 לויטן(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח' עת"א 61784-08-23 לויטן(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח' עת"א 50390-06-23 לויטן(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח' בפני כב' השופט עמית יוסף בן-חמו העותר רומן לויטן (אסיר) משיבים 1.שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים 2.מדינת ישראל החלטה

העתירה אמנם נדחתה, אך בהחלטה (מיום 20.01.23) נכתב כי הדברים האמורים בהחלטה נכונים לאותה שעה, אך הם יבחנו מעת לעת: "ככל שהדבר נוגע לעתירה שבפני כעת – לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המשיב בשלב זה. יצוין כי החלטת המשיב, ממילא נבחנת מעת לעת ע"י המשיב. בשלב זה, בנסיבות העניין, אין מקום להתערב בהחלטה והעתירה נדחית". העותר טוען כי בחלוף זמן הוא פנה שוב בבקשה מנהלית לשינוי הסווג, אך התשובה שקבל היא כי "אין לבחון את הדברים בהעדר שינוי בפסק הדין". "... בקשה נוספת/חדשה בנושא זה תדון רק ואם יחולו שינויים בנסיבות העבירה ותיקון גזר הדין" העותר טוען כי ההחלטה המנהלית האחרונה, שגויה ואין לקבלה ממספר נימוקים: היא ניתנה ע"י גורם שאיננו מוסמך לכך ובנגוד להוראות הפקודה המאפשרות בחינה מחודשת ומסדירות כיצד יתנהל ההליך של הבחינה המחודשת (סעיף 4ב וסעיף 6ג לפקנ"צ 04.05.00 "תהליך הגדרת אסיר בטחוני").

המשיבה מבקשת להפנות לדברים שנכתבו בעיניינו של העותר בגזר הדין בת"פ 53642-05-21 של ביהמ"ש המחוזי בחיפה מיום 08.08.22.

ביום 11.10.23 הוגשה לביהמ"ש החלטתה של ראש חטיבת הכליאה במחלקת האסיר בשב"ס, בהשגה שהוגשה ע"י העותר נגד ההחלטה שלא לשנות את הסווג, בסעיפים 10,11 להחלטה, צוין ש"הגם שמרשך לא הורשע בעבירה ביטחונית מובהקת, היות ולא הוכחו יסודותיה של עבירת טירור, הרי שאין באמור כדי להשפיע על ההחלטה במסגרת ההליך המינהלי.

...

אני קובע שאין מניעה משילובו של העותר בסבב חופשות בכפוף לכללי שב"ס. אני מורה על ביטול החלטה מנהלית הדוחה את בקשתו של העותר לביקורי התייחדות.

אני קובע שאין מניעה מלאשר לעותר התייחדויות וזאת בכפוף לשיקולים מערכתיים של שב"ס, גם לעניין יציאות לחופשה והתייחדויות לאור המצב השורר כיום.

אני קובע כי ההחלטה לסווג את העותר כאסיר ביטחוני הייתה שגויה ובכל מקרה היה מקום לקבל את בקשתו לשינוי הסיווג לאור האמור לעיל ועל כן, אני מורה על ביטול ההחלטה המנהלית שדחתה את בקשתו להסרת הסיווג כאסיר בטחוני.אני מורה על הסרת הגדרתו כ"אסיר ביטחוני".

]השופט נ' סולברג: בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 10.7.2023, בעת"א 18195-01-23 (השופט העמית י' בן-חמו) שבגדרו נדחתה עתירת המבקש, אסיר בטחוני, להורות על ביטול החלטת המשיב לדחות את בקשתו להסרת השתייכותו הארגונית, ולשלבו במסגרת טפול ושקום בין כותלי בית הסוהר.

במסגרת גזר הדין שניתן בעיניינו ביום 8.1.2003, הורשע המבקש בשורה של עבירות טירור, ביניהן רציחתה של מורן עמית ז"ל בטיילת ארמון הנציב בירושלים, ניסיון לרצח נוסף על רקע לאומני, ארבע עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, ועבירות נוספות.

בהחלטה מיום 7.6.2020, נקבע כי מבדיקה בתיקו המודיעיני של המבקש עולה כי "מדובר באסיר בטחוני בעל אידיאולוגיה בעלת זיקה לאירגון הפת"ח לאורך כל שנות מאסרו", ועל כן "בשיקלול הנסיבות [...] והתנהלותו בתקופת מאסרו" נקבע כי אין מקום להסרת שיוכו האירגוני "ויש לראות בו אסיר המשתייך לאירגון הפת"ח לכל דבר ועניין". נגד החלטה זו, הגיש המבקש עתירה ביום 13.5.2020 לבית המשפט לעניינים מינהליים, וזו נדחתה בפסק דין מיום 21.7.2020 (עת"א 30979-05-20; השופט העמית י' בן-חמו) (להלן: העתירה הראשונה).

...

מסגרת נורמטיבית זו, כך נטען, מעולם לא אושרה בבית משפט זה. אין בידי לקבל את הטענה.

המשיב בא לכלל מסקנה כי לא חל במבקש "שינוי בולט וממשי וכי הוא ניתק כל מגע, ישיר או עקיף, עם ארגון"; זאת, על יסוד המידע הביטחוני שעמד לנגד עיניו, וחרף הצהרות המבקש בדבר תהליך פנימי אותו עבר.

אף לא מצאתי עיוות דין בקביעת בית המשפט המחוזי כי חל בעניינו של המבקש 'מעשה בית דין'; בחינת הדברים בהקשרם מלמדת כי כוונת בית המשפט המחוזי היתה שלא הוכח קיומו של שינוי נסיבות המצדיק מסקנה שונה מזו שנתקבלה במסגרת העתירה הראשונה.