עתירה נגד גבייה מינהלית ועיקול חשבון בנק

לאור החובות שייחסה הערייה לעותרת, ביצעה הערייה עיקול מיטלטלין בחצר העותרת וכן עיקול כספים בחשבון הבנק של העותרת, החל מיום 03.11.2014.

א. טענות העותרת לשהוי מצד הערייה בהפעלת גבייה מנהלית העותרת טוענת כי הערייה השתהתה בהפעלת הליכי גבייה מינהליים כנגד העותרת מעבר למותר לה על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 7.1002, מחודש פברואר 2012.

...

זאת בעיקר כיון שהעירייה, כך לטענת העותרת, אינה מסיקה מסקנה דומה מתשלום גדול יותר, שבוצע ע"י שמאיט.

אשר להתנהלות מנהל העותרת, כיון שאין מחלוקת כי העותרת מחזיקה בנכסים במקום (לא אלו השנויים במחלוקת) ולאור העובדה שהצדדים הסכימו כי רישומים שונים לא תאמו את המצב בפועל, לא ניתן ללמוד דבר מהתנהלותו זו. לסיכום, העותרת הודיעה לעירייה כדין כי אינה הבעלים בשטחים שבמחלוקת, וכי שמאיט הייתה הבעלים בהם גם בתקופה הרבלבנטית, היה על העירייה לעדכן את ספריה בהתאם.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל – הערעור מתקבל באופן חלקי.

מונחת לפני עתירה מינהלית שהוגשה בעטיים של הליכי גבייה מנהליים שבהם נקטה עריית תל-אביב-יפו כנגד העותרת, בגין חובות ארנונה שנצברו מיום 1.5.00 ועד ליום 30.6.08, בקשר עם נכס המצוי ברחוב החלוצים 15 בתל-אביב.

ב. הליכי הגבייה המנהליים כנגד הגב' גרומן והערר שהוגש על ידי הגב' גרומן בטענת "אינני מחזיק" ביום 15.6.11 הסתבר לגב' גרומן, כי הוטל עיקול על חשבון הבנק שלה, וזאת בעקבות הליכי גבייה מנהליים שבהם נקטה הערייה כנגדה, לגביית חוב הארנונה בגין הנכס.

...

לעניין זה אין לי אלא להפנות לפסקה 37 להחלטת ועדת הערר מיום 20.5.13, שם נקבע, כך: "שוכנענו, נוסח המסמכים שהוצגו בפנינו על ידי העוררת, כי לא הייתה כל מניעה לאיתור מען העוררת בשנת 2000/2001, לא של העוררת ולא של קורונלי מיכאל, כדי לפעול לגביית מס אמת מהמחזיק האמיתי, או מן הבעלים שלו הזיקה הקרובה ביותר לנכס." כאן המקום לציין, כי בגדרי החלטת ועדת הערר מיום 20.5.13 צוטטה הגב' רוזה נרייב מטעם המשיב כמי שמאשרת כי המשיבה פנתה אל מר קורונלי בשנת 2002 בכתובת הנכס, בשנת 2008 לפי כתובתו בבאר שבע ובשנת 2010 לפי כתובתו באשדוד.

למקרא פרוטוקול הדיון ותצהיר עדות ראשית שהוגש בגדרי ההליך עולה, כי המשיבה אך אישרה כי בתקופה האמורה הייתה הבעלים של 2/3 מהזכויות בנכס, הא ותו לא. לאור כל האמור, לא היה מקום להשית על העותרת חיוב רטרואקטיבי בארנונה.

סוף דבר העתירה מתקבלת.

-בתאריך 18.5.2016 בוצע עיקול בחשבון הבנק של העותרת (נספח יד'2).

תמצית טענות העותרת (רק בשאלה הרלבנטית, היתיישנות ושיהוי) העותרת ביקשה בעתירה לבטל את החוב ואת הליכי הגבייה המינהליים, מאחר ולטענתה חלה היתיישנות תוך הפנייה לרע"א 187/05 נסייר נגד עריית נצרת עילית (20.6.2010) ולעע"מ 8832/12 עריית חיפה נגד יצחק סלומון בע"מ (15.4.2015), לטענתה מכתבי דרישה אינם עוצרים את מירוץ ההתיישנות אלא נדרשים צעדי אכיפה ממשיים.

...

לעניין האיזון הנכון כך נקבע בעניין קורן: "ככל שתבקש הרשות לגבות חוב ישן יותר, שנעשו פחות מאמצים לגבותו – כך תיטה הכף לדעה שלפיה גבייתו תעמוד בניגוד לחובתה לפעול בהגינות; ולהפך. למול זאת תיבחן התנהלות הפרט. גם בהינתן ההנחה בדבר החובה הפחותה המוטלת עליו, אני סבור כי התנהגות חסרת תום לב מצדו, המבטאת בבירור ניסיונות לחמוק מתשלום תשלומי החובה – תשקול נגדו". עוד מן הראוי להפנות לתזכיר חוק ההתיישנות (תיקון מס' 6), התשע"ו-2016 (פורסם 15.5.2016), לפיו מבקש המחוקק לאמץ למעשה את העקרונות שהתווה היועץ המשפטי בהנחיה הנ"ל, בדרך שנועדה לסייג את חוק ההתיישנות, כך שלא יחול על הליכי גביה מנהליים.

סיכום אני מקבל את העתירה ואוסר על משיבה 1 לנקוט בהליכי גבייה מנהליים נגד העותרת, בקשר לחוב הקשור בנכס מספר 2002936.

אני מחייב את משיבה 1 לשלם לעותרת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ולהשיב לעותרת את שווי האגרה ששולמה על ידה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה ועד ליום ההשבה בפועל.

לעומת כל האמור לעיל, הטלת עיקול בחשבון הבנק של העותר בחודש אוגוסט 2015, עיקול שהובא לידיעת העותר מהוה פעולה שיש בה כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות, על אף העובדה שהעיקול בוטל ביוזמת המשיבה בחודש מרץ 2016 וזאת מהטעם שביטול העיקול נעשה לאחר פניות בכתב של ב"כ העותר אל המשיבה , ואינני סבור כי העובדה שהמשיבה נענתה לפניית ב"כ העותר וביטלה את העיקול שהוטל מתוך רצון לערוך בירור עם העותר צריכה לעמוד לה לרועץ , ואין לפרש את דיני ההתיישנות באופן אשר יוביל רשויות מנהליות לנקיטת הליכי גבייה רציפים כנגד הנישום גם במקום הדורש בחינה של טענות הנישום ואף הפסקת הליכי גבייה, וזאת מהחשש שפעולה מנהלית ראויה זו של בדיקת טענות הנישום תיגרום להתיישנות החובות המצויים בבדיקה.

...

כל האמור לעיל מקבל משנה תוקף בנסיבות המיוחדות שבתיק זה שבו בשנת 2010 , העותר התנהל אל מול המשיבה וקיבל מהמשיבה הכרה בנכס נשוא העתירה כנכס הרוס שאינו ראוי לשימוש , והחל משנת 2010 המשיבה אינה מחייבת את הנכס בחיוב כלשהו , ואף ב"כ המשיבה לא ידע ליתן הסבר כלשהו כיצד לא דרשה המשיבה מהעותר את הסדרת החוב לשנים 2006-2009 ,במהלך טיפול המשיבה מול העותר במתן פטור מארנונה לנכס בשנת 2010.

סיכום סיכומו של דבר אני מורה כי המשיבה לא הייתה רשאית לנקוט בשנת 2016 בהליכי גבייה כנגד העותר ו/או אשת העותר בגין חובות המתייחסים לנכס נשוא העתירה לשנים 2006-2009 וזאת מחמת התיישנותם של כל חובות הארנונה בגין הנכס שנצברו לתקופה שעד לחודש יוני 2008 (כולל) , ומחמת שיהוי ביחס לכל החובות מחודש יולי 2008 – דצמבר 2009 ובהתאם כל הכספים שנגבו מאשת העותר,נגבו שלא כדין ,ויש להשיבם לאשת העותר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד גבייתם ועד מועד התשלום בפועל.

בנוסף לאמור לעיל אני מחייב את המשיבה בהוצאות העותר לרבות שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

בוצע עיקול מטלטלין וכן הוטלו עיקולים על חשבונות בנק.

הערייה אישרה, כי נכון להיום, היא אמנם ביטלה את השיעבוד המינהלי/העיקול על הנכסים בכל הקשור להליכי גבייה מינהליים, אך בכוונתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים "יכול להיות שבעוד שבוע או שבועיים..." (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 13.10.21 שורה 6).

במסגרת עע"מ 1520/12 – עניין קליוק, נדחה ערעור שהגיש העותר בעת"מ 24200-09-11 על פס"ד שניתן על ידי לפיו נדחתה עתירתו שעניינה, בין היתר, על כך שננקטו נגדו הליכי גבייה מינהליים בקשר לחובות ארנונה לגבי נכס שלו המצוי ביפו.

...

כפועל יוצא מכך - דין העתירה להידחות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית העתירה.

העותר ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.