המשיבים, מנגד, טענו כי לא נפל כל פגם בהחלטת הממונה בערר, שכן זו הסתמכה על המלצת המישטרה, בהתבסס על הראיות המנהליות המצויות בחקירת ארוע אלימות בו היה מעורב העותר, וזאת בהמשך לסכסוך המשפחתי ארוך השנים, כאמור, המגלם מסוכנות להמצאות כלי ירייה בידי העותר בהווה.
המשיבים פירטו בתשובתם לעתירה כי לראשונה ביקש העותר להוציא רישיון לנשיאת נשק פרטי במסגרת תבחין "עיסוק ביישוב זכאי" בחודש יולי 2020, וכי בקשתו נדחתה אז בשל אי עמידה בתבחינים ונוכח היתנגדות המישטרה בשל מעורבות העותר בתיק מב"ד. ערר שהגיש העותר נגד ההחלטה נדחה ביום 19.11.2020, עת נקבע, בין היתר, כי קיים סיכסוך פעיל אלים בין העותר לגרושתו וכי קיימת מסוכנות לנשיאת נשק, ועם זאת, הובהר כי אם יציגו הצדדים ראיות לכך שהסכסוך ביניהם הסתיים וכל צד המשיך בדרכו, תישקל העמדה מחדש (נספח ג' לכתב התשובה).
המשיבים הדגישו כי ההחלטה בדבר ביטול רישיון הנשק של העותר מיום 28.9.2022 נשענה על המלצת המישטרה שהתבססה בעיקרה על ארוע מיום 7.4.2022, בהמשך לסכסוך ממושך בין העותר לגרושתו, אשר עמד אף בעבר בבסיס ההמלצה שלא לאשר את בקשת העותר לרישיון כלי ירייה.
...
לטענתו, העובדה שמדובר בשלילת רישיון נשק, להבדיל ממצב בו נדחית מלכתחילה בקשה למתן רישיון, מחייבת הטלת נטל שכנוע מוגבר, בו לא עמדו המשיבים.
מנגד, ב"כ המשיבים טענה כי ההחלטה סבירה ואין כל מקום להתערב בה. ב"כ המשיבים הוסיפה כי בשל כך שלעותר ולגרושתו ילדה משותפת, אין מנוס מהמשך האינטראקציה ביניהם, וכי מהמסמכים שהוגשו עלה כי עדיין קיימים ביניהם סכסוכים בענייני משמורת ובסוגיות כספיות.
בסופו של יום, וכפי שקבע בית המשפט בעת"מ 12670-05-16 פלוני הנ"ל, "ככלל, כשהמדובר בתלונות הדדיות בין בני זוג, אין מוטלת על הממונה החובה לברר "מי אשם", והוא עשוי בהחלט להגיע למסקנה סבירה ומתקבלת על הדעת, שמערכת יחסים טעונה מקימה חשש שמא תוביל לשימוש בלתי חוקי ומסוכן בנשק".
בנסיבות עניינו של העותר, סבורני כי החלטת הממונה, שהתבססה על המלצתה המקצועית של משטרת ישראל, ממנה עלה כי קיים סיכון לציבור אם העותר יישא נשק, גם עת שוקלים מנגד את אינטרס העותר בנשיאת נשק מחמת עבודתו בתחומי יהודה ושומרון - היא החלטה סבירה וראויה.
סוף דבר – העתירה נדחית.
