עתירה משפטית כנגד אי מתן רישיון לנשק לאיש ימין

בעודי מצלמת בווידאו את הנהגת, היא קמה ממושבה, פתחה את הדלת ורצה לעברי והחלה לתקוף אותי באלימות, חבטה בי בפנים, ומשכה את שערי ובעטה בי, תוך כדי אמירת קללות, ואיומים מצדה לשבור לי את הטלפון, בעודה מכה בי יצאו מס' אנשים מהאוטובוס וניסו להפריד אותה ממני, היו המון עדי ראייה וקיימות גם מצלמות באזור, הנהגת נסוגה ממני עלתה חזרה לאוטובוס והמשיכה בנסיעתה.

עקרי הדברים מובאים להלן: "... המשכתי בנסיעתי לאחר תחנת אולמי מודיעין כמה מטרים ספורים בגלל פקק רמזור אדום בצומת בעודי במסלול הימני בנתיב הנסיעה. לפתע שמעתי דפיקות חזקות בדלת הקדמית וצעקות, בחוץ היה חשוך כך שלא יכולתי להבחין במה במדובר. נבהלתי כי חשבתי שפגעתי בהולך רגל והיה נשמע שהוא במצוקה לכן פתחתי את דלתות האוטובוס הקדמיות פתחתי את דלת הנהג וניגשתי לבחורה לפתע הבחורה החלה לזנק עלי עם הפלפון מול הפרצוף חטפתי מכה והתחלתי לצעוק עליה "מה את מצלמת אותי" והבחורה צעקה שאני לא עוצרת בתחנות תקפה אותי עם הפלפון שלה דחפה אותי ואני התגוננתי".

ביום 22.3.18 העביר מורשה הנתבעת למר יעקב פרידמן – סגן ראש חטיבת משאבי אנוש את המלצתו להשעות לאלתר את התובעת מעבודתה עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדה בבית הדין למשמעת בהתאם לתקנון המשמעת.

אבהיר כי הנך מתבקשת להסדיר את חובך לחברה בין השאר בגין החוזה שנחתם עמך להוצאת רשיון הנהיגה במימון החברה.

יצויין כבר כעת כי כלל הוא כי לא יזכה תובע בסעד שלא עתר לו בתביעתו, ובימ"ש לא יעניק סעד מעבר לזה שנתבקש בתביעה.

...

התביעה ברכיב זה נדחית.

משנדחתה התביעה, כאמור לעיל ואין בפנינו תביעה שכנגד, טענת הקיזוז נדחית אף היא.

סוף דבר - א. התביעה על כל רכיביה, נדחית.

ב"כ הנאשמים עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן לחרוג ממיתחם העונש ההולם, לבטל את הרשעת הנאשמים ולהטיל על הנאשמים עונש של של"צ. ב"כ הנאשמים הפנה לחלוף הזמן הניכר מאז אירע הארוע מושא כתב האישום ולעובדה כי בתקופה זו הנאשמים לא היו מעורבים בפלילים.

ב"כ הנאשמים הפנה לפגיעה הכלכלית והמקצועית שנגרמה עד עתה לנאשמים כתוצאה מהארוע, והוסיף שהרשעתם תימנע מהם את האפשרות לחזור לעבוד בעבודות אבטחה הדורשות רישיון נשק כפי שעשו עד לפתיחת ההליכים כנגדם.

באשר לנסיבות ביצוע העבירה נתתי משקל לתיכנון שקדם לבצוע העבירה; לעובדה כי העבירה נעברה על-ידי מספר אנשים; לשימוש בנשק קר (אבנים); לנזק הפיזי (חבלות המתלונן) והנפשי שניגרם ולפוטנציאל הנזק שעלול להיגרם מיידוי אבנים, כמו גם באשר לסיבה בעטיה עברו הנאשמים את העבירה.

בשים לב להערות מקדימות אלו, אסקור מספר מקרים דומים לענייננו: בת"פ (מחוזי חיפה) 41748-06-14 מדינת ישראל נ' ראיד סואעד (פורסם בנבו, 10.6.2015) גזר בית המשפט על נאשם שתקף יחד עם אחר את המתלונן באמצעות יידוי אבנים ופגע בו בידו הימנית.

כך עולה מתסקיר שירות המבחן בעיניינו של הנאשם 2: "...התייחסנו להערכתנו ממערכת תיפקוד תקינה וחיובית שהתבטאה ביציבותו במסגרות החיים השונות לאורך שנים, ומהאחריות שמגלה ביחס לבני משפחתו...התייחסנו לעובדה שמדובר במעורבותו הפלילית הראשונה בחייו, להערכתנו מההליך המשפטי כמהווה עבורו טילטלה וגורם מרתיע ומציב גבול, שעשוי למנוע היתנהגות עוברת חוק בעתיד...". וכך בעיניינו של נאשם 3: "אנו סבורים כי יש צורך בענישה שיקומית אשר תוכל לסייע למחמד לשמר את יכולות התיפקוד אשר מציג ולשמור על המחויבות שיש לו לתא המשפחתי ואף תסייע למחמד להחזיר לחברה בה הוא פגע...אנו סבורים כי הרשעתו בדין עשויה להשפיע על תעסוקתו כאשר מועסק בתחום האבטחה ונידרש לשאת נשק ככלי לתעסוקתו...". אכן, הנאשמים חזרו לעבוד בעבודות חלופיות (למשל בשמירה ללא נשק, להבדיל מעבודות אבטחה הדורשות רשיון הנשק), ואולם כעולה מתסקירי שירות המבחן ומדברי הנאשמים ובא כוחם, הנאשמים עסקו קודם לארוע כמאבטחים והרשעתם תימנע מהם את האפשרות לחדש את רישיון הנשק וכנגזר מכך את האפשרות לחזור ולעסוק באבטחה, ובמובן זה מתגבש "נזק קונקריטי" כתוצאה מההרשעה.

לטעמי אין כל מניעה ליתן סעד משפטי זה במסגרת ההגנה מן הצדק הואיל והגנה זו יכולה להקים מיגוון סעדים לנאשם, עד כדי ביטולו של כתב האישום ומכאן, שבמקרה המתאים, ניתן להסתפק בסעד פחות קצוני, היינו לא בביטולו של ההליך כליל כי אם בסיומו ללא הרשעה תוך הטלת סנקציות עונשיות מתאימות (דוגמאת של"צ, צו מבחן, פיצוי).

...

סבורני כי עת באים חשבון עם הנאשמים בגין עבירה חד פעמית שביצעו לפני שנים, נכון וראוי שנזכור גם נקודת זכות זו בעברם.

לסיכום, סבורני כי מכלול הנסיבות בתיק זה לרבות נסיבותיהם האישיות-משפחתיות של הנאשמים, העובדה כי הסכסוך בין הצדדים הסתיים, התרשמותו של שירות המבחן מהנאשמים והמלצתו העונשית לרבות בשאלת ההרשעה, חלוף הזמן מאז האירוע מבלי שהנאשמים היו מעורבים בפלילים, אופן סיום האירוע בעניינם של האחרים, השיהוי הלא מוצדק בהגשת כתב האישום בעניינם והסכמת כל אחד מהנאשמים לפצות את המתלונן פיצוי משמעותי של 7,500 ₪ כל אחד, מצדיק את המסקנה כי יש לבטל את הרשעת הנאשמים ולהשית עליהם עונש שיקומי.

לאור כל האמור, אני מבטל את הרשעת הנאשמים ומשית על כל אחד מהם את העונשים הבאים: א. 250 שעות שרות לתועלת הציבור.

טענות הצדדים העותר טוען, בעיקר, כי החלטת המשיב לדחות את בקשתו לחידוש רישיון הנשק שלו, למרות שבאירועים שבעטיים המישטרה היתנגדה למתן הרישיון, העותר הוא הקרבן, איננה סבירה; ההחלטה אינה עומדת ברף שנקבע בפסיקה בהקשר לאי חידוש רישיון – משקל ראייתי נכבד המצביע על סיכון ניכר; נתוניו החיוביים של העותר והתנהגותו בקשר לאירועים המדוברים לא קיבלו משקל ראוי; וכך גם הצורך של העותר בנשק והפגיעה שתגרם לו מאי חידוש רישיון הנשק; ובקש לחדש את רישיון הנשק שלו ולאפשר לו לקבל את אקדחו שהופקד.

לדבריו, הוא היה באזכרה, שמע חילופי דברים בין הצדדים "ומילים כמו "תשתוק"" וראה אנשים (שאינם העותר ואחיו) רצים לכיוון השולחן של המתלונן.

בהליכים משפטיים המתנהלים בבתי משפט, העובדות נקבעות על יסוד ראיות קבילות בעלות משקל מתאים, בהתאמה לסוג ההליך ובמסגרת דיני ראיות מוגדרים.

העותר בן 46; ללא עבר פלילי; אזרח מהשורה המנהל אורח חיים נורמאטיבי; בעלים ומנכ"ל של חברה גדולה; הוא מחזיק ברישיון נשק משנת 2011 כימעט ברצף; אף פעם לא נטען כלפיו שהוא עשה שימוש בלתי תקין בנשק; מספר פעמים רישיון הנשק שלו בוטל בשל טענה לאי עמידה בתבחין, ובכל פעם הוא הפקיד את נשקו מיד; בשניים משלושת האירועים עליהם נסמכים המשיבים, מוסכם שהעותר הוא קרבן מובהק; בכל האירועים העותר שיתף פעולה עם המישטרה באופן מלא; בארוע הראשון, העותר מסר עדות מפורטת במישטרה והתביעה אימצה את גירסתו והגישה על יסודה כתב אישום נגד התוקף, והעותר צפוי לשמש כעד תביעה במשפט; ובארוע השלישי, העותר פנה מיוזמתו למישטרה ושיתף אותה במידע שהגיע אליו בקשר לכוונת הפגיעה בו. התמונה המצטיירת בנוגע לעותר הנה של אזרח שומר חוק שנקלע לצרה שלא בטובתו, ובנסיבות ועל רקע הראיות שהוצגו, אין סיבה טובה להניח שכעת הוא ישנה מדרכיו ויבצע עבירות בנשק.

...

העולה מהמקובץ הוא שהראיות הנוגעות לאירועים אינן מבססות טענה על התנהגות פסולה מצד העותר במהלך האירועים, ואין בהן כדי ללמד על קיומה של מסוכנות בהחזקת נשק על ידי העותר.

סוף דבר נוכח כל האמור, אני מורה על ביטול החלטת המשיב מיום 27.7.20.

אני מחייב את המשיב בהוצאות העותר בסך 15,000 ₪.

על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 16.7.2018 בסמוך לשעה 23:20 באשדוד, הבחינו השוטרים בנאשם נוהג ברכב ולידו אחר אשר זהותו אינה ידועה למאשימה, עומד בנתיב הימני ומנסה לעבור לנתיב השמאלי, כך שהוא ניכנס בין שני כלי רכב ועומד על שני הנתיבים בו זמנית, עד שהרמזור התחלף לאור ירוק ונסע לכיוון היציאה הדרומית מהעיר אשדוד.

לדבריו טרם לכן עבד כנהג משאית ופוטר בעקבות ההליך המשפטי המתנהל נגדו.

הנאשם ביקש לאפשר לו להישתלב בטיפול אינטנסיבי בשל היתמכרות לאלכוהול ובית המשפט קיבל את העתירה והורה על דחיית דיון לתאריך 7.7.2021.

לאחר הפסקה, המאשימה הודיעה כי היא עומדת על הכרעת הדין כפי שניתנה ולא מסכימה לתיקון כתב האישום.

לדעת ההגנה, בהתאם לפסיקה אליה הפניתה, ניתן להסתפק במקרה זה בהטלת 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שיכללו בתוכם גם את הפעלת המאסר שהוא חב הפעלה וכן טענה למיתחם פסילת רישיון שבין 18 ל-20 חודשים כשיקלול משפטי ראוי למכלול הנסיבות.

צודקת המאשימה בטיעונה כי מי שנוהג ברכב מבלי שהוכשר לכך ומבלי שנבחן כי הוא כשיר לנהיגה, משול למי שמתנהל במרחב הצבורי עם נשק שהשליטה עליו איננה מלאה.

גם בכך בודאי מדובר בסיכון שהיתממש בהפרת הסדר הצבורי ובהטלת אימה על משתמשי הדרך ובנוסף גם פוטנציאל הסיכון רב לאותם אנשים וגם לשוטרים.

...

בהינתן כל המפורט לעיל אני קובעת, כי מתחם העונש ההולם במקרה זה לכל אחד מהאירועים הוא 12 עד 30 חודשי מאסר בפועל.

בשל העובדה כי התוצאה היא הטלת מאסר בפועל לתקופה משמעותית ולפנים משורת הדין, בית המשפט יימנע מהטלת קנס כספי.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיקים אלה בהתאם לרישומי שב"ס. מורה על הפעלת מאסר על תנאי בן 4 חודשים מתת"ע 4215-02-16 וזאת במצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו בתיק זה. סך הכל ירצה הנאשם 34 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס. מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים.

הנאשם נסע בכביש באופן מסוכן, במהירות העולה על 100 קמ"ש, בעוד המהירות המותרת עמדה על 80 קמ"ש. במהלך הנסיעה, עקף הנאשם כעשרה כלי רכב משמאל ומימין, כשהוא חוצה קו הפרדה רצוף, מבלי שיש לו שדה ראיה ביחס לנוסעים בנתיב הנגדי.

הנאשם נעדר עבר פלילי (כעולה מפרוטוקול בית המשפט), וכן היתרשמות שירות המבחן כי המעצר וההליך המשפטי מהוים גורם מרתיע עבור הנאשם.

שוטר כרז לנאשמים לעצור, אך הנאשמים היתעלמו וברחו בנסיעה פרועה, פנו לדרך עפר, ומשם פנו במהירות מופרזת לכביש, ללא מתן זכות קדימה, תוך עקיפת כלי רכב משולי הכביש, סטיה חדה בין נתיבים, חציית צומת מרומזר במופע אדום ונסיעה נגד כיוון התנועה.

· ת"פ (מחוזי נצ') 23230-04-13 מדינת ישראל נ' דניסיוק (פורסם במאגרים 25.12.2017) –הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, חבלה במזיד ברכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לאות שברמזור, אי מתן זכות קדימה בצומת מרומזר, הפרת אות שניתן על ידי שוטר במדים, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בתוקף, נהיגה ללא רישיון רכב ועקיפה.

המשיב הורשע בעבירות נשק נוספות.

אין חולק, כי ככלל, נוהגת המאשימה לצרף לכתב האישום בקשה למתן צו לחילוט, וכי במקרה דנן לא פעלה המאשימה באופן זה. נדמה כי בהנתן שוויו הגבוה היחסית של הרכוש ששמש לבצוע העבירה במקרה דנן, ראוי ליידע הנאשם מראש על הכוונה לעתור לחילוטו.

...

סוף דבר באיזון בין השיקולים השונים, לאחר שקלולם של מכלול הנסיבות לכף חומרה ולכף קולא, כפי שפורטו לעיל, אני מתרשמת, כי יש לגזור על הנאשם עונש כולל המצוי בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם.

בהתאם, אני גוזרת על הנאשם עונש מאסר בפועל של 26 חודשי מאסר, לצד ענישה נלווית.

נוכח האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 26 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.