מבוא
בפניי עתירה מנהלית שהוגשה על ידי העותרים ואשר מופנית כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה – מחוז חיפה (להלן: "ועדת הערר") מיום 08/02/23, לפיה דחתה ועדת הערר את הערר שהגישו העותרים כנגד החלטת הועדה המקומית לתיכנון ובניה חיפה (להלן: "הועדה המקומית"), לאשר תכנית מתאר מקומית חפ/מק/2185ח' – תכנית פרשקובסקי - תכנית מס' 304-0943787 (להלן: "התכנית" או "תכנית פרשקובסקי").
ראשית אציין כי מן הראוי היה שככל והעותרים סברו כי יש בעזיבתה של נציגת משרד התחבורה כדי להפוך את הרכב הועדה להרכב חסר, היה עליהם להעלות את הטענה כבר באותו מועד בפני ועדת הערר, ומשלא עשו כן באותו מועד, מנועים הם מלהעלותה בשלב זה.
לגופה של הטענה, סעיף 42 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה"), קובע את המניין החוקי להרכב מוסד התיכנון, כמפורט להלן בלשון הסעיף:
"42. (א) המנין החוקי בישיבות של מוסדות התיכנון הוא מחצית החברים; אם לא היה מנין חוקי בפתיחת הישיבה, ידחה היושב ראש את פתיחת הישיבה לחמש עשרה דקות. לאחר עבור זמן זה תהא הישיבה כדין גם אם הישתתפו בה שליש ממספר החברים והיושב ראש בכללם, ובילבד שמספרם לא יפחת מישניים בנוסף ליושב ראש.
ראשית, על פי הודעת ב"כ הוועדה המקומית שצורפה לתשובת המשיבים 1 ו-5, הליך הרישום הסתיים לאחרונה כך שהטענה איננה רלוואנטית עוד; בנוסף, אף אם ישנו כשל ברשום התכנית, הרי שאין בכך כדי להשפיע על העותרים או על המקרקעין שלהם, שכן מאחר והעותרים אינם עותרים צבוריים, סוגיית הרישום בטבו אינה מהוה עילה להתנגדות מטעמם; זאת ועוד, כפי שקבעה ועדת הערר, ככל ויעלה קושי או חשש לכשל ברשום בלישכת רישום המקרקעין, הרי שזה יקבל פיתרון בשלב קבלת ההיתר, וזאת לאור הוראות סעיף 6.6 לתקנון התכנית אשר קובע כי תנאי להגשת בקשה להיתר בניה יהיה הגשת תשריט חלוקה וכי תשריט לצרכי רישום יירשם בלישכת רשם המקרקעין; ואם לא די באמור, דין הטענה להדחות מחמת השתק ומניעות שכן היא נטענה בעבר על ידי העותרים במסגרת העתירה בעיניין מגדלי עופר ונדחתה על ידי בית המשפט בקובעו "כפי שקבעה הועדה המחוזית, התכנית מושא העתירה מחליפה את התכנית המאושרת רק בתחומה ולא משנה את התכנית המאושרת מחוץ לתחומה. בכך ניתנה תשובה גם לטענות העותרים. איני רואה מקום להתערב בקביעה זו" (סעיף 106 לפסק הדין).
...
חיוב בהוצאות
העותרים מלינים על דבר חיובם בהוצאות שכן לשיטתם הערר נדחה שלא בצדק, וכן לאור העובדה שחלק מהטענות שהועלו על ידי העותרים התקבלו על ידי ועדת הערר וסייעו בקידום מימוש התכנית.
על כן טענת העותרים כי הערר נדחה שלא בצדק נדחית בזאת; שנית, בניגוד לטענת העותרים כי חלק מטענותיהם באשר לתכנית התקבלו על ידי ועדת הערר, עיון בהחלטה מעלה כי לא התקבלה כל החלטה בדבר שינוי או תיקון התכנית בהסתמך על טענותיהם.
סוף דבר:
אשר על כן, ולאור הטעמים שפורטו, דין העתירה להידחות.
