המיתחם מכונה בשמו ההסטורי "שוק הכבשים".
המבקשים טוענים כי חלק מאותו שטח המיועד לטיילת בן 4,484 מ"ר, המשתרע על 1,223 מ"ר והידוע כחלקה 1 בגוש 30110 נמצא בחזקתם ובבעלותם.
בהליך קודם שנמחק ביקשה המדינה להצטרף, ואף על פי כן היתעלמו המבקשים מבקשה זו, ולהשערתי, במכוון, כדי שיוכלו להעלות טענות של מחזיק כנגד מי שמחזיק שלא כדין, טענה שאינה תופסת מול בעלי המקרקעין.
עת"מ 2439-04-22
בין לבין הופקדה ביום 13.5.21 תכנית מתאר 101-0872952 ע"י הועדה המחוזית לתיכנון ובניה בירושלים.
המבקשים היתנגדו לה, היתנגדותם נדחתה, עתירה מנהלית, שהגישו המבקשים והועד לשמירה על בתי הקברות המוסלמים בירושלים, נדחתה אף היא.
...
איני מקבלת טענה זו. כל המבקש סעד הוא בבחינת "המוציא מחברו" ועליו נטל הראיה.
להבנתי, בשלב זה, ונוכח העובדה כי עד כה התובעים לא הוכיחו כי מדובר בשטחים במיקומים שונים, ואף לא טענו כי השטח אליהם הם מכוונים רשום על שמם, או על שם צד שלישי שאינו המדינה, אני קובעת בשלב זה ולצורך הדיון בסעד הזמני, כי מדובר בצו מניעה שהתובעים מבקשים שיוצא בנוגע לחלקה 1 בגוש שומא 30110 - מקרקעין הרשומים בבעלות המדינה, ואשר לגביו חלות תכניות שונות (עמ/6, עמ/9 ו-101-0872952).
סוף דבר
נוכח הנזק שלא ניתן לאמוד, באי פיתוח הטיילת לרווחת הציבור, לרבות הציבור המוסלמי עליו נמנים המבקשים, בהינתן אופיה המיוחד של ירושלים, מיקום המקרקעין ליד חומות העיר העתיקה, והיותה עיר בירה מתויירת, כמו גם סיכויי הצלחה נמוכים בתביעה בנוסחה הנוכחי, והתנהלות המבקשים עד כה, לאורך ארבע השנים שחלפו מאז נקטו בהליך המשפטי הראשון, אני מוצאת כי יש לדחות בקשתם לצו מניעה זמני.
