עתירה מנהלית נגד תוספת קומה בבית דו משפחתי

הנתבע הגיש ביום 19.4.2013 היתנגדות לבקשה להיתר בניה, בה טען, בין השאר, כי חלקים מהבית ניבנו שלא כדין, כי התכנית שהוגשה אינה תואמת את המצב בפועל וכי הבניה מושא הבקשה תיגרום לפגיעה ברכוש המשותף ולכיעור המבנה הדו-משפחתי, הכולל את בתיהם של הנתבע והתובע.

בהחלטה נקבע, בין השאר: "עיינו בבקשה, בערר ובתשובה ולא מצאנו בטענות העורר דבר. המדובר בניצול זכויות מוקנות המאפשרות הרחבה ובניה של קומה א' על גבי קומת הקרקע הקיימת, כאשר ההקלות שנדרשו הנן הקלות מינוריות לשפור התיכנון בהיתחשב בעובדה ומדובר בתוספת על הבניה קיימת. הבניה הקיימת מתבקשת על גבי בניה תואמת היתר וכך אף אישרה הוועדה המקומית לפנינו כי דוח פקוח שיצא לאחרונה מאשר. עוד יש לציין בהקשר זה כי אותן חריגות אינן משפיעות כהוא זה על ביתו של העורר אשר מצוי בצד השני.

לאחר שביום 4.11.2013 הורה השופט אליקים לנתבע להבהיר האם מדובר בעתירה, בעירעור מנהלי או בערר המופנה למוסד התיכנון, הודיע בא-כוח הנתבע כי העתירה המינהלית הוגשה בשאלה משפטית נגד החלטת ועדת הערר בהתאם לסמכות בית משפט לעניינים מנהליים בסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 וסעיף 10 בתוספת הראשונה לחוק זה. בהחלטה נוספת מיום 11.11.2013 ציין השופט אליקים כי על אף שלמרבית שאלות ההבהרה לא התקבלה תשובה, הוא מניח כי מדובר בעתירה מינהלית.

...

בהחלטה נקבע, בין השאר: "עיינו בבקשה, בערר ובתשובה ולא מצאנו בטענות העורר דבר. המדובר בניצול זכויות מוקנות המאפשרות הרחבה ובניה של קומה א' על גבי קומת הקרקע הקיימת, כאשר ההקלות שנדרשו הינן הקלות מינוריות לשיפור התכנון בהתחשב בעובדה ומדובר בתוספת על הבניה קיימת. הבניה הקיימת מתבקשת על גבי בניה תואמת היתר וכך אף אישרה הועדה המקומית לפנינו כי דוח פיקוח שיצא לאחרונה מאשר. עוד יש לציין בהקשר זה כי אותן חריגות אינן משפיעות כהוא זה על ביתו של העורר אשר מצוי בצד השני.

לפיכך, הנני קובע כי בנסיבות המקרה שבפנינו לא רבצה על הנתבע חובת זהירות קונקרטית.

לאור זאת, דין התביעה להידחות.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה.

כמו-כן, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בית משפט לעניינים מינהליים בבאר שבע עת"מ 32941-12-12 מוליאן ואח' נ' מדינת ישראל - ועדה מחוזית לתיכנון ובניה מחוז דרום ואח' בפני כב' השופטת חני סלוטקי העותרים 1.איתן מוליאן 2.ארז ביתן ע"י ב"כ עו"ד יריב ויור, עו"ד ישראל ליברובסקי ועו"ד דוד בן חיים המשיבות 1. ועדה מקומית לתיכנון ובניה – בעירית אשקלון ע"י ב"כ עו"ד אילנה מרכוס 2. מדינת ישראל - ועדה מחוזית לתיכנון ובניה מחוז דרום ע"י ב"כ עו"ד מרים פורת 3.אפרידר החברה לשכון ולפתוח ישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אבי עומר פסק דין

בפני עתירה מנהלית כנגד החלטת המשיבה 2- ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה- מחוז דרום (להלן: "הוועדה המחוזית" ו/או "המשיבה 2" ו/או "וועדת הערר"), לפיה נדחה עררם של העותרים כנגד החלטת המשיבה 1 – הועדה המקומית לתיכנון ובנייה בעריית אשקלון (להלן: "הועדה המקומית" ו/או "המשיבה 1"), לפיה אושרה בקשת המשיבה 3- אפרידר- חברה לשיכון ופתוח ישראל בע"מ (להלן: "אפרידר" ו/או "המשיבה 3"), לקבלת היתר בנייה להקמת מבנה מסחרי באמצע שכונת קוטג'ים. המבנה האמור, עתיד להתנשא לגובה של כ-11 מ' וזאת באיזור של מגורים של בתים צמודי קרקע.

לטענת העותרים, בשנת 1974 פורסמה והופקדה תכנית מתאר, שחלה עד היום, בה נקבע כי התכנית הנ"ל מחליפה את התכנית ד/183, משנת 1956 וכי איזור מגורי העותרים מוגדר כ"איזור מגורים א'". על פי התכנית, האיזור משמש לבניית בתי מגורים חד/דו משפחתיים, חנויות, מבני מסחר ומשרדים, בבנייה נמוכה של עד שתי קומות.

עוד הפנה לנספח ד/2 לעתירה המתוקנת- לטבלת ההגבלות לאזורים, וטען כי התכנית הגדירה שם בצורה הברורה ביותר, מה ניתן לבנות באזורים המסחריים ובנוסף הגדירה בברור שיש את איזור מגורים א', הצבוע בכתום (במפת התכנית), שם יש לבנות על פי התכליות האמורות בעמ' 12 תחת הכותרת "התכליות". לטענתו, התכנית החדשה נותנת מענה גם לחנויות באיזור מגורים א', בעיניין זה קובע חוק התיכנון והבנייה בתוספת השנייה, שחנויות תהיינה בגובה של 4.5 מטר, היינו, קומה אחת.

...

לסיכום, טענת המשיבה 2 היא כי כל טענות העותרים נבחנו ונבדקו, לרבות ביציאה לסיור בשטח, על ידי וועדת הערר וכי לכל אחת מהטענות ניתן מענה, בכך שהתכנית החלה על המגרש הינה תואמת למבנה העתיד לקום- באופיו, צורתו, גודלו וגובהו וכן בדרך של מתן הקלות או הצבת תנאים לצורך מתן היתר הבנייה.

" (בג"ץ 3017/05 חברת הזרע (1939 בע"מ) נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה, משרד הפנים (23.3.11) פסקה 38 לפסק הדין) מצאתי כי החלטות המשיבות 1 ו-2 הן סבירות ועל כן אין מקום להתערבותו של בית משפט זה ויש לדחות את העתירה.

העותר הוא בעל זכויות בדירה בקומה א' (על עמודים) בבניין הנמצא ברחוב הגליל 45 בנווה שאנן והמצוי בגבול שטח תכנית 1229/ד. יצוין כי העותר רכש את דירתו לאחר שתכנית 1229/ג/1 אושרה, פורסמה וניתן לה תוקף.

על רקע זה הציע העותר בגדר היתנגדותו תיכנון חלופי, שעל פיו יוחלף המיגרש המיועד לבניית בית דו משפחתי בתחום התכנית במיגרש חניה המתוכנן מצפון, ובאופן זה תיפתר בעיית השקף הנוף וחסימת האויר.

דא עקא, שטענה זו מיתעלמת מהוראת סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, תשס"א–2000 ("החוק"), הקובעת את סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים לידון בעתירה "נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בעיניין המנוי בתוספת הראשונה..." (ההדגשה הוספה, א"ק).

...

בסופו של דבר, כאשר מוסדות התכנון (ובכללם ועדת הערר) העדיפו חלופה אחת על פני אחרת, אין בכך עילה לעותר שעל סמכה יש לבטל את החלטת ועדת הערר.

העתירה נדחית.

העותר ישלם לכל אחת מן המשיבות שכר טרחת עורכי דין בסכום של 10,000 ₪.

מבוא העותר הגיש ביום 4.11.13 עתירה מנהלית על החלטת ועדת הערר מיום 29.9.13 בתיק ערר מס' 214/13 לפיה דחתה ערר שהגיש העותר נגד החלטת הוועדה המקומית לתיכנון ובניה אשר אישרה למשיב 1 (להלן-המשיב) תוספת קומה לדירה בקומת קרקע בבית דו משפחתי במקרקעין הידועים כחלקה 12 גוש 11572 ברח' אביר מרק 13 חיפה.

...

בקשת הבניה כלל לא הומצאה לעותר, ולכן דין התוכנית היה להידחות בשל אי הגשתה כדין.

לאחר עיון בבקשה, ובתגובות הצדדים ומבלי להביע עמדה בשלב זה באשר לסיכויי העתירה הנני סבור כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל ומבלי להביע עמדה באשר לסיכויי העתירה, הנני דוחה את הבקשה.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 35263-03-23 זילברשטיין ואח' נ' ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה - מחוז חיפה ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט הבכיר ד"ר מנחם רניאל עותרים 1.נעמה זילברשטיין 2.חיים זילברשטיין ע"י ב"כ עו"ד אורן כ"ץ ואלי הירש משיבים 1.ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה - מחוז חיפה ע"י פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי 2.הוועדה המרחבית לתיכנון ולבניה - יישובי הברון ע"י ב"כ עו"ד אמיר מזאווי 3.ארנון דוד ישראל 4.ג'ושוע סמואל קישינף 5.דבורה קישינף המשיבים 4,5 ע"י ב"כ עו"ד פנחס סיון או אברהם קטלן 6.אריה בר 7.שני בר פסק דין

עתירה מנהלית כנגד החלטת ועדת הערר מיום 29.1.23 בערר שהגישו העותרים וגם בערר שהגישו המשיבים 6,7, לפיה נדחו העררים, על היתר בנייה שניתן למשיב 3.

לא אושרו על ידי הועדה המקומית הקלות בקוי ביניין, ואילו הקלות בשטחי בנייה הן הקלות סבירות התורמות לשפור תיכנון המבנה, ואינן פוגעות בבית העוררים, וקומת המרתף שמתחת למיפלס הכניסה אינה צפויה לפגוע בבית העותרים.

המשיבה 1 הפניתה לאמור בהחלטה המשלימה בדבר ההצדקה להקלות, בעוד העותרים לא נפגעים בפרטיותם ולא נפגעים כתוצאה מתוספת קומת מרתף.

..איני רואה לקבוע מסמרות בשאלה הנכבדה אם ראוי להחיל את סעיף 2.23 גם על קיר "פנימי" באמצע חלקה עליה בנוי בית דו-משפחתי.

...

אני דוחה את הסתמכות העותרים על החלטות של בתי משפט לעניינים מנהליים, שאינן מחייבות ואינן מנחות, באשר לאופן ההנמקה.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

בהתחשב בתעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, העותרים ישלמו הוצאות משפט כדלקמן: למשיבה 1 10,000 ₪, למשיבה 2 11,700 ₪, ולמשיבים 4,5 11,700 ₪.