עתירה מנהלית נגד קורס נהגי רכב ציבורי

בבית המשפט העליון עע"מ 1113/18 - א' לפני: כבוד השופטת ע' ברון המערער: יוסף חנן נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל- משרד התחבורה והבטיחות בדרכים 2. מנהל תחום קציני בטיחות 3. אגף מטענים ומשק לשעת חרום, הרשות הארצית לתחבורה ציבורית 4. יו"ר מועצת המובילים והמסיעים בישראל בקשה למתן סעד זמני בעירעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד מיום 26.12.2017 (כבוד השופט א' יקואל) ב-עת"מ 61465-09-17 בשם המבקש: עו"ד לירון סבן בשם המשיבים 3-1: עו"ד אילנית ביטאו החלטה

במסגרת פסק הדין נדחתה עתירה מינהלית שהגיש המבקש, נגד החלטת המשיב 2 מטעם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים (להלן: משרד התחבורה), שבעיקרה הורתה על התליית הסמכתו של המבקש כקצין בטיחות למשך שנה.

עוד באותו יום בוטלו כל רישיונות המוביל שהעניק המבקש לרכבים שמשקלם עולה על 15 טון; והמבקש זומן לשימוע לפני נקיטת הליכים מנהליים נגדו.

" לנוכח ההפרות המפורטות לעיל, הורה המשיב 2 על התליית כתב הסמכתו של המבקש כקצין בטיחות למשך שנה, החל מיום 1.10.2017; ועוד נקבע כי עד לתום תקופת התליית כתב ההסמכה, על המבקש להישתתף ולעבור בהצלחה קורס "קציני בטיחות בתעבורה פרק דיני תעבורה ותפקידיו של קצין הבטיחות" (להלן: החלטת ההתליה).

על פי ההלכה הנוהגת, הנטל בבקשה למתן סעד זמני לתקופת העירעור כבד מן הנטל בערכאה הדיונית – שכן "למערער היה כבר את יומו בבית המשפט ועצם מתן פסק הדין כנגדו, לאחר שטענותיו נבחנו בבית המשפט, משנה את נקודת האיזון בין בעלי הדין" (ראו: [עע"מ 68/10](http://www.nevo.co.il/case/5674177) אדרי נ' שר הבינוי והשיכון, פסקה 8 (31.1.2017)).

...

ואולם אל מול הפגיעה הקשה במבקש, ניצב כאמור האינטרס הציבורי – ובנסיבות המקרה דנן הגעתי למסקנה כי הוא הגובר.

משאלה פני הדברים, התוצאה היא שאין מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 61465-09-17 חנן נ' מדינת ישראל ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט ארז יקואל עותר יוסף חנן ע"י ב"כ עוה"ד ל' סבן משיבים 1.מדינת ישראל 2.אברהם ישעיהו 3.אגף מטענים ומשק לשעת חרום הרשות הארצית לתחבורה ציבורית ע"י ב"כ עוה"ד נ' גורדון מפרקליטות מחוז מרכז - אזרחי 4.גבריאל בן הרוש (משיב פורמלי) פסק דין

ג. להחלטה נקבע כי הסיבה להתליית הסמכתו של העותר ולחיובו ללמוד בקורס הכולל מבחן, היא הפרותיו את ההוראות המתייחסות לבדיקת הנהגים ולהדרכתם עובר לתחילת עבודתם, לעריכת הליך קליטת נהג תקין ולהימנעות מבדיקת רכבים שהעותר אינו מורשה לנהוג בהם.

...

ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש ולאור המקובץ – העתירה נדחית בזאת.

לאור היקף ההליכים שהתקיימו מלפניי, מאפייני העתירה, גילו של העותר, הבהרת המשיבים את החלטתם באופן שבו העותר יהא רשאי להוסיף ולהפעיל את משרדו ומכלול נסיבות העניין – אני סבור שאין למתוח למול העותר את מלוא שורת הדין ביחס לסוגיית ההוצאות.

לפיכך, אני מחייב את העותר בהוצאות המשיבים, בסכום כולל של 7,500 ₪.

לפני עתירה מינהלית המופנית נגד החלטת רשות הרשוי מיום 20.01.2021, בה הוחלט לקבל את עירעורו של העותר לגבי רישיון נהיגה מדרגה B ולדחות את עירעורו לגבי אי קבלת רישיון נהיגה מדרגת C1, עד לדצמבר 2021.

העותר הציג לועדה בקשה ממעסיק בשם א.ב. מבנה מובילי ערוער בנגב בע"מ, בה נכתב כי העותר היתקבל לעבודה בתפקיד נהג ברכב מסוג פרטי של החברה, והסעות בשטח בתוך החברה, וכדי להתחיל לעבוד נידרש העותר לרישיון נהיגה בתוקף.

האנטרס הצבורי מחייב במקרים המתאימים פסילת רישיון נהיגה או אי מתן רישיון.

בתוך חודשים ספורים יוכל המבקש לשוב ולפנות לרשות הרשוי ולהבדק פעם נוספת במרב"ד. ככל שבחלוף הזמן (והשתתפות בקורסים אליהם נשלח העותר) הוא יגלה יותר תובנה לאחריות הנדרשת בנהיגה, יש להניח כי הדבר יבוא לידי ביטוי בבדיקה העדכנית.

...

המשיבים סבורים כי יש לדחות את העתירה.

אשר על כן – העתירה נדחית.

עתירה כנגד החלטת המשיבה להתנות מתן רישיון נהיגה מסוג C (משא מעל 12 טון) לעותר בבצוע בדיקה רפואית במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: המרב"ד).

רקע כללי העותר מחזיק ברישיונות נהיגה לדרגות B (רכב מנועי במשקל מותר עד 3,500 ק"ג), C1 (רכב מנועי מסחרי ורכב עבודה במשקל מותר מעל 3,500 ק"ג ועד 12,000 ק"ג), D (אוטובוס), D1 (מונית, רכב סיור ואוטובוס זעיר צבורי במשקל מותר עד 5,000 ק"ג), D2 (מיניבוס צבורי עד 5 טון) והיתרים 125 (מכונה ניידת) ו – 130 (מלגזה).

ביום 5.8.21 העותר, באמצעות ב"כ, פנה במכתב לפרקליטות אליו צורפה טיוטת עתירה מנהלית ובקש לבחון מחדש את החלטת רשות הרשוי להפנותו לבדיקה השנייה למרות שעבר בדיקה קודמת עת בקש לקבל רישיון נהיגה לרכב מסוג D – היא הבדיקה הראשונה.

עוד הוסיף, כי אישור הפטור הוא בגדר הבטחה שלטונית ואין כל צידוק לחזור ממנה; העותר נבדק בעבר במרב"ד עת ביקש לקבל רישיון מסוג D אשר אושר כאמור, כאשר בין רישיון D ל - C אין כימעט הבדל; היתנהלות המשיבה גרמה לפגיעה באנטרס ההסתמכות של העותר, אשר הסתמך על אישור הפטור שקבל, החל בחיפוש אחר מקום עבודה רלוואנטי וכן השקיע כספים ללימודי קורס עיוני בעלות של 3,400 ₪ ולימודי שיעורים מעשיים בעלות של 4,000 ₪ לרבות עלויות נוספות של ביטול עבודה לשם הלימודים.

...

לסיכום נטען, כי החלטת הרשות הינה סבירה וראויה לנוכח ממצאי הבדיקות הרפואיות שנערכו לעותר.

אולם שעה שביטולה עלול, גם אם בהסתברות נמוכה, לסכן את שלום הציבור איני סבור כי נכון להיעתר לסעד לו מייחל העותר.

סוף דבר לאור כל האמור, העתירה מתקבלת בחלקה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 66718-08-22 קרמן נ' מדינת ישראל לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא העותר **** דמיטרי קרמן ע"י ב"כ עו"ד יאיר מושיוב ועו"ד איגור מוגילב המשיבה מדינת ישראל – משרד התחבורה – רשות הרשוי ע"י ב"כ עו"ד רבקה מקלב מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) פסק דין

באותה פגישה נימסר לב"כ העותר מיסמך – נספח ג' לעתירה ובו בכתב ידה של המנהלת ובחתימתה בתוספת שלוש חותמות של משרד הרשוי נכתב החישוב של 39 חודשי הפסילה מתאריך 3.10.18 עד 3.4.22 ונכתב כי יהיה חייב במבחן עיוני + מעשי + קורס נהיגה מונעת.

לא הומלץ על מתן רישיון לרכב.

עקרונות אלו נקבעו עוד בבג"צ 135/75 סאי טקס קורפוריישן בע"מ ואח' נ' שר המסחר והתעשייה פד"י ל"ו (1) 673, 676 שם נקבע בעמ' 676: "הבטחה שניתנה על ידי בעל שררה בגדר סמכותו החוקית בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי והצד השני מקבל אותה בצורה זו, ההגינות הציבורית דורשת שההבטחה תקוים, הלכה למעשה, כאשר בכוחו של המבטיח למלא אחריה, אפילו לא שינה האזרח את מצבו לרעה..." לעניין המסגרת הנורמאטיבית של הבטחה שלטונית ראה גם ע"א 2019/92 משרד הבינוי והשיכון נ' מרדכי זיסר פד"י נ"ב (3) 208, 221-220, שם נקבע כי אין די בכך שההבטחה נושאת אופי עקרונית כאשר לא יוצקים בה תוכן ופירוט.

...

לאחר שחזר אליה נאמר לו כי עליו להיבדק על ידי המרב"ד. כך עשה וזאת לאור הסתמכותו על ההבטחה שכבר ניתנה לו בכתב ובעל פה. אני סבורה כי אין צידוק לשנות את ההבטחה השלטונית אשר ניתנה לו. אבהיר, כי לטעמי, אין מדובר במקרה בעל השלכת רוחב אלא במקרה ייחודי שבו ניתן בפועל המכתב שניתן.

לאור ההסתמכות והביצוע בפועל של כל אמצעי התיקון שנדרשו, ובשים לב לכך שחלף הפקדה כבר בוצע בפועל, אני סבורה כי אין צידוק לשנות או לבטל את ההחלטה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין העתירה להתקבל.