עתירה מנהלית נגד עיקול חשבונות בנק בגין חובות ארנונה

לפניי עתירה מנהלית כנגד החלטת המשיבים להטיל עיקול על חשבונות הבנק של העותרת בגין חובות ארנונה.

...

המשיבות טענו, מנגד, שיש לדחות את העתירה על הסף מחמת השיהוי בהגשתה, בשל הסתרת פרטים מהותיים, ובכלל זאת דבר קיומם של הליכים קודמים רלוונטיים וחוסר ניקיון כפיים, ולחילופין – אף לגופה של העתירה.

למעלה מן הצורך אוסיף כי אף לגופם של דברים מצאתי כי יש לדחות את העתירה.

אין בידי לקבל טענה זו. המחוקק אמר את דברו בצורה ברורה וחד משמעית, וגם אם הרחבה זו של איסור העיקול עולה בקנה אחד עם הדין הרצוי – ואיני קובע כך – היא אינה עולה בקנה אחד עם הדין המצוי.

בשים לב לכל האמור - העתירה נדחית.

לטענת התובע, הנתבעת פעלה להוצאת לשון הרע כנגדו, עת שהטילה שני עיקולים על חשבון הבנק של התובע, בגין חובות ארנונה, שהוטלו ע"י הנתבעת שלא כדין.

(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית); (2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן - ערעור מנהלי); (3) תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מינהלית); (4) ענין מנהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מנהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק.

...

במקרה זה, הנני קובעת כי יש להתיר העלאת טענה של "אינני מחזיק" כחלק מנימוקי התביעה.

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף וקובעת כי לביהמ"ש זה הסמכות לדון בתביעה.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות בגין בקשה זו בסך של 1,500 ₪ כולל מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן הוא יישא תוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בתגובה לכך וכפעולת נקם נגדו, הגיעו אליו הביתה ביום 20.1.16 מעקלים מטעם העיריה והנתבעים, על מנת לעקל מיטלטלין בגין חוב ארנונה לעירייה.

הערייה הוכיחה כי פעלה באופן רציף ובמשך השנים בניסיונות לגבות את החוב מהתובעים, אשר עמדו על סירובם לשלמו, כך למשל ניתן למנות את הפעולות הבאות: הטלת עיקולי בנקים על חשבונות התובעים בתאריכים 12.11.09, 01.04.10, 02.06.10 (נספח 2 לתצהיר הנתבעת 1).

ביום 10.2.16 התובע הגיש עתירה מנהלית נגד הערייה ומיד למחרת נעשה העיקול השני.

...

כפועל יוצא מכך אני מורה על דחיית ההודעה לצדדים שלישיים.

אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך 1,200 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ בלבד.

אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים 3 עד 10 הוצאות משפט בסך 1,200 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ בלבד.

לטענת העיריה, בעבר העלתה התובעת 1 טענה זהה בדבר זכאותה לפטור מארנונה, בדבר היותה רשות חינוך מקומית, ובדבר איסור עיקול חשבונות הבנק שלה, במסגרת עתירה מנהלית שהגישה נגד עריית נתניה ועיריית חדרה, וטענותיה אלה נדחו (עת"מ (מִנהלי מרכז) 24635-08-21 גימנסיה - בתי ספר תיכוניים ע"ש גולדנר בע"מ נ' מנהל הארנונה של עריית נתניה (20.9.2021) (להלן: "עניין עריית נתניה").

בעניינינו, העיריה הצביעה על כך שהתובעות, ולמצער התובעת 1, הכירה היטב את מסלול ה"תקיפה הישירה" והיא נקטה בו בעבר, כפי שעולה בבירור מעניין עריית נתניה, במסגרתו עתרה התובעת 1, המפעילה גם בתי ספר בערים נתניה וחדרה, לבית המשפט לעניינים המינהליים, בעתירה למתן צו המורה לעירייה להמנע מהטלת עיקול על חשבונות הבנק שלה בגין חובות ארנונה, שהם לטענתה חשבונות ייעודיים אליהם הועברו כספי תִקצוב, וזאת נוכח זכאותה לפטור מארנונה.

...

העיריה העלתה טענות נוספות בגינן לטענתה יש להורות על סילוק התביעה על הסף (שיהוי, מעשה בית דין ושימוש לרעה בהליכי משפט), אך משעה שהגעתי למסקנה שהתביעה אינה בסמכותי העניינית, איני רואה צורך להידרש לטענות אלה.

סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, דין התביעה להימחק בשל חוסר סמכות עניינית.

בנסיבות העניין, נוכח השיהוי מצד העיריה בהגשת הבקשה לסילוק התביעה (בקשת הסילוק הגשה כשנה וחודש לאחר הגשת התביעה), אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.

בהתאם לתקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א – 2000, יש להגיש את העתירה לא יאוחר מ-45 ימים מהמועד שבו נודע לראשונה לעותר על המעשה המינהלי שכנגדו.

כעולה מהחומר שלפניי, הערייה עיקלה חשבונות בנק של העותר בגין חובות החברה כבר בשנת 2011, שלחה לעותר בשנת 2016 מכתבי דרישה לפי פקודת המסים (גביה) בהתייחס לחובות החברה, וכן שלחה לעותר בשנת 2017 מכתבים שכותרתם "דרישה לתשלום ארנונה כללית מבעל שליטה". העתירה, שבה נטען, בין היתר, כי לא ניתן להפעיל הליכי גבייה כנגד העותר בשל חובות החברה, הוגשה, כאמור, רק בשנת 2022.

להבדיל מהרושם שבקשו העותרים לצייר לפיו הערייה נימנעה מלפעול כנגדם בהליכי גבייה, אלא הסתפקה אך ורק במשלוח דרישות תשלום, כאשר רק בעת האחרונה הטילה עיקול על חשבון הבנק של העותר, הרי שעיון במסמכים שצרפה הערייה לתשובתה מעלה כי מלבד משלוח דרישות תשלום חוזרות ונישנות, שאף מהם לא ניתן להיתעלם, נקטה הערייה גם בפעולות גבייה נוספות - רישום עיקולים ותפיסת מיטלטלין בשל חובות העותר (בשנת 2007), עיקולי בנק ומימוש עיקולי בנק וכן תפיסת מיטלטלין בשל חובות החברה (בשנים 2007, 2008, 2010, 2011).

...

סבורני כי בנסיבות העניין, בחינת "מאזן הנזקים" מובילה למסקנה כי אין מקום לקבל את טענת העותרים לשיהוי והתיישנות.

עם זאת, לאחר שנתתי דעתי לנסיבותיו של המקרה דנן, הגעתי למסקנה לפיה אין בספק זה שהעליתי בעניין פורר כדי להועיל לעותר: ראשית ועיקר, על שום שטענה זו עצמה מועלית בשיהוי ניכר כפי שהבהרתי לעיל.

סוף דבר – העתירה נדחית.